מן תמימות של נובמבר
עלון פסיכולוגיה עברית | 8/11/2013 | הרשמו כמנויים
בשבוע החולף, חודש 'נובמבר' ו'כסלו', אחיו התאום מן הלוח העברי, אחזו יד ביד ונכנסו, לא בסערה, אל חיינו. שניהם מסמלים את תחילת החורף, התקצרות הימים, התפשטות החשכה. פתאום אחרי יום עבודה המסתיים בחמש, יוצאים אל הלילה, ובעוד שעות ספורות, בסביבות ארבע אחר הצהריים, שבת כבר תידפק על הדלת. עד שנדליק אבוקות מרצדות בסופו של החודש, אפשר אולי להסתגל למצב החדש ולתהות כיצד מאריכים את שעות האור הפנימי גם בימי שעון החורף.
הפוסטים הרגישים והמרגשים שהתפרסמו השבוע ב'פסיכובלוגיה' הם כמו נרות קטנים בחשיכה, מאירים מעט פינות אפלות בנפש או בחברה, מעירים מתרדמת קלה ומעוררים למחשבה והרגשה -
פטירתו הפתאומית של בעל של חברה צעירה, עורר את פרופ' עמיה ליבליך להרהר במוות, להיזכר בבעלה שלה ובאבל בעקבות פטירתו ולתהות מה מביא נחמה - העובדה שהחיים ממשיכים? ואולי פשוט חיבוק? מומלץ מאד. גיא פרל קורא בשירה של לאר פילובסקי 'בחדר ההמתנה' המתרחש במרפאה פסיכיאטרית, בה אורבת תהום הבדידות המאיימת לבלוע את החולים והבריאים אל תוכה. על השיגעון והדיכאון כצורות חריפות של קריסה פנימית אל תהום הבדידות והאפשרות לקפוץ מעליה ולהתחבר. ד"ר רננה אלרן בפוסט חד במיוחד, סוקרת את ההיסטוריה של ההיסטריה הנשית וגלגוליה מן הגוף לנפש ומשם לחברה ואל הארכיב של הפרעות הנפש. אלרן מציעה כי תהליך ההתמרה הזה, שעתיד להתרחש גם בנוגע להפרעות נפש עכשוויות, הוא תהליך הכרחי המאפשר לחברה להתמודד עם השדים שלה.בשפיות זמנית מובא קישור לטור דעה ב'הארץ' של אסתר סיוון העוסק בתופעת ההתעללות בחסרי ישע במוסדות או במסגרות דיור, 'אור השמש', היא אומרת, 'הוא כלי הנשק היחיד שיכול לפרוץ את המעגל השוטה של הזנחה-הפרת זכויות - פיקוח חלקי - מקומות סגורים - רווח כלכלי'.
שני מאמרים מקצועיים ומלמדים התפרסמו השבוע -
מהו 'משולש רגשי'? מהי 'תת מערכת'? ומה בדבר 'הפציינט המזוהה'? מוריס עוז מסביר מושגי יסוד בתאוריות הטיפול המשפחתי של מנושין ובואן באמצעות הסרט 'אנשים פשוטים' בבימויו של רוברט רדפורד. ולסיום - ממשיכים לעקוב ולבאר את השינויים בDSM5 והפעם -יוסי ארנרייך סוקר את השינויים שחלו באבחון קשיי למידה לאורך המהדורות האחרונות ועל השינוי המהותי בכותרת ההגדרה שמופיע במהדורה האחרונה- מ'לקות למידה' ל'הפרעת למידה'. 'עושה סדר' ומומלץ לעוסקים בתחום.
שבת שלום!
"היה להם טוב,היא חשבה שלנצח הם יהיו.. מן תמימות של נובמבר. מאז כל שנה היא שבורה, בנובמבר. תמיד בסוף נובמבר קר.. "(מילים ולחן: אביב גפן)
