כִּוּוּץ כְּמוֹ אֶגְרוֹף קָפוּץ עַל כְּאֵבָהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה

עלון פסיכולוגיה עברית | 5/1/2025 | הרשמו כמנויים

השבוע שודרה עדותן האמיצה של טאיסיה זמולוצקי, הלוא היא ט', ושל חברתה נ', בה גוללו את מערכת הפגיעות (והפוגעים) שעברו על בשרן ונפשן כשהיו מעריצות צעירות של הזמר אייל גולן. עדותה של טאיסיה, בפנים חשופות, בלב פתוח וברהיטות, שפכה אור על אזורים מוחשכים הנוגעים להתמודדות עם פוסט טראומה – חווית הדיסוציאציה, תחושת השיתוק, שכחה והזכרות, הזמן שלוקח לנפש לעבד את שעברה ועוד ועוד. בעקבות כך, נפתח שיח ער ברשתות החברתיות, ובקבוצות נשים. נפגעות ואנשי טיפול מצאו עצמם מנסים לתרגם לשפה נגישה את המנגנונים המורכבים של הטראומה ואת השפעתה המפותלת. כמה חשובה עבודת התרגום. כמה הכרחי אור השמש. ואיזו דרך יש לעבור עד שקולה של הילדה, הנערה, האישה, נשמע. לא נפסיק להקשיב.

השבוע באתרנו – מאמרים מקצועיים חדשים ומחדשים, וטורים מעוררי מחשבה:

להיות שיר - רבדים של הקשבה באנליזה לאקאניאנית - משמעות האמירה של לאקאן על האנליטיקאי כ"שיר", ופירוש מוצע לשאלות שנובעות ממנה. מאמרו של ד"ר יהודה ישראלי בוחן את צורות הביטוי השונות, כמו מיתוס ושיר, ומנתח את מקומן בהקשבה האנליטית לאסוציאציות החופשיות של המטופל. הציר בין המיתוס לשיר משמש כמודל להבנת התפתחות המובן בשפה ובתרבות, ומיוחדו של השיר מתבטא ביכולתו ליצור משמעויות פרטיות וייחודיות, מעבר למובן המילולי בלבד. המאמר מציע כי האנליטיקאי, כשהוא שיר, לא רק מקשיב למילים אלא גם מזדהה עם הסינגולריות של המטופל, מקיים את חוויית ההתענגות האישית של גופו ומאפשר למטופל להתוודע להתענגותו הייחודית. השירה, כמשמעות שהיא מעבר למובן, הופכת להיות כלי בהבנת ההתענגות והסובייקטיביות האנושית, ובכך גם למפתח לסוף האנליזה, שמאופיין לא בהרמוניה, אלא בהבנה של חוסר הרמוניה ושל חופש בסינגולריות של הסובייקט.

רוח אדם - תכנית הכשרה פסיכואנליטית־בודהיסטית
מציעה אנליזות בתעריף מיוחד

העבודה הטיפולית במרפאות לבריאות הנפש, כמו גם במחלקות האשפוז הפסיכיאטרי, כוללת הנחיה של קבוצות טיפוליות רבות. במערכת הציבורית יש שינויי כח אדם בתדירות גבוהה בשל העובדה שהצוות כולל מתמחים וסטודנטים, מה שמוביל לתופעה שכיחה של חילופי מנחים. ארוע חילופי מנחה הינו ארוע שעלול להיות מטלטל ואף מפרק עבור קבוצה טיפולית. לכן, מאמרה של דפנה הירשמן מבקש להרחיב על האופנים שעשויים לסייע בתהליך רגיש זה, להתייחס לשלבים של חילופי המנחה ולתהליך הכניסה של מנחה חדש. במאמר מודגשת חשיבות הקונטקסט המערכתי שכולל העברה מוסדית (institutional transference) כמימד שמסייע לכניסה של מנחה חדש לקבוצה ותיקה. ומובא תאור מקרה להדגמת התהליך של חילופי הנחיה בקבוצה אנליטית במרפאה לבריאות הנפש.

מאמרה של אוריה חורש עוסק בחוויית ה"איום" שמתעוררת בעקבות ההתפתחות המואצת של הבינה המלאכותית, תוך התמקדות בהיבטים הבין-אישיים ובקונפליקט הפנימי שנוצר בקרב אנשי טיפול. במאמר נבחן הקונפליקט בין עמדות שונות כלפי הטכנולוגיה, תוך הצגת מודלים תיאורטיים כמו המודל של יובל הבר לגבי תגובות לשינוי הטכנולוגי. כמו כן, נבחנות השפעות הבינה המלאכותית על תחושת הסולידריות האנושית, הן במובנים חברתיים, פיזיולוגיים ופסיכולוגיים, תוך העלאת שאלות אתיות וערכיות הנוגעות להשפעתה על הקשרים בין-אישיים. המאמר מציע כי החרדה המתעוררת בקרב אנשי טיפול לא רק נובעת מהקושי להסתגל לטכנולוגיה, אלא גם עשויה לשמש כקול אתי העומד מול השפעותיה המעמיקות של הבינה המלאכותית על האנושיות והסולידריות בחברה.

ולאור השבוע האחרון, שהוציא מן הצל אל האור חוויות של נשים רבות, אנחנו מבקשים להשיב אל שולחנכם את מאמרה החשוב של נעמה בר שדה, שפורסם בעבר באתרנו ונקרא על ידי רבות ורבים – 'התפתחות השימוש בהגנות דיסוציאטיביות בקרב נפגעי תקיפה מינית בזמן הטראומה ולאחריה' - נפגעי טראומה מינית נקלעים לעִצומה של התרחשות אשר משתקת באיום המוחשי שבה, בהצפה, ובאכזריות שגלומה בה. זהו מצב בלתי נתפס מבחינה חושית, רגשית ולוגית. הדרך לשרוד את הטראומה, מובילה בדרך כלל לניתוק רגשי וקוגניטיבי (דיסוציאציה), אשר מאפשר את ביטול קיומו של האירוע ושל המציאות הבלתי נסבלת. מאמר זה סוקר את הצמתים האפשריים שהנפגע, ולעיתים גם הפוגע עוברים, החל משלבי ההתפתחות התקינה והנורמאלית דרך רגע ההתרחשות הטראומטית, וכלה בהתמודדות במהלך הטראומה ולאחריה. מטבעו של תהליך שלא כל נפגע עובר דרך כל השלבים, או אפילו דרך חלקם.

במדור הספרים - מַהִי הוֹרוּת אִם לֹא שְׁאֵרִיּוֹת / וּפֵרוּרִים", שואלת דנה שניצר משיח בספר שיריה 'אתם רוצים אותי אדמה', וממשיכה אל תובנה חזקה: "שְׁאֵרִית כּוֹחוֹתֶיהָ שֶׁל אֵם עֲיֵפָה מִכְּדַי / לִישֹׁן, / מִתְבּוֹנֶנֶת בָּהֶם יְשֵׁנִים מְלַקֶּטֶת / שְׁאֵרִיּוֹת אַהֲבָה"; ועל המתח החזק הזה, בין 'שארית' לבין 'אהבה', עומד הספר כולו. על פירורים.

תוכלו להתוודע לספר נוסף – 'קריעה - היבטים פסיכולוגיים בתקופת המחאה בישראל 2023, שלפני ה-7 באוקטובר', בעריכתן של ורדה זילברברג ואורית אבן שושן-רשף. שבעה באוקטובר 2023 הוא קו השבר של מדינת ישראל והחברה הישראלית שאחריו שום דבר כבר לא יהיה כפי שהיה. בדיעבד היו אין ספור סימנים מקדימים וברורים לאסון המתקרב שהתעלמנו מהם. איך זה קרה לנו? ספר זה, המתאר את המשבר החברתי שפקד את מדינת ישראל בשנת 2023, נכתב ברובו לפני קו השבר, ודווקא בשל כך הוא מכיל, בין השאר, תובנות מקדימות על האסון שעמד להתרחש. מטפלים, יועצים וחוקרים מציגים מחקרים, מודלים תאורטיים, מאמרי דעה וראיונות עם אנשי מקצוע ואזרחים מן השורה במגוון נושאים הנוגעים למשבר החברתי בשנת 2023. פרק מהספר זמין לקריאתכם.

בפסיכובלוגיה -

אדם לאוב כותב בחכמה, ברגישות וברוחב יריעה, על נושא כואב שכמו מבקש להכתב – על 'קשרים מנותקים' בין אנשים קרובים. לטקסט יש חלק א' (שמכיל פגישות עם 'קשרים מנותקים' בקליניקה) וחלק ב' (תאורטי ואישי יותר), ממליצים לכם לא לפספס –

יום פתוח בקמפוס לתואר שני בפסיכולוגיה (.M.A)
50% הנחה בדמי הרישום יינתנו בתאריכים 19-20.1 למשתתפי היום פתוח

"כבר כמה שנים שאני עסוק בקשרים מנותקים, תחילה כמו דברים רבים הייתי עסוק בהם דרך מטופלי, ליוותי מטופלים בתהליכי פרידה לא פשוטים מבני זוגם ומספר פעמים ראיתי שהדבר היה כרוך בניתוק או איום אמיתי בניתוק קשרים לא רק עם בן/בת הזוג הפגוע אלא גם עם ילדיהם (גם לאבות וגם לילדים), ראיתי מטופלים מבוגרים מנותקים או מבקשים להתנתק מהוריהם (גם גברים וגם נשים) וכאבתי במיוחד מקרה של מטופלת שהגיעה באימה שבתה המתבגרת אמרה לה בקור רוח קשה להכלה "כמו שאת לא מדברת עם סבא וסבתא שנתיים מהיום את לא קיימת עבורי". למרות שצפיתי בכאב ובהרס שקשרים מנותקים השאירו בנפשם של מטופלי היו גם מפגשים קשים בהם תהיתי מדוע מטופלים אינם מסוגלים לנתק קשרים פוגעים וקשים ולפעמים אפילו אינם מסוגלים לפנטז על האופציה של לנתק קשרים, ובסוף כמו שקורה תמיד מצאתי את הקשרים המנותקים גם בתוכי".

'מה החיים מצפים ממני?' - ד"ר מרים אבנרי כהן ממשיכה ב"מחקרי התקווה" שלה, ונעזרת הפעם בויקטור פראנקל.

"במילים אחרות, פראנקל התרשם כי הדרך לשמור על תקווה היא להפוך את השאלה: במקום לשאול "מה החיים יכולים לתת לי", לשאול "מה אני יכול לתת לחיים". גם בתוך התופת הנוראה של המחנות, אנשים שמצאו דרך להיות משמעותיים עבור אחרים - לעזור, לתמוך, לעודד - הצליחו לשמור על צלם אנוש ועל תקווה. האם התובנה הזו רלוונטית רק למצבי קיצון? המחקר המודרני מראה שוב ושוב שדווקא בזמני משבר, היכולת להעניק לאחרים היא אחד המפתחות החזקים ביותר לשמירה על חוסן נפשי ותקווה".

ושישובו בשלום, שישובו כבר בשלום.

Photo by Mario La Pergola on Unsplash