פסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.
 

משחק במילים

רועי סמנה

מין ורבלי – על השיח המיני בחדר הטיפול

רועי סמנה | 14/11/2016 | הרשמו כמנויים

"אני רוצַה לעשות איתךָ סקס. אני רוצה לדעת אותך. אני רוצה שהגרעינים הלא-מתקשרים שלנו, החלקים הבלתי-ידועים שלנו, יתוודעו זה לזה". כה אמרה פעם מטופלת של מייקל אייגן. והוא, בדרכו האייגנית הייחודית והשנויה במחלוקת, הגיב בחיוך וענה משהו כמו "את יפהפייה. איזו תחושה יפהפייה. הייתי אוהב את זה." ובהמשך הוסיף: "אני יכול לדמיין את זה" (p. 186-187).

אני מוצא עצמי תמיד נבוך ומבולבל מול תיאור ההתרחשות הזו. מוטרד ועם זאת גם קצת מעריץ את אייגן על האומץ חסר-הפשרות שלו להעניק מרחב, חופשי ומשחקי מאוד, למיניות בחדר, לעשות אהבה במילים. זהו אומץ שחסר פעמים רבות בתחום שלנו, תחום שנע מהיפר-מיניות בתחילת דרכו (עם אדיפוס, הסקסי מאדרפאקר המפורסם בהיסטוריה, כנער הפוסטר של התאוריה הקלאסית) אל מיניות מדוללת, מדולדלת, בימינו אנו.

***
הפסיכואנליזה, יש להודות בעצב, איבדה את המוג'ו שלה. קוהון, למשל, טוען כי הדגשת השלבים הקדם-אדיפליים בתאוריה הפסיכואנליטית גרמה לכך ש"הצלחנו לסרס את האב ולעשות דה-סקסואליזציה לתאוריה; פין האב הפך להיות עוד שָד, איבר של חום ותיקון, המעניק ילדים אך לא הנאה מינית" (p. 225). קל לנו להתייחס לכל ביטוי מיני, לא כל שכן להתנהגות מינית, כסקסואליזציה של צרכים ראשוניים וכך להרחיק מעלינו את התכנים שעשויים להיות מפחידים ומאיימים, אבל בדרך אנחנו עלולים לשכוח שהחושניות, גם אם לא בהכרח המיניות, אף היא ראשונית. נכון, סקס הוא, כמעט אף פעם, לא רק סקס. אבל כידוע גם סיגר הוא לא תמיד, בהכרח, סיגר.

כן, אנחנו יכולים להתפלסף באופן אינטלקטואלי על ליבידו ופאלוסים וסצינות ראשוניות, אך כמה חיוּת יש באמת מתחת לכל המילים הגבוהות? ובקליניקה: עד כמה הדיבור המיני, אם בכלל מתאפשר כזה, מצליח לקרום עור וגידים, בשר ואיברים? אנחנו הרי הולכים על חבל דק באזורים הללו, חבל דק שבו שימוש במשלב הלשוני הלא נכון עלול להפיל אותנו אל אדמת טרשים של יובש, מצד אחד, או אל ביצה טובענית ודביקה של פתיינות וחודרנות, מצד שני. אז במה נבחר כדי לתאר את הפעילות המינית של המטופל, ב"משגל" או ב"זיון"? והאם לבחירת המילים של המטופל אמורה להיות השפעה על הבחירה שלנו?

אני זוכר מטופלת אחת שיכלה לדבר לא מעט, ובפירוט, על חיי המין שלה. הכל במין אדישות מעוררת-שעמום, כאילו הייתה מספרת על רשימת הקניות שלה. נקודה משמעותית בטיפול הייתה כשלפתע הדיבור איתי על סקס החל להעלות בה סומק. פתאום היא גילתה אותי כאדם, כגבר, לא עוד גינקולוג-נפשי שבחדרו הסטרילי יש מין אך אין תשוקה. ובאופן לא מפתיע, כשהגענו לנקודה הזו גם המיניות שלה צברה תנופה והפכה, אולי לראשונה, למרגשת ומספקת.

***
השיח על מין ומיניות בחדר הטיפול הוא מורכב, בלשון המעטה. למילים, אם לציין את המובן מאליו, יש כוח. ולמילים מיניות, אדרבא. הן מעוררות בנו ובזולת רגשות, תחושות, תגובות פיזיות. גלית אטלס מציינת כי הדיבור על סקס עשוי להיות לא פחות לוהט מהמעשה ובולאס אומר שדיווח על פנטזיה ארוטית על המטפל הוא במובנים מסוימים אירוע ארוטי בפני עצמו. המטפל, הדמות איתו המטופלת תינתה אהבים מלאי תשוקה, נמצא שם ממש, יושב לצידה, במרחק נגיעה.

מרודה מציינת שמטופלים רבים מסרבים לדבר על רגשותיהם המיניים לגבי המטפל/ת. מה הטעם אם אלו ממילא לא ימומשו לעולם? אבל גם לא מעט מטפלים (ואולי אף יותר מטפלות) מעדיפים להותיר את התשוקה שתוקה, לא בטוחים מה הטעם להכניס את השדים הארוטיים לחדר. ההסבר המשכנע ביותר מבחינתי טמון בהעמקת ההיכרות עם מה שבלצ'נר, בעקבות החוקר ג'ון מאני, מכנה "מפת האהבה" של המטופל.

מהי דרכו של המטופל לאהוב? מהו התסריט הארוטי שהוא הכי אוהב לשחק עם הפרטנר שלו? אילו פרקטיקות מיניות מושכות או דוחות אותו? אילו חלקי גוף מדליקים או מכבים אותו? כל אלו הם חלק ממפת האהבה, מאותו דפוס ארוטיות מורכב וייחודי למטופל. ההעברה הארוטית, כשהיא נחקרת בטיפול, אומר בלצ'נר, יכולה להיות דרך מדויקת וחיה ללמוד על מפת האהבה של המטופלת ולהוות עבורה דרך מלך להבנה וקבלה של מיניותה.

***
כשלימדתי בשנה שעברה, במסגרת קורס על הטכניקה הפסיכודינמית, כמה שיעורים על ארוטיקה בטיפול, נוכחתי שהדיבור הכנה והפתוח בכיתה הכה גלים בתלמידים ובתלמידות שלי. התחושות שעלו, שהציפו, שהסעירו, חוללו שינוי לא רק בחדרי הטיפול שלהם אלא גם בחדרי הלב ואולי אף בחדרי המיטות.

אני מאמין שהדבר הגדול שקרה במהלך השיעורים הללו היה שחלק מהסטודנטים החלו להסתקרן לראשונה לגבי מפות האהבה הפרטיות שלהם. והרי מבלי להכיר לעומק את מפת האהבה שלנו נתקשה מאוד למפות את זו של מטופלינו. מבלי להכיר את העצמי המיני שלנו, זה שפעמים רבות, למרות כל השינויים בעולמנו, הוא עדיין חבוי או מחופש או מכובס, נתקשה להיות מודעים לאופנים בהם אנו עשויים לפתות, להימנע, לעורר או להרדים את הארוטיקה בחדר הטיפולים. במצב כזה, במקום שיח מיני פורה ומפרה, אנו עלולים להיגרר ל"זיון שכל" שליחו ינוס במהרה.



לקריאה נוספת –

Atlas, G. (2016). The enigma of desire: Sex, longing, and belonging in psychoanalysis. London: Routledge, Taylor & Francis Group

Blechner, M. J. (2009). Sex changes: Transformations in society and psychoanalysis. New York: Routledge

Bollas, C. (1994). Aspects of the Erotic Transference. Psychoanal. Inq., 14:572-590
Eigen, M. (2007). Incommunicado core and boundless supporting unknown. European Journal of Psychotherapy & Counselling, 9:415-422

Kohon, G. (1987). Fetishism Revisited. Int. J. Psycho-Anal.,
68:213-228

Maroda, K. J. (2010). Psychodynamic techniques: Working with emotion in the therapeutic relationship. New York: Guilford Press

סמנה, ר. (2016). לחשוב מחוץ לרחם - על מקומו של הגבר בעולם הטיפולי ומקומם של האספקטים הגבריים בחדר הטיפול. 'שיחות', כתב-עת ישראלי לפסיכותרפיה, כרך ל"א, 18-7:1


תגיות: | | |

עוד בבלוג של רועי סמנה

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

רועי סמנהרועי סמנה24/12/2016

בוא נדבר על סקס. בתחילת שירן מ-1991 "בוא נדבר על סקס" דנות בנות להקת ההיפ-הופ Salt-n-Pepa באופן בו יתקבל השיר ע"י הקהל. "אני לא חושבת שאנחנו צריכות לדבר על זה", אומרת האחת. "בחייך, למה לא?" תוהה האחרת. "אנשים עלולים לפרש לא נכון את מה שאנחנו מנסות לומר, את יודעת?" עונה סולט (או פפה, אף פעם לא הצלחתי להבחין ביניהן).
אני מודה שאני קצת מופתע ומעט משועשע מהפער בין כמות הצפיות המכובדת שזכה לה הפוסט לבין מיעוט התגובות הפומביות אליו. האם יתכן שאנחנו עדיין חוששים לדבר על מין בפרהסיה?
וכמובן, תודה לנתי האמיץ שהעז בכל זאת :)

נתראה בקרוב ברשימה חדשה,
רועי

נתי רוזנבלוםנתי רוזנבלום14/11/2016

פוסט חשוב מאד. תודה רועי. חשוב מאד להעלות את המודעות לשיח הזה, ולתהות איך זה שכחנו לדבר על יצרים...ומתי התחלנו לחשוש לבחון אותם.