אילנה מישון משוחחת עם פרופ' חיים עומר על פסיכותרפיה בעת מלחמה
הרצאה בנעלי בית | 13/2/2025 | הרשמו כמנויים
פסיכותרפיה בעת מלחמה – ״עקרון הרציפות״
אילנה מישון משוחחת עם פרופ' חיים עומר
השיחה הוקלטה בזום ביום רביעי, 21 לאוגוסט 2024
השיחה עם פרופ' חיים עומר עסקה במציאת דרכים לטיפול מיטבי בנפגעי מלחמה, תוך שימוש בעקרון הרציפות. עקרון זה מציע שינוי גישה בהבנת ההתמודדות עם טראומה, מתוך דגש על שימור שגרות וקשרים קיימים, גם כאשר נשמעים "רעמי התותחים".
תיאור מודל CPP
לאחר אירועי השבעה באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל, אילנה מישון ליוותה את הטיפול במספר משפחות מפונים בדרום הארץ. ". הטיפול בוצע בשיטת ,CPP Child-Parent Psychotherapy, שמיועד לילדים שנחשפו לטראומה, המבוסס על בניית סיפור משותף בין ההורה לילד והפיכת החוויה הטראומטית לחלק מעובד של הסיפור המשפחתי. המודל הינו פרי פיתוח של אליסיה ליברמן ופטרוסיה וון הורן, בהשראת סלמה פרייברג. עקרון מרכזי ב-CPP הוא שהיחסים בין הילד להורה מסייעים בעיבוד הטראומה ושיקום הביטחון. באמצעות עיבוד פתוח עם ההורה, נבנה סיפור המהווה עוגן רגשי.
מחקרים מצאו כי עבודה לפי מודל CPP משפר סימפטומים של PTSD אצל ילדים ואמהות, תורם להפחתת בעיות התנהגות ולשיפור בהתקשרות. בעבודה עם משפחה אחת, מישון המשיכה תהליך טיפולי גם עם האב לאחר סיום העבודה עם הילדים, ושיתפה בתהליך את פרופ' עומר, על מנת לדון בגישות טיפוליות מתאימות למשפחות שחוו אסון.
להלן נקודות מרכזיות שעלו במהלך השיחה המרתקת בין השניים.
- הדרך המיטיבה להתמודד עם מצבי קיצון בעקבות אסון המוני: עומר מתאר כי התמודדות עם מצבי קיצון מבוססת על "עקרון הרציפות". לאחר סקירת ספרות רחבה, הוא הגיע למסקנה כי שימור רציפויות תפקודיות, בין-אישיות ואישיות מהוות בסיס להחלמה במצבי אסון. גישה זו נועדה למנוע נתק מהותי בתפקודים היומיומיים, קשרי הקהילה והשייכות העצמית: רציפות תפקודית: שמירה ושיקום אלמנטים של תפקוד קיים, החזרת היכולת לתפקד במצבי יומיום ושגרה גם בתקופות משבר. רציפות בין-אישית: חיזוק הקשרים החברתיים והמשפחתיים שנותקו, תוך שמירה על תחושת קהילתיות. רציפות אישית: בניית נרטיב אישי המסייע לאדם לראות עצמו כרצף אחיד, ולהתחבר למי שהיה בעבר ולמי שהוא כיום.
- תיאור דרכים ליישום עקרון הרציפות בעבודה עם משפחות מפונות: עומר מדגיש כי יש לפגוש את המשפחה כיחידה אחת, ולא לטפל בכל אחד מבני המשפחה בנפרד. על ההורים להוביל את התא המשפחתי תוך שימור סדר יום ותחושת ביטחון. לדוגמה, אם משפחה שוהה במלון, יש להקפיד על שגרות יום כמו ארוחות משותפות ופעילויות משפחתיות, דבר שמחזק את תחושת הרציפות ומאפשר לכל בן משפחה תפקיד ועשייה.
- שמירת קשר עם הסביבה המוכרת באזורי סיכון – טיפול "קדמי" לדברי עומר, עקרון זה נתמך גם במחקרים היסטוריים - הטיפול הקרוב לשטח, בו נשמר הקשר לסביבה המוכרת, הוא טיפול מיטיב שמונע את תחושת הקטיעה המנטלית. חיילים שטופלו בסמוך לשדה הקרב הראו סימפטומים מופחתים של PTSD בהשוואה לאלו שפונו לעורף. עבור משפחות מפונות, חזרה מהירה ככל האפשר למסגרות המוכרות תורמת לשיקום רציפות החיים. טיפול זה מתאים גם במצבים בהם התותחים עדיין רועמים, מאחר שהחזרה לשגרה מעניקה תחושת יציבות.
- השפעת עקרון הרציפות על בניית סיפור חיים משותף: לדברי עומר, עקרון זה תומך ביצירת סיפור חיים המשלב את חוויות הטראומה במרקם המשפחתי והאישי. סיפור זה מהווה דרך לעבד את האירועים הקשים מתוך הדגשת ה"כוחות" של המשפחה להתגבר ולהתמודד יחד. כך נוצרת תחושת המשכיות המאפשרת בנייה מחדש של זהות המשפחה והאדם.
- ביקורת על גישת עיבוד הטראומה המסורתית: עומר מסתייג מהתפיסה המסורתית שרואה בטראומה "יישות" נפשית הנמצאת בתודעתו של האדם ושעל המטפל "לשחרר" אותה. הוא מסביר כי המיקוד ב"עיבוד רגשי" לא בהכרח מועיל, ולעיתים מגביר את הפוטנציאל לכרוניזציה של התסמינים. במקום זאת, יש להתמקד בחיזוק הרצף התפקודי והבין-אישי שמונע את התפתחות התסמינים והופך את הטראומה לחלק מתהליך של בניית רציפות.
- סדר וארגון בחיים הממשיים כבסיס לטיפול קליני: עומר מדגיש את החשיבות של שימור סדר יום, שגרות תפקודיות וקשרים חברתיים כהיבטים שמקלים על התמודדות עם טראומה. ההורים והמטפלים נדרשים לעודד כל בן משפחה לחזור לפעילות מלאה ולשמר קשרים עם בני המשפחה והקהילה, ולא להימנע מההתמודדות עם הקשיים שבניהול שגרה. המאמץ להימנע מהתעמתות עם פחדים טבעיים יוצר עיכוב בהחלמה והפסקת ההתמודדות.
- שיחה על הטראומה – מתי ואיך? לדברי עומר, יש מקום לשוחח על חוויות טראומטיות, אך זהו שלב מאוחר בתהליך השיקום, ורק לאחר חזרת סדרי החיים והשגרה. בשלב זה, השיחה אינה מתמקדת רק בכאב אלא מדגישה את הכוחות שהיו לנפגע להתמודד עם האתגר. בכך, הסיפור שנבנה מסייע לכל פרט במשפחה ולמשפחה כולה, מתוך הבנה והכרה בכוחות שבנו את הרציפות המשפחתית.
- שמירה על רצף אישי ובין-אישי לאחר טראומה: לטענת עומר, שימור הרציפות האישית והבין-אישית מאפשר התמודדות מיטיבה עם פגיעות, ומגביר את היכולת לשמר את תחושת השייכות האישית והקהילתית גם לאחר אירועים קשים. טקסים קהילתיים, ימי זיכרון, חיבור בין משפחות וקהילות מהווים דרך להחזיר את תחושת הרצף הנפשי והקהילתי.
- שינוי הגישה החברתית לטיפול בטראומה: עומר מדגיש כי חברה המתמקדת באבחנות טראומטיות כמו PTSD עלולה להעמיק את הטראומה. לדעתו, יש לפתח גישה שמעודדת את הנפגע לשוב לתפקוד רגיל ולא מתעכבת על עיבוד רגשי ממושך. על החברה לאפשר לאדם לחזור לשגרה במידת האפשר במקום לנתק אותו מהסביבה הטבעית שלו.
- פסיכותרפיה בזמן מלחמה כפעולה קהילתית: לדברי עומר, אנשי טיפול צריכים לשמש כתומכים בקהילה ולא רק כמטפלים אינדיבידואלים. השיח בין אנשי טיפול להורים ולמשפחות צריך להתמקד באפשרויות לשמירה על שגרה ובשיקום הרצפים האישיים, המשפחתיים והקהילתיים. יש להדגיש את שיתוף הפעולה בקהילה כדרך להתמודד, ליזום מפגשי תמיכה וליצור תוכניות מחזקות שמבוססות על חזרה לפעילות קהילתית.
בסיכום השיחה, הודגש כי עקרון הרציפות מציע דרך להתמודד עם טראומה באמצעות שמירה על שגרות קיימות, חיזוק קשרים חברתיים ובנייה של סיפור חיים שמחבר בין עבר להווה. לדברי עומר, אין לראות בטראומה אירוע שיש לעבד רגשית ולהוציא אותו מהנפש, אלא כמשהו שניתן לשלב בתפקודים ובקשרים הקיימים. לטענתו, זו הדרך להתמודד עם אירועים קשים ולהשיג שיקום מיטבי.
על הדוברים
פרופ' חיים עומר יליד 1949, הוא פסיכולוג ופרופסור אמריטוס בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. מפתח גישת "הסמכות החדשה" בתחום ההורות. עומר נולד בברזיל, להורים ניצולי שואה. בשנת 1967 ,בעקבות ההתעוררות הציונית שלאחר מלחמת ששת הימים, עלה לבדו לישראל. תחילה התגורר בקיבוץ ברור חיל, ואחר כך עבר לירושלים, שם למד עברית באולפן. בהמשך למד לתואר ראשון בפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית. במלחמת יום הכיפורים ב-1973 ,החל עומר לעבוד עם חיילים הלומי קרב. למד לתואר שני ודוקטורט בפסיכולוגיה בירושלים, ועבר לארצות הברית, שם עשה פוסט דוקטורט באוניברסיטת הרווארד. הוסמך כפסיכולוג קליני ב-1981. פרסם מספר ספרים בתחום הפסיכותרפיה, הטיפול הנרטיבי וההורות, בהם ספרו הפופולרי "שיקום הסמכות ההורית". ספריו תורגמו ל-12 שפות. כיום מכהן כפרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב בחוג לפסיכולוגיה. מנהל הכשרה "לדבר עם הורים בשפתם: רשימה לקורסי "אמציה - אונליין" "לדבר עם הורים בשפתם"
הגב' אילנה מישון, ילידת הארץ, בוגרת החוג להסטוריה, ספרות וחינוך, באויברסיטה העברית, בירושלים, בעלת תאר שני במשפטים, אוניברסיטת תל אביב, סיימה קורס גישור לשכת עורכי הדין של ישראל, עובדת סוציאלית קלינית, אוניברסיטת חיפה, ופסיכותרפיה דינמית באוניברסיטת תל-אביב, פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית, באוניברסיטת בר אילן, טיפול במשחק והדרכת הורים אוניברסיטת בר אילן. עורכת דין ומגשרת, עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית, עובדת עם ילדים דרך משחק (Play Tharapy), בליווי הדרכת הורים, עם מתבגרים ומבוגרים, לרבות ניצולי שואה. החלה ראשית דרכה המקצועית כמורה לספרות והסטוריה בתיכון בתל-אביב, עבדה שנים כעורכת דין ומגשרת, ומעל עשור עוסקת בטיפול קליני דינאמי וקוגניטיבי-התנהגותי, טיפול במשחק עם ילדים, בליווי הדרכת הורים, ובשנה האחרונה בכלים של יוגה רגישה. עד לאחרונה קב"נית במילואים פיקוד העורף בצה"ל. עובדת בקליניקה פרטית בתל-אביב, במרפאת כאב בבית חולים וולפסון, וב"אלה" עם ניצולי שואה. עובדת פרונטלי ובזום.
