מרגע זה, הַדִּבּוּר בִּלְשׁוֹן רַבִּים, הָאִישִׁי בִּלְשׁוֹן רַבִּים, שְׁלוֹמִי בִּלְשׁוֹן רַבִּים

עלון פסיכולוגיה עברית | 3/11/2024 | הרשמו כמנויים

השבוע יחזרו אל ספסל הלימודים האקדמי מאות אלפי סטודנטים וסטודנטיות ברחבי הארץ. במקביל, סטודנטים וסטודנטיות רבים שמשרתים במילואים ימשיכו להילחם לאורך הגבולות ומעבר להם, ואיתם בני ובנות זוגם, וילדיהם, ימשיכו להילחם את קרב ההישרדות של העורף המגויס. אלפי משפחות ימשיכו לבכות את מתיהם – חלקן הצטרפו אל קהילת האובדן רק בשבוע האחרון. ובצד אלה, מאה ואחת משפחות ימשיכו להמתין ליקיריהן החטופים, ששבויים אי שם במנהרות ובמחילות, ולא עתידים לראות היום לא ספסל אקדמי, ולא אור יום. פתיחת שנת הלימודים באוניברסיטאות היא עוד אבן דרך בחזרה לשגרה, ואל מולה עולה שוב ושוב השאלה – איך שומרים על סולידריות במובנה העמוק, הפעיל והמחויב? איך ממשיכים להרגיש את האחר החסר, שזקוק לקולנו, גם כשעוד חודש נתלש מלוח השנה?

גם השבוע באתרנו מאמרים חדשים וטורים מעוררי מחשבה:

'נפתלי בעל מעשיות וסוסו' מאת יצחק בשביס זינגר, הנה מעשיה המגוללת את סיפור לידתו וקורות חייו של נפתלי, מערש ילדותו ועד יום מותו, לצד דמויות מרכזיות בחייו, שסייעו לו לממש את ייעודו כיוצר וכמספר מעשיות. מבעד לפרק הראשון במעשיה, מבקש מאמרו של שי גיל להתבונן בלידתה של 'הנפש המספרת' ובהתהוותו של מספר סיפורים כתולדה של מפגש מכונן עם דמון מסתורי בעומק היער ובהקבלה, בעומק סתרי נפשו של האדם.

גישה ממוקדת-פתרון חלק ב': מודל גנרי למגוון אוכלוסיות וצרכים - זהו מאמר שני בסדרה שעוסק בהצגת הגישה ממוקדת-הפתרון בפני הקורא הישראלי. מאמר זה נכתב בעיקר בהשראת המודל שמציע מכון BRIEF שבבריטניה, הנחשב לאחד המובילים בעולם בתחום היישום ההכשרה וההפצה של הגישה. המאמר הנוכחי, מאת ירון יגיל, מפרט מעט יותר אודות עקרונות הגישה, אך עיקר תרומתו בהצגת הטכניקות המרכזיות בהן עושה הגישה שימוש: שאלות פתוחות וחזרה מתקפת ומעצימה על דבריהם של הלקוחות. פירוט זה מבהיר ומסביר מדוע הגישה נחשבת כגישה גנרית – כזו המתאימה לטיפול במגוון רחב מאוד של צרכים ומשאלות. בחלקו האחרון של המאמר ניתנת גם התייחסות מסוימת למצבים מורכבים בהם ניתן ליישם את הגישה עם התאמות הולמות. מאמר זה נכתב במקור כדי להוות תשתית לסדרת מחקרים

תוכנית ההכשרה 'רוח אדם' מזמינה
א.נשי מקצוע מוסמכים מתחום בריאות הנפש לריטריט קצר של היכרות

בפסיכובלוגיה -

'אדמה אוכלת יושביה' – ד"ר יעל דיין-פרחי כותבת על ביטויו של ארכיטיפ האדמה בארגז החול, בחלומות, וביצירה, בימי מלחמת אוקטובר 23-24.

"האדמה שנשמטה לנו מתחת לרגליים, המנהרות שנחפּרו באדמה על ידי חמאס ושמתוכן יצאו המחבלים, והדם הרב שנשפך מאז, הנכיחו בתוכי את ארכיטיפ האדמה והאם הגדולה הבולענית שלא יודעת שובע. ארכיטיפ זה בא לידי ביטוי בחלומות שלי, ביצירה בחימר ובעבודה בארגז החול (SandPlay) הן בקליניקה והן בעבודה עם מפונים משדרות ששהו במלון בירושלים, שם התנדבתי פעם בשבוע עם קבוצה של מטפלים בארגז החול שארגנו שתיים מחברותי למכון.. האדמה היא האם האפלה של החומר החי ורחמה מוליד את כל החומר החי — את הצמחים, את החיות ואת בני האדם — אבל האם הגדולה, במהותה כַּאם האיומה, כפי שכותב אריך נוימן במאמרו על ארכיטיפ האדמה, טורפת את כל מה שנולד ו"שואבת" אותו ללא רחמים בחזרה אליה"

ד"ר צפי טימור בטקסט נגיש ונוגע ללב על פרידות והתהליך הפסיכולוגי שמלווה אותן.

"מי מאיתנו לא חווה פרידה בחייו? אנו חווים פרידות מרגע שאנו עומדים על דעתנו. פרידה מחבר בגן הילדים שעובר דירה, פרידה מחברה שעוברת בית ספר, פרידה משכונה אהובה בשל "רילוקיישן", עזיבת מקום עבודה בעקבות פיטורין או מבחירה, פרידה מבן/בת זוג בכל גיל. פרידות הן חלק מהחיים, לא רק של בוגרים, אלא גם של ילדים צעירים. בכל חג סוכות נהגתי ללכת עם בני לים כדי להיפרד ממנו עד לקיץ הבא. בפרידות הללו חשתי עצב מעקצץ. הנורמות החברתיות יצרו מדרג לא כתוב לפרידות לפי מידת הקושי להתמודד אתן, וקבעו איזה אבל עוצמתי יותר, ומהו משך האבל הלגיטימי לאחר פרידה מבן זוג שנטש, מהורה שנפטר צעיר, או מבוגר, מסבתא או סבא אהובים. אך מי אנחנו שנחליט?".

ד"ר מרים אבנרי כהן כותבת על רומן גארי, פראנץ קפקא, כתבי אישום מול ההורים וההשפעה שלהם על התפתחות תחושת התקווה.

"רובנו מסוגלים להבין, ולפעמים אף למדנו על בשרנו כי כשם שדחייה יכולה לפגוע, גם אהבה חונקת עלולה לפצוע. השאלה מה מסיקים מידיעה זו, ולאן הולכים עמה. לפעמים נדמה לי שמה שלא יהיה ומה שלא יקרה, לבסוף יוגש כתב אישום כנגד אמא ואבא. עלינו לדעת כי כתב האישום הזה עלול לפגוע במשאב התקווה שלנו. אמנם קפקא וגארי היו דמויות לא שגרתיות, אולם ילד רגיש והורה שאינו מותאם לצרכיו, הם למרבה הצער צמד נפוץ למדי. הורה שצולק כילד ובהפכו להורה שמצלק את ילדו שלו בבלי דעת, אף הם אינם מחזה נדיר".

Photo by Melisa Figueroa on Unsplash