לא הייתה בחירה, הפכתם גיבורים בלית ברירה

עלון פסיכולוגיה עברית | 2/3/2025 | הרשמו כמנויים

באוקיינוס האובדן והאבל, הזוועה והפחד, הדאגה והעצב, אנחנו פוגשים בימים האלה תמציות מרוכזות של גבורה אנושית. גבורת-אין-ברירה, גבורה שוברת לב ובתוך כך מפעימה. כזו שמעוררת מחשבות רבות על מרכיבי החוסן של הנפש האנושית. פנים רבות לדבר הזה שאנחנו פוגשים - פני היכולת לבטא צער, פני ההישרדות באין ברירה, פני המסע העיקש לשרוד, גם אם זה כשל. פני החברות והרעות בבור תחתיות, פני המחויבות למי שנשאר מאחור. פני נשיאת האובדן, שוב בלית ברירה. פני הבחירה להעיד. עדות קצרה ונוקבת, עדות ארוכה ועיקשת. פני האפשרות להיתמך. פני הניסיון לחיות. בגוף, בנפש. פני עצם הניסיון. רק עצם הניסיון. מול עינינו חולפות פניהן של השבים, ושל מי שעוד לא שב. של לוחמים שחרפו את נפשם ביום דין ובאינספור ימי דין אחריו, של תצפיתניות שהמשיכו לדווח כשהגדר כבר נפרצה, ועוד ועוד. מול פני הגבורה נותרנו אנחנו עם תמהון לבב, ועם קריאה פנימית לפעולה.

השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים אקטואליים, טורים מרתקים ופרקים מספרים:

אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה שהחלה בעקבותיה, עימתו הורים עם הצורך להסביר לילדיהם את המציאות המורכבת. מאמרן של סמדר בן אשר, אלה בן עטר, ורונית שלו מביא את תוצאותיו של מחקר שהתמקד באתגרי התיווך של נושאים קשים, כמו חטופים ושבויים, והשפעתם על הילדים. הממצאים מראים שיותר משליש מהילדים נחשפו למידע לראשונה מחוץ לבית ההורים, באופן ספונטני ולא מותאם. תגובות ההורים נעו בין פתיחות לשיח, לבין הימנעות מחשיפה. המחקר מדגיש את הצורך בשיתוף פעולה בין הורים למערכת החינוך, תוך פיתוח כלים לתמיכה רגשית ולניהול שיח מותאם, שיסייעו בהגברת תחושת הביטחון והחוסן של הילדים במצבי איום ביטחוני ומלחמה.

קבוצות הדרכה למטפלים באומנויות ולמנחי קבוצות
הקבוצות מתקיימות בזום פעם בשבועיים לסירוגין. בימי שלישי 20:00-21:30

תוכנית מעג”ן (מערך תומך גן) הנה תכנית ארצית לאיתור ילדים במסגרות החינוך הרגיל בגיל הרך. העבודה בתכנית הנה על פי רוב בחדרי טיפול קבוצתיים עם ילדים המאותרים לתכנית. עם זאת, במקרים בהם אקלים הגן סוער, אין מקום פיזי להפעלת קבוצה קטנה ונדרשת דוגמה אישית (מודלינג) לצוות הגן, נבחר מודל של עבודה במרחב בלבד כתכנית פעולה גנית. במקרה המתואר במאמרן של קרן כהן, דנה פורת ולימור צמח, ניתן לזהות כי ההתערבות הבלעדית במרחב הגן שיפרה את אקלים הגן; המבוגרים הצליחו להיעתר לצרכים ההתפתחותיים של הילדים בחלק משמעותי יותר מהזמן, ילדי הגן התקדמו מבחינת המטרות ההתפתחותיות לגילם ויחסי הצוות וההורים השתפרו.

במדור הספרים תתוודעו לספרה של אורית יושינסקי 'לקרוא את סמינר 17 של לאקאן, ההופכי של הפסיכואנליזה'. "סמינר 17" של ז'אק לאקאן, "ההופכי של הפסיכואנליזה", שהועבר בין השנים 1969-1970 בפקולטה למשפטים באוניברסיטה הניסיונית של וינסן, ידוע כסמינר שבו נפרשת הבנייתו של לאקאן לארבעת הקשרים החברתיים – השיחים: שיח האדון, שיח ההיסטרית, שיח האוניברסיטה והשיח האנליטי. ספרה של אורית יושינסקי, לקרוא את סמינר 17 של לאקאן, ההופכי של הפסיכואנליזה, מציע קריאה עקבית של הסמינר מתוך פירוש המכוון להופכי של שיח האדון בן-זמננו. השיח האנליטי הופכי לשיח האדון, הוא מפענח שיח זה, חותר תחתיו ומאפשר אומר טוב שעשוי להביא לשינוי אצל הסובייקט ובשיח. הספר נכתב בהשתתפות אנה גלמן.

פרק מתוך הספר זמין לקריאתכם – 'ההפקה של ארבעת השיחים, או: הצגה וייצור' - לאקאן מפתח דיון על דחף המוות אצל פרויד, ומציג אותו לא כהשתוקקות לחזרה למצב האנאורגני, אלא כתנאי מבני שמכונן את הסובייקט המדבר, החי בין היש להכרה באין. הפרק מתמקד במבנה של השיחים לפי לאקאן, כאשר ארבעת השיחים—שיח האדון, שיח ההיסטרית, שיח האוניברסיטה והשיח האנליטי—מוצגים כמסגרת להבנת היחסים החברתיים והלא־מודעים של הסובייקט. לאקאן מתאר את הדינמיקה של השיחים כרצף של "רבע סיבוב", המשמש להבנה של מבנים כוחניים בתרבות ובפסיכואנליזה.

ועוד במדור הספרים - תמיד עוד פעם אחת מאת הפסיכולוג עופר ספיר - באמצעות התבוננות בתמונות מאלבומו הפרטי (ולא רק) מנסה הסופר לחשוב על חייו ואת חייו. ההתבוננות בתמונות חותרת תחת הזמן הלינארי, תחת הסיבתיות ותחת המעשה הטיפולי וההמשגה הפסיכואנליטית, אך גם משתמשת בהם כדי לשחזר (ולו לרגע, עוד פעם אחת) את המחשבות הפרטיות של יצור אנושי אחד. הספר נע בין הדיכאון של המחבר ודיכאון בכלל, לבין אינטרוספקציה רחבה יותר על חייו הפנימיים. נקודת המוצא של הספר היא שהכל ניתן לבחינה ולחשיבה מחודשת. חלקים מהשער הרביעי בספר 'טרנספרנס לפרויד' זמינים לקריאתכם.

בפסיכובלוגיה

אלי שרעבי, גיבור - נורית ענבר וייס מציעה בצד ערכו הציבורי של הריאיון עם אלי שרעבי, מחשבות בהתבוננות פסיכולוגית על משמעותו האישית הפוטנציאלית של הראיון עבור אלי עצמו, ועל משמעותה של עדות לאחר טראומה בכלל.

"לתחושתי, לריאיון עשוי להיות תפקיד חיובי בתהליכי העיכול, העיבוד, ההתאבלות והארגון מחדש של הזהות ושל סיפור החיים שלו, בעקבות המפנה האכזרי והטראגי שנכפה עליו. (אציין שזו דרכי לעסוק בשאלות כלליות ולא באלי כאדם פרטי. היו לי מחשבות דומות בעקבות הריאיון עם עמית סוסנה)...אם לומר זאת בתמצית, אלי הוא גיבור. הוא גיבור באופן בלתי תלוי בריאיון, מתוקף אופי ההתמודדות שלו עם גורלו בשבי ואחריו, אך הריאיון מסייע להפיכתו לגיבור בכמה מובנים נוספים, שיש להם פוטנציאל תרפויטי עבורו".

חוויה טרנס-פסיכדלית, דיסוציאציות ודיאלקטיקה בין עבר להווה – טיפול ושיקום שורדי המסיבות - דמיאן הלפרין בטקסט מעורר מחשבה על המפגש בין מצב התודעה הפסיכדלי, ושל מי שמגיע למסיבה כדי לרקוד את החיים, לבין מצב הסיכון והטראומה.

"טראומה יוצרת חזרתיות כאשר פסיכדליים פועלים כנגד אותה החזרתיות! בנוסף, אנו מזמינים אתכם להתרשם מכך שקיימת גם, בסיטואציה עליה אנו מדברים, דיאלקטיקה בין שני ההפכים הבאים: בין לחוות הכול, מצב בו דחף החיים יכול להתבטא ללא מחסומים וללא פחד או, ליתר דיוק, על אף הפחד, לבין לא לחוות, כמנגנון הגנתי הישרדותי נגד אותו הפחד".

---

- פרסומת -

קבוצות טיפוליות
רשימה עדכנית של קבוצות פעילות בכל הארץ. ניתן להוסיף פרטים אודות קבוצות נוספות באופן חופשי

---

מעגל הכוח וחוסר האונים בטיפול תרופתי אנטי-פסיכוטי - פוסט המשך – ד"ר רפאל יונתן לאוס ממשיך לשתף אותנו במחשבות ונתונים מחקריים נוקבים בנושא –

"בפוסט הקודם תיארתי כיצד מערכת השיקום בבריאות הנפש משתמשת בצורך הבסיסי בשירותי שיקום כמנוף לכפיית טיפול תרופתי. היום אני רוצה לשתף בממצאים נוספים ומטרידים מהמחקר שערכתי עם ד"ר נילי קרקו-אייל, המתארים תהליך שיטתי של פגיעה באוטונומיה של מטופלים בטיפול תרופתי אנטי-פסיכוטי. המחקר, שפורסם ב-Community Mental Health Journal, מבוסס על ראיונות עומק עם 20 אנשים שטופלו בתרופות אנטי-פסיכוטיות שלא במסגרת טיפול כפוי. הממצאים חושפים מעגל מדאיג של שחיקת האוטונומיה של המטופלים, שמתחיל כבר בשלב ההחלטה הראשונית על הטיפול וממשיך לאורך כל הדרך".

ולסיום, איילת כהן וידר בשיר-חלום-דיבור על כאב האובדן של שירי ביבס וילדיה שהלוויתם הכואבת התקיימה השבוע, ועל תקוות ההצלה של החטופים שעוד נותרו בשבי.

Photo by Danny De Vylder on Unsplash