וְאֵין לָנוּ יוֹתֵר מֵאַהֲבָה לְהַצִּיעַ אַהֲבָה לְלֹא תְּנָאִי

עלון פסיכולוגיה עברית | 2/2/2025 | הרשמו כמנויים

המצלמה עוקבת אחרי החיבוקים של השבים. הנה, הם פוגשים לראשונה את האם, את האב, את הילדים המצפים. הנה חיוך קטן שחוצה מבט שבור, הנה בכל זאת זיק בעיניים, הנה חיבוק עוטף כל, תמנון משפחתי של ידיים כרוכות זו בזו, מחזיקות, מנחמות, כאן כדי להשאר. השיבות נעשות מורכבות יותר, שמחת השחרור בלולה בים כאב ואובדן. והמבט שלנו, הצופים במסך, נפקח ומוסט – רוצים לשמור על פרטיותם של השבים ברגעים הרגישים האלה, אבל גם נוהים אחר תמונות החיבוק, כאילו משהו חוזר גם אלינו, משהו מושב. עמל המבט ילווה אותנו עוד תקופה ארוכה – איך מתבוננים, מתי ועל מה, איך שומרים על היכולת לראות לא רק את מה שהעין רואה, איך מתבוננים גם על הבלתי נסבל, וגם איך עוצמים עין ברוך, מניחים לדברים להיות עטופים בחיבוק הקרובים ואנשי הטיפול. אוהבים בלי לדעת, בלי להסתכל.

השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים חדשים וטורים מעניינים:

מאמרו של יקיר קריצ'מן עוסק ב"פרוורסיה של החשיבה" בהקשר שאינו בהכרח מיני, ומציע שהיא נובעת משילוב של קריסה, היפוך, קיטוב והונאה, במצב נפשי שבו יש הבדל בין הבחנה באמיתות ובסתירות בקיום האנושי לבין היכולת לשאת אותן. המושג מציין מצב שבו יש נטייה להחפצה של העצמי והאחר, תוך הונאה לא-מודעת המסתירה את המוגבלות של העצמי, ומובילה לפנטזיות שמבטיחות גאולה מבלי להתמודד עם החסר הקיומי. המאמר טוען שפרוורסיה שונה מהתארגנויות נפשיות אחרות, כגון מגלומניה ופסיכופתיה, בכך שהיא כוללת את ההונאה של שני הצדדים – העצמי והאחר – ומבוססת על כמיהות לאיחוד ללא חסר.

באיזור האסון - שאלות על ריפוי והשבת העצמי
"ערב בצוותא"– יום א' 16/2/25 ב'ישראל יפה בפארק'

מאמרה של חנה פישר גרפי בוחן את המעבר ההתפתחותי בגיל החביון, שבו הילד עובר מעמדה אגוצנטרית לעמדה אלטרואיסטית, ומדגיש את השלב הקריטי הזה בהתפתחות הרגשית, החברתית והמוסרית של הילד. המעבר לעמדה קבוצתית, שבה הילד מתחיל להבין את הצורך בשיתוף פעולה ובתשומת לב לטובת הכלל, מהווה אבן יסוד בהתפתחות האישיות האלטרואיסטית. המאמר מציין את האתגרים שבמעבר זה, כולל הקשיים בהסתגלות לצרכים של אחרים על חשבון צורכי העצמי. כמו כן, הוא מדגיש את תפקידם של הורים ומורים בתמיכה בהתפתחות זו, תוך הכרה בתהליך הדרגתי שדורש סבלנות ומודעות. המאמר מציע כי תהליך זה מאפשר לילד להטמיע ערכים מוסריים גבוהים ולהתפתח באופן בריא תוך שמירה על איזון בין האינטרסים האישיים והקולקטיביים.

במדור סקירת הספרים – הצל שמעבר לאושר – אביבית פיבך קוראת בספר "משהו מעבר לאושר" מאת אלי הירש. בספר השירה החדש שלו, אלי הירש מספק הזמנה לחיפוש אחר אותו "משהו" שמעבר לאושר. אולי אם יתגלה מה הוא אותו משהו – יתגלה מהו האושר. כשהירש כותב על אושר, אין ספק שהוא חופף בחלקו הרב עם האהבה, שיש בה עליות וירידות, אכזבות והתעלויות, שברים וקרעים. דהיינו, שהאהבה, באה גם עם צל – צל הפחד מהיבלעות, מאיבוד העצמי, מהתמזגות, מתלות, מנפרדות.

ובפסיכובלוגיה:

הַמָּקוֹם מְשׂוֹחֵחַ דַּרְכִּי – גיא פרל קורא בספר ׳העפרוני׳ מאת צוריאל אסף. "׳העפרוני׳ הנו מחרוזת ארוכה של שירי התבוננות. לכאורה, ברוב השירים מתבונן המשורר בטבע הסובב אותו, אך קריאה נוספת מעלה שאלות בנוגע לזהות המתבונן ומושא התבוננותו".

אדם לאוב בטור יצירתי ומעורר חשיבה על משחקים בטבע ורושאך (!).

"פרנצ'י מתאר כיצד ילדים מגיעים לעולם והנפש שלהם פתוחה לקבל ממנו אהבה. בתהליך הטבעי, הילד זוכה לאהבה, והפתיחות הזאת לעולם מצטמצמת, ואיתה התודעה מעט נסגרת, ואהבה מתקבלת ביותר מאמץ, באופן בוגר. כשהילד חווה חוויות טראומטיות, התהליך הזה אינו מתאפשר, ושורדים של טראומה בילדות נשארים עם נפש ותודעה פתוחות לעולם, שמבקשות לקבל את האהבה הזו. חשבתי על הקשר עם הטבע ועל ילדי שלי, איך הגיעו לעולם מחוברים לעולם הטבעי, כיצד ידעו מעצמם – להירגע בחוף הים, לשחק בחול ובבוץ, לטפס על עצים ולהתהפנט מזריקת אבנים לשלולית, ואיך הקשר הזה אט אט מאבד את מקומו כשהם מתבגרים ומתרגלים לריגושים שרק קשרים עם פלאפון ו-PS5 יודעים להציע".

ובמדור כתיבה יוצרת אתי רוזנצוייג בתפילה לכבוד פעימות העסקה – "בָּרוּךְ מַתִּיר אֲסוּרִים, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ, וְלֹא הֵסִיר תְּפִלּוֹת וַחֲסָדִים, שֶׁהֶחֱיָינוּ".

Photo by Yuri Antonenko on Unsplash