יום הכיפורים '24

פרופ. עמיה ליבליך | 14/10/2024 | הרשמו כמנויים

ידעתי שזה לא יכול להיות יום כיפור 'רגיל'. אבל איך יהיה? איך אעבור אותו בכלל? בשנה שעברה, יובל ה-50 לאותה מלחמה, ממש דאגתי. והנה אותו יום עבר ללא אירועים מיוחדים, עד שחלפו 5 ימים...

אני צמה מגיל 11. למעלה מ-70 שנה. הייתה הפוגה אחת – ימים ספורים אחרי שבתי מתי נולדה, ואני זה עתה סיימתי להניק אותה, הביא לי אביה היקר, ישראל ז"ל, כריך עבה למיטה. "תאכלי", אמר בפסקנות האופיינית לו. לא עניתי אפילו "הרי יום כיפור..." אכלתי כי זה נראה לי הדבר הנכון לעשותו.

ככל האפשר אני מבלה את יום הכיפורים עם אחיותי אלישבע ושלומית בירושלים. ב'שנתי הקבוע' נכללות גם תפילה בבית הכנסת 'רננים', שבו התפללו הורינו, והליכה רגלית לכותל השכם בבוקר למחרת.

והנה 2024, ימים נוראים באמת. בתל אביב-יפו המצב לא כל כך נורא. אני נוסעת כדרכי לירושלים. שני שינויים חלו במסורת רבת השנים: מראש אנו מחליטות, אחיותי ואני, שהליכה ברגל לכותל המערבי איננה באה בחשבון. נראה לנו מסוכן לצעוד בנחת בסימטאות העיר העתיקה. אי אפשר להימלט מן הערעור שחל בתחושת הביטחון האישי שלנו. כנראה גם ירושלמים אחרים חשים כמונו. אם בשנים שעברו, אחרי סיום תפילת 'כל נדרי' בבית הכנסת, היו הרחובות המובילים לכותל הומים מאדם, בעיקר צעירים וצעירות, נוהרים לכותל בהמוניהם, השנה נעלמה התופעה לחלוטין.

ובאשר לשינוי השני -כיכר החטופים בירושלים היא ב'בלפור', כלומר על המדרכה מול כיכר פריז, מה שנקרא בצעירותי 'טרה סנטה'. בדרך לבית הכנסת אנו עוברות שם. צילומי החטופים, האוהל, הכרזות והכיסאות הצהובים, כל אלה ניראים בלויים וצרובים משמש. אבל במקום כרזה גדולה המזמינה את הקהל לתפילות מנחה ונעילה בכיכר. ללא כל דיון אנו מחליטות להצטרף, מגיעות בזמן, קרוב לשעה 4 אחר הצהריים, ומצליחות למצוא כיסאות פנויים.

הרחוב כולו חסום בכיסאות פלסטיק ועליהם תושבי ירושלים, מכל המינים ומכל הסוגים. המוני אדם. אם יש הפרדה, היא וולנטרית; בחלקים רבים של הרחבה יושבים יחד נשים וגברים. הצבע הלבן שולט, כרגיל ביום הכיפורים, והתפילה מתנהלת לפי כל הכללים מעל שולחן מרכזי שהוקם ברחבה. יש גם ספר תורה קטן, וכל מה שנחוץ לקיים תפילה כהלכתה.

איגוד ישראלי לפסיכולוגיית העצמי ולחקר הסובייקטיביות
שמח להודיע על השקת מחזור ד' של תכנית 'רוח אדם'

בשעה 4 השמש עדיין יוקדת על ראשי, אבל במשך התפילה שוקעת השמש מעל צמרות העצים שברחוב עזה, ולאט לאט יורד הערב, ועימו החום. יש איכות מיוחדת לתפילה תחת כיפת השמיים, משקיעת השמש ועד צאת הכוכבים. חוויתי שם הרגשת ביחד נדירה, חילוניים ודתיים מכל הסוגים והזרמים, צעירים ומבוגרים עטורי טלית, התפללו מתוך מחזור מיוחד שהודפס לאירועי השנה הקשה. ראיתי גם נערות במכנסיים קצרצרים שם, אומרות את התפילה בכוונה גדולה, ובחורים מעטים ללא כיסוי ראש. גם זה יתכן.

על תכני הפיוטים והבקשות שבמחזור התפילה המסורתי לא אדבר כאן. מצאתי בטקסט הזה פסוקים שהולמים לאין שיעור את מה שעובר עלינו השנה כאן. אחרים, להפך, מרגיזים וממרידים בחוסר האמינות והרלבנטיות שלהם. אבל ל'ביחד' הזה בשקט ובריכוז – בניגוד להפגנות – הייתה עוצמה בלתי רגילה. והחטופים... עדיין הם שם, וזה באמת נורא.