המלחמות עברו כאן ולא הזיזו את התאנה

עלון פסיכולוגיה עברית | 1/12/2024 | הרשמו כמנויים

הפסקת האש בצפון יצאה לדרך, ואיתה בליל שאלות על דרכה ועוצמתה של האש, וכוחה ומהותה של ההפסקה. בתוך כך גם תבשיל קדרה של תקווה לבאות ודאגה להווה – דאגה לתושבי הצפון, שפניהם אל עבר יישוביהם רצוצי ההפגזות מחפשים את השביל חזרה, ולחטופים ברצועת עזה – שעודם שם. שם שם שם, ללא הפסקה. מחכים לבשורה. גם כשהאש מפסיקה באחת, הנפשות עוד דולקות, דלוקות, צריכות זמן, עיטוף חם, אמונה ואמון.

גם השבוע באתרנו טקסטים מעוררי מחשבה ולב:

ספרה של נטע דביר מזמין למפגש בין מזרח ומערב דרך ראיונות נדירים עם ארבעה נזירים בודהיסטים שנולדו ובגרו בתרבות המערב וספגו את ערכיה, אך בבגרותם ערכו שינוי רדיקלי ובחרו בדרך חיים בודהיסטית מהזרם הטיבטי. בראיונות שנערכו עמם הם מתארים את מצוקות הנפש ואת משברי החיים שמהם סבלו, ואשר מתוכם צמחו בזכות עבודה פנימית עמוקה שבמרכזה התרגול. הבודהיזם והפסיכואנליזה עוסקים שניהם ובהרחבה באותו מבנה חמקמק שאנו מכנים "העצמי", ומייחסים לעצם תהליך הכרתו וידיעתו ריפוי והקלה מן הסבל. ניתוח הראיונות דרך הפריזמה של שתי הגישות מרחיב את הבנת הטרנספורמציה העמוקה שמחולל התרגול הבודהיסטי במבנה העצמי ובאופן ההתייחסות אליו, ומעורר דיון המצביע על קרבה רבה מכפי הנהוג להניח בין הרעיונות המונחים ביסוד שתי הגישות.

הפרק הראשון מתוך הספר 'דרך של שינוי תודעתי רדיקלי' זמין לקריאתכם. הראיונות שנערכו עם נזירים חושפים את המעבר בתפיסת הסבל, אשר היה נרמז בתחילה כבעיה חיצונית הקשורה לסיטואציות כגון קשיים בזוגיות או בעבודה, אל תוך תודעה פנימית המובילה להבנה שהסבל נובע מההיקשרות האישית ומהפחדים הפנימיים. נזירים תיארו את ניסיונם להימנע מהסבל באמצעות בריחה למצבים חיצוניים, כמו התמכרויות או שינוי מקום מגוריהם, אולם התברר כי ניסיונות אלו לא סיפקו הקלה אמיתית. השינוי התחולל כאשר החלו לעסוק בעבודה פנימית, הכוללת טיפול פסיכולוגי ותרגול מדיטציה, אשר אפשרו להם להתמודד עם רגשות של פחד וכעס ולהשיג הבנה מעמיקה של מקורות הסבל. במקום לברוח מהכאב, הם פיתחו יכולת להתמודד עמו ולהתייחס אליו מתוך מודעות ושינוי תפיסתי.

השקת מחזור ד' של תכנית רוח אדם
תכנית הכשרה פסיכואנליטית-בודהיסטית

בפסיכובלוגיה –

במדור קריאה מודרכת - חיה מילר קוראת בספר 'להעיר את הנמר - מרפאים את הטראומה' מאת פטר לוין. מילר משתפת ברשמים ובמחשבות שעלו לה תוך כדי קריאתה בספר הותיק הזה, ומעוררת בקורא מחשבות על גרעינו של הטיפול בטראומה.

"אימה התרחשה וקפאה בתוך הגוף. כשמתרחש אירוע נוסף, שיכול להיתפס כמאיים, פתאום אפשר להרגיש את אותו פחד ישן, את אותה קפיאה. יש אנשים שניתן לראות איך פניהם קפאו בהבעת פחד, וכך הם הולכים בעולם. אני מכירה אישה כזו בסביבה הקרובה לי. עיניה פעורות, ראשה נטוי לאחור בתדהמה, ופיה שמוט מטה באוזלת יד. זו אישה שמדי פעם יוצרת קונפליקטים עם הסביבה. חייה קשים מאוד. יש לה אידיאלים גדולים על אהבה ודאגה לחלש, אבל בפועל היא פוגעת באנשים בגסות רוח. אני חשה שאין לה כוונה רעה, אלא שהיא פשוט שורדת את מסע החיים מתוך המפגש עם האימה. האימה שקרתה בעבר. האימה שעדיין פועלת במערכת. האימה שנושמת בהווה ושמשרטטת את קווי העתיד.

קראתם גם אתם ספר עיוני או אחר שהולך איתכם ואולי גם משפיע על עבודתכם בחדר הטיפול – מוזמנים לשלוח טקסט המתאר את המפגש שלכם אותו וסוקר את הספר!

וגיא פרל קורא בשיר 'מן הטבע המעוּות' מאת סַלְוָטוֹרֶה קוָואזִימוֹדוֹ, מתוך הספר 'ולפתע כבר ערב' בתרגום דני כספי.

"חזרנו אל העלה שבתחילת השיר משתחרר מן הטבע המעוות. העוגן אינו אוחז בו עוד, ועתה הוא מתלקח באש המדורה שעל גדת הנביליו. אם השתחרר מן הטבע, מדוע הוא מתלקח? אינני יודע. הבוקר עולה בדעתי האפשרות הבאה וכאמור, אני מקווה שכבר הלילה שוב לא אדע. אולי, גוף העלה משתחרר מן הטבע, עתה שלמותו היא זו הבוערת וככזו יש ביכולתה לחמם את גופו של המתבונן בכוכבים, גופו של האוהב עלי אדמות, גופו של המסוגל להכיר בשלמות העלה ולהופכה לשירה".

Photo by Fons Heijnsbroek, abstract art on Unsplash