נייר עמדה של אנשי בריאות נפש: על שנאת הזרים המופנית למבקשי המקלט מאפריקה
כיכר העיר | 5/6/2012 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
כאנשי בריאות נפש הפועלים למען זכויות אדם, ברצוננו להתריע על שנאת הזרים שפשטה לאחרונה ברחובותינו ובאה לידי ביטוי באלימות הפיזית והמילולית כלפי מבקשי המקלט מאפריקה. המחאה החברתית שהתעוררה בקיץ שעבר נתנה קול לכאבים הפנימיים שלנו על הפערים החברתיים והכלכליים הבלתי נסבלים שלא מאפשרים לרוב המכריע של אזרחי המדינה לחיות מתוך כבוד ובתנאים מיטיבים. במציאות בה ההזנחה של אוכלוסיות כה רבות מתוכנו רק הולכת ומתעצמת, הפכנו אויבים אחד של השני. ועכשיו - אנחנו מפנים את השנאה אל האחר שבתוכנו. אם נניח לכאבינו הרבים לתדלק את שנאתנו, אנו עלולים למצוא את עצמנו בפרץ אלימות חסרת תקדים.
השנאה מלובה בשקרים ובהסתה הבאים דווקא מכיוון ההנהגה שלנו: נאמר לנו שאוכלוסיית מבקשי המקלט מאפריקה אלימה ופורעת חוק, אף שנתוני משטרת ישראל כפי שדווח עליהם בעיתונות מלמדים שאחוזי הפשיעה נמוכים מאלה שבאוכלוסיית אזרחי המדינה. נאמר לנו שהם נושאים מחלות, כדי שנפחד מהם ממש כשם שפחדו מאתנו כשקריאות תעמולה דימו את היהודים שבינינו לעכברושים. נאמר לנו שהם מסתננים ולא פליטים, אך ישראל לא איפשרה עד היום הכרה במעמד הפליט ולו של אחד מבין מגישי הבקשה לכך.
התוצאה הישירה של השקרים שמספרים לנו היא שהסבל ממשיך באין מפריע; סבלם של מבקשי המקלט כמו גם סבלם של תושבי השכונות הוותיקים. תושבי השכונות סובלים מהיעדר שירותים חברתיים, תקצוב מוגבל והיעדר תמיכה, ההופכים אותם לנפגעים העיקריים מהפערים הכלכליים בחברה ומהיעדר תשתיות קהילתיות. עתה, מוצאים עצמם תושבי השכונות בחזית המפגש עם אוכלוסיית הפליטים, הנתונים במצב בלתי אפשרי משלהם.
שיעור מבקשי המקלט בישראל הוא מהגבוהים במערב, אך הם אינם זוכים להכרה כפליטים אף שבאירופה זוכים פליטים מאותן המדינות לאחוזי הכרה גבוהים בשל המציאות האלימה בארצותיהם. אצלנו, הם נותרים במעין גטאות של חוסר אפשרויות וחוסר זכויות. כל שנותר להם הוא לדבוק זה בזה, לנחמה ותמיכה בתוך חברה שבו זמנית מעסיקה אותם ויוצאת כנגד העסקתם. משמרת אותם בקרבה, אך מתנכרת להם. מייבאת עובדים זרים לטובת רווח ואינה מספקת אפשרויות עבודה למי שכבר מצוי בה.
במצב חסר מוצא זה הופכים מבקשי המקלט לשקופים בעיני החברה; כל זהותם בעיני סביבתם היא אחרותם. בימים קשים וטעונים אלו, נדמה כי בקשתם מאתנו היא שנראה אותם, מבלי להסב מבט או לשנן שקרים. נדמה כי לעיתים קרובות פחדינו העמוקים מתעוררים בדיוק כאשר הם מנסים לקבל הכרה, להיראות, להשמיע את קולם ולהיות מובנים. לא לחינם ציוותה התורה לכבד את הגר בתוכך- בידיעה כי נפש האדם מטבעה תרצה להוקיעו. בכך הציבה התורה מבחן עליון למוסריות האדם:
כשאנו נוהגים במבקשי המקלט כזרים מאיימים, פושעים חולים, אנחנו לוקחים מהם את האנושיות שלהם, ובדרך מאבדים גם את האנושיות שלנו.
כשאנו מאשימים את תושבי השכונות שהשנאה שלהם היא אשמתם, מאפיין של היותם "עדר", "אספסוף", אנחנו לוקחים גם מהם את אנושיותם ושוכחים שהאלימות בשטח היא מעל לכל תוצר של מדיניותה של הנהגה הזונחת את אזרחיה ומשסה אותם לצאת אלה כנגד אלה כדי שישכחו את הגורמים למצבם.
כשאנו מניחים להסתה לפנות גם נגד ארגוני זכויות האדם שפועלים בקרבנו, להפוך אותם ל"בוגדים", אנחנו שוכחים שביום שהושטת יד לעזרה הופכת לפשע בגידה, היחידים שמרוויחים הם האוחזים בכוח, ולכל השאר אובדת התקווה.
הדרך היחידה להילחם בעיוורון היא לפקוח את העיניים. זה הזמן לסולידריות עם מבקשי המקלט מאפריקה כמו גם עם תושבי השכונות. זה הזמן לראות את הסבל והפחד בו אלה וגם אלה חיים. זה הזמן למנהיגות אחראית שתדאג לחלוקת משאבים הולמת, למדיניות הגירה הומאנית וראויה ולתקצוב הולם לשירותי הרווחה והסעד.
על החתום:
קבוצת "פסיכואקטיב" - אנשי ונשות בריאות הנפש למען זכויות אדם
