השפה שנשכחה
ד"ר עפר גרוזברד | 1/12/2009 | הרשמו כמנויים
שלום לכולם
אני קצת מתרגש, התחלה חדשה... אז נקפוץ למים.
באיראן פתחו סדנאות צחוק לאנשים [YNET 20.11.09], זאת משום שאנשים שם מדוכאים ומאז המהפכה האיסלאמית בשנת 1979 אסור לצחוק בארץ זו בפומבי. גם בתנ"ך, ספר עב כרס העשיר בסיפורי חיים, לא תמצאו ולו בדיחה אחת או חוש הומור. למה?
אני משאיר לכם הקוראים לחשוב על כך ואת ההבנות שלי אכתוב לכם בשלב מאוחר יותר. רק אומר שהתנ"ך בעיני הוא אחת מדרכי המלך להבנת יסודות החשיבה המסורתית-קולקטיבית.
הספרות מלאה מאמרים שבהם נמצאים הבדלים בין תרבות מודרנית-אינדיבידואלית למסורתית-קולקטיבית אולם הטענה שלי היא שלא מדובר באוסף הבדלים בנושאים כאלה ואחרים אלא מדובר כאן בדרך חשיבה אחרת שמאוד חשוב שנלמד להכיר. ומי הם בני שתי התרבויות? החלוקה המקובלת היא שצפון אירופה וצפון אמריקה הם בעיקרם בני התרבות המודרנית ואילו יתר העולם בדרגות שונות על הרצף מייצג נטייה מסורתית-קולקטיבית יותר. בארצנו כמובן ניתן למצוא תרבויות רבות בעלות נטייה קולקטיביות יותר או פחות (אתיופים, קווקזים, קבוצות דתיות וחרדיות שונות, העלייה הרוסית, האוכלוסיה הערבית לסוגיה, קבוצות יהודיות מזרחיות, דרוזים ועוד) לעומת קבוצה אשכנזית שמוצאה במערב.
אני בטוח שלכל אחד מכם התנסויות רב תרבותיות רבות. אותם רגעים שהיה לו ברור שבן התרבות האחרת חושב לגמרי אחרת ממנו. זה יכול להיות בלימודים, בעבודה, במשפחה, בחדשות - הרי כולנו חיים בסביבה רב תרבותית. אתם מוזמנים בבלוג זה לספר על כך. אולי בעצם אני רוצה לטעון שיש כאן שפה שנשכחה על ידי המערב. תחשבו על מה שבן התרבות המערבית יכנה שקר ובן התרבות המסורתית - חוכמת חיים. אז לסיום סיפור קטן של תלמידה שלי שהוריה מוצאם מעירק.
כשאמא התחתנה, ועברה לעיר רחוקה כדי לחיות עם משפחת בעלה, צייד אותה אביה בעצה אחת לדרך. הוא אמר לה בהצביעו על כוס לבנה "אם חמתך אומרת לך שהכוס שחורה, אמרי הן".
מכאן הבמה שלכם הקוראים משום שאם אני אמשיך לכתוב אני לא אגמור... ואשמח להגיב ולנסות להבין התנסויות בין תרבותיות שלכם בכל תחום אפשרי.
עפר
