פסיכולוגיה עברית

×Adrie Martens
Adrie Martens ©
זכור אותי

משחק במילים

רועי סמנה

בלי עין הרע

רועי סמנה | 29/3/2014 | הרשמו כמנויים

"מה מאחלים למי שיש לו הכל?"
"שימות."
(מתוך פיד ה- Facebook שלי)

סבתי עליה השלום החזיקה באוסף לא קטן של אמונות מיסטיות, בדרגות שונות של ביזאריות. שדים, כישופים וקמעות היו חלק אינטגרלי מעולמה, גם אם מיעטה לעסוק במגיה באופן שוטף. אבל מעל כל האמונות התבלטה, באופן שוודאי עורר את קנאתן של האחרות, האמונה בעין הרע. הפעם בבלוג נסתכל בלבן של העין.

האמונה בעין הרע החלה, ככל הידוע לנו, לפני 5000 שנה לפחות ומקורותיי בויקיפדיה מספרים לי שהיא חזקה ביותר במזרח התיכון (איך לא), אבל גם בדרום ומרכז אמריקה, מזרח ומערב אפריקה, דרום ומרכז אסיה ואירופה. סקר שנערך ב-2006 מצא ש-52% מהישראלים מאמינים בעין הרע, אך לדעתי נתון זה משקף בעיקר את העובדה שיתר 48 האחוזים מהמשתתפים בסקר חששו לפתוח פה לשטן.

זוהי אמונה (הייתי מוסיף "תפלה", אבל היא הכניסה הרבה טעם לחייה של סבתי) שחוצה מגזרים, מגדרים ודרגות תאיזם (או אתאיזם) שונות. היא שרדה גם אחרי שכל האמונות האחרות הוכחדו/הודחקו, אפילו אצל חילוניים למהדרין. לפעמים נדמה שאחרי מלחמה גרעינית כל מה שיישאר בעולם זה נשורת, ג'וקים ואמונה בעין הרע ("טפו-טפו-טפו" תמלמל אז ודאי אמא-תיקן, כשברחוב החָרב יעצור אותה זר ויכנה את יוצא חלציה הטרי בתואר "ברור").


עין הרע מקושרת כידוע לצרות-עין (envy) ולמעשה היא ממש מהווה מילה נרדפת לצרות-עין (לפחות ע"פ מילון אלקלעי). מקור המילה envy הוא בשורש הלטיני invidere שמקורותיי הלטינים מספרים לי שמשמעותו היא "לראות אל תוך", כלומר יש לו משמעות שלילית, חודרנית. העין הקנאית, הצרה כחרך, מסוגלת ע"פ אמונה זו להמיט במבטה פגיעה, נזק או מזל רע על האדם בו היא ננעצת. במאמר מעניין טוען הכלכלן בוריס גרשמן שהאמונה בעין הרע נוצרה והשתמרה משום שהיה לה ערך כלכלי-הישרדותי לאורך ההיסטוריה. גרשמן מאמין שהניסיון להימנע מלעורר את עין הרע, ע"י מאמץ שלא להתבלט, תרם להפחתת הסיכון להתנהגות הרסנית מצד הזולת בחברות בהן אי-השוויון הכלכלי בין התושבים היה משמעותי. סיבה נוספת להשתמרות האמונה הזו לדעתי היא הצורך, עליו מדבר אייגן, של אנשים רבים (ואולי אפילו של כולנו, בנסיבות מסוימות) לשלוט בחוויה במקום לסבול אותה. אייגן מתייחס לתביעה של אנשים להסבר סיבתי (מנחם מעצם קיומו), לצורך שלהם לנפנף אצבע מאשימה ולומר שמישהו גרם לפורענות הזו שהתרחשה עליהם. על כל פנים, האופן בו פועלת העין הרעה, ע"פ הוגים יהודים שונים, הוא ע"י כך שצר-העין מערער למעשה על החלטת ההשגחה העליונה, הנוטה לרוב לדון לכף זכות, בנוגע לאדם שפתח עליו עין, זה שזכה בהישגים ותכונות משובחות, ובעצם דורש משפט חוזר בענייננו. זהו כמובן פתח רחב לצרות.

מלאני קליין היא כידוע הכוהנת הפסיכואנליטית הגדולה של צרות-העין. לתפיסתה, כשהתינוק מגלה את התלות שלו באם הוא חווה תלות זו כבלתי-נסבלת ולכן עלול לרצות לקלקל את הטוב שבאם בכדי שלא לחוש את הנזקקות שלו. אם במצב של צרות-עין הזולת נתפש כמשחק איתי במשחק סכום-אפס, כפי שטוען ד"ר עמית פכלר (אדם שאני מודה בפה מלא ב"קנאת הסופרים" שלי כלפיו), אז הרבה פעמים אעדיף כבר שהתוצאה תהיה אפס-אפס. הדהוד לרעיון הזה אפשר למצוא במשל המפורסם על העקרב, שעינו הייתה צרה ביכולתו של הצפרדע לשחות והעדיף לעקוץ ולטבוע יחד אתו בנהר ובלבד שלא לסבול את המחשבה שיש למעדן הצרפתי יכולת שאין ברשותו.

מזווית של פסיכולוגיית-העצמי ניתן לומר שצרות העין מקשה הרבה פעמים על מימוש הצורך הבסיסי שלנו בהתמזגות עם זולת מואדר (idealized). אם איני מסוגל להכיר בטוּב של זולתי, אני לא יכול להיזון מהחוויה החשובה של היותי מחובר למישהו עילאי ונישא ומחמיץ את האפשרות ליהנות מהביטחון והרוגע, כמו גם מהתפתחות האידיאלים והמטרות, שתחושת חיבור כזו עשויה להקנות.

ומה לגבי החושש מעין הרע? הפחד מצרות-עין עלול למנוע מהאדם לקבל את השיקוף (mirroring) שהוא זקוק לו. אם אני חש צורך להסתיר את הנכסים שלי מחשש לנאחס, אין לי אפשרות לזכות במבט המעריך והמתפעל של הזולת, שהוא צורך עצמי משמעותי כל כך. יתרה מכך, החשש מעין הרע הוכח במחקרו של גרשמן כמעכב ומגביל יצרנות והייתי מוסיף גם יצירתיות.

נדמה לי שבחוגינו המקצועיים, בהם גאווה, בעיקר של עמיתים, נוטה לעיתים להיתרגם מהר מדי לנרקיסיזם, עלולה עין הרע לעבור טרנספורמציה ללשון הרע. אך כדי לא לעורר את חמתו של אף אחד, אעצור כאן ואסכם ב"חמסה, חמסה, חמסה".


לקריאה נוספת -

פכלר, ע., כמה עולה לקנא. מתוך הבלוג "רגשות מעורבים" - http://www.hebpsy....id=67

קוהוט, ה., כיצד מרפאת האנליזה? תל-אביב: עם עובד, 2005.

קליין, מ., (1957), צרות-עין והכרת תודה. בתוך: י. דורבן (עורך), כתבים נבחרים. תל-אביב: תולעת ספרים, 2002.

Gershman, B., The Economic Origins of the Evil Eye Belief. Working Paper, Brown University, 2011.

עוד בבלוג של רועי סמנה

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

רועי סמנהרועי סמנה19/4/2014

רב תודות למגיבים ומחשבה קטנה נוספת בנושא. כמו תמיד אני אסיר תודה לכם על התגובות, שהפעם היו מעוררות מחשבה ומחכימות אפילו יותר מהרגיל. בהמשך למה שכתבתי בפוסט חשבתי על זה שהפחד מעין הרע יכול לנבוע לא רק מתוך השלכה של צרות העין שלנו עצמנו כלפי הזולת אלא גם מתוך השלכה של החלק בעצמי שלנו שעינו צרה בהישגינו ובהצלחותינו. צרות העין העצמית הזו היא נקודה שלא מספיק נתתי עליה את הדעת כשכתבתי את הפוסט, אבל אולי עוד אחזור אליה בעתיד.

להתראות בפוסט הבא,
רועי

רות נצררות נצר5/4/2014

מחשבות נוספות. מאמר מעניין ומעורר מחשבות נוספות. דברת על ההבט הפסיכולוגי של פחד מקנאת הזולת, אולם פחד זה כרוך אצל אנשים רבים גם בפחד מכוחו המאגי של הזולת המקנא לגרום להרס ואובדן הטוב שיש לזולת, וגם לפחד מקנאתם שלהם שיש בה עצמה כוח הרסני מאגי. האמונה בכוח המאגי הזה קיימת גם אצל אנשים רציונליים למדי. יתירה מזו, קיים גם פחד מכוחות הגורל שיפגעו באדם, ולכן המחויבות להצניע לכת היא גם כדי שהאלים או השדים לא "יקנאו בו", כביכול ויפגעו בו. אולי כעין השלכת הפחד מעין הרע אל הגורל האנונימי. בכלל, קנאה היא אחד הרגשות היותר מוכחשים וכרוכים בתחושת השפלה. היכולת בתרפיה לתת רשות להרגיש את הקנאה היא עצמה אלמנט מרפא. רות נצר

נורית ענבר-וייסנורית ענבר-וייס31/3/2014

כותב יפה, הבחור, בלי עין הרע!. הי רועי,
הצלחת שוב להנגיש עניינים עמוקים ומורכבים, ולעורר מחשבה. תודה.

מעניין אם צרות עין והפחד מצרות עין הם בעצם שני צדדים של אותו מטבע. כביכול צר העין הוא זה שאין לו, והמפחד מצרות עין הוא זה שיש לו, אבל שניהם בעצם חולקים אותה תפיסת עולם בנוגע לחלוקת הטוב בעולם וליחסים בין אנשים.

בבודהיזם מונים ארבע מידות טובות המטופחות בתרגול ומאפיינות את האדם המשוחרר מסבל, ואחת מהן נקראת מודיטה (MUDITA) - שפירושה שמחה בשמחת הזולת. זו תמונת המראה של צרות עין. אני חושבת שאפשר לשמוח בצורה נקייה בשמחתו של הזולת רק כשאנחנו מרגישים סוג של שלמוּת עם נסיבות חיינו (קשה לשמוח בשמחתו כשמשתוקקים נואשות למה שיש לו). בנוסף, השמחה בשמחת הזולת קשורה בתפיסת עולם שהפוכה לתפיסת "משחק סכום אפס". בבודהיזם זוהי התפיסה הנגזרת מעקרון התהוות הגומלין, שלפיו כל הברואים קשורים זה לזה בקשרים של תלות הדדית, כמו איברים שונים של גוף אחד, ושגשוגו של האחד דווקא קשור לשגשוגו של האחר.

בקיצור, נראה שחוויה של צרות עין בעיקר מספרת לי משהו על עצמי, על חוויה של חֵסר וחוסר שלמות בחיי, ועל תחושה שהשמחה של האחר באה בדרך כלשהי על חשבוני. לעומת זאת שמחה ספונטנית בשמחת הזולת היא רגש נעים מאד, שמסמן לי שכרגע אני במקום טוב.

עוד על MUDITA אפשר לקרוא כאן:
http://www.accesstoinsight.org/lib/authors/various/wheel170.html

אילה אילוזאילה אילוז30/3/2014

עזה כמוות אהבה קשה כשאול קנאה. תופעה מעניינת היא האופן המוסתר היטב של הקנאה כיום, באמצעות האדרה תרבותית של הפרגון.
הפייסבוק בנוי במידה רבה על תופעה זו, ועל התקווה, שפרגון יוליד פרגון חוזר. לעיתים זה יוצר מצבים מגוחכים. למשל צילום מטושטש הזוכה לתגובות מתפעלות.
וכמו תמיד, אין כמו המוזיקה לבטא את מלוא המורכבות, ביחוד אם היא מלווה במילים של כותב שמשלב כשרון וכנות. https://www.youtube.com/watch?v=_XRalxVwjkw

עדי כהן-רוקחעדי כהן-רוקח29/3/2014

benign and malicious envy. היי רועי. פוסט מעורר קנאה :) מעניין להבחין בין שני סוגי envy כפי שעולה במאמר מ-2009 בשם Leveling up and down: the experiences of benign and malicious envy.
קישור: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19485619
בעוד ששני סוגי ה-envy מהווים רגשות בעלי אופי מכאיב שנגרמים מצרות-עין עקב מצבם הטוב של האחר, הראשון מוביל למוטיבציה לשיפור עצמי (קצת כמו קנאת הסופרים אליה התייחסת), בעוד השני קשור לרצון לפגוע באחר, ולגזול ממנו את מה שיש לו. ההבדל בין "אני רוצה שיהיה לי גם" לבין "אני לא רוצה שיהיה לך". נראה לי שהראשון יכול לאפשר אידיאליזציה של האחר מתוך שאיפה להיות כמותו ואולי אף מתכתב עם יצירתיות, בעוד השני מרעיל ומונע התפתחות עצמית. עדי

עמית פכלרעמית פכלר29/3/2014

מתברר שהאמירה העתיקה לגבי קנאת סופרים נכונה. היא באמת מרבה חוכמה!

סילביה איילוןסילביה איילון29/3/2014

תודה רבה................ תודה רבה..............................