משפחה מודרנית וילדיה

פרופ. עמיה ליבליך | 21/3/2018 | הרשמו כמנויים

כולם יודעים שאחוז המשפחות המסורתיות – של אם, אב וילדיהם הביולוגיים – הולך ופוחת בעולם הואריאציות המשפחתיות שקיימות היום. ילדים גדלים במשקי בית מכל הסוגים והמינים. ואין ספק כי מטפלים משפחתיים וזוגיים, כמו כלל המטפלים, פוגשים תופעה זו השכם והערב. בהשפעת התפתחות זו בחברה, מציעה המכללה האקדמית לחברה ואמנויות, שאני עומדת בראשה, תכנית פסיכותרפיה דו שנתית חדשה למטפלים באמנות ושאר המטפלים, שלה קראנו "מטפלים במשפחה החדשה" (על כך יש לנו גם יום עיון בשבוע הבא).

לקרוא לזה "משפחה מודרנית" זה מיושן במקצת, אבל זהו שמו של ספר מצויין שאני קוראת לכבוד התכנית החדשה.

Susan Golombok: Modern Families: Parents and children in new family form, Cambridge University Press (2015)

הספר כתוב בדגש על הילדים הגדלים במשפחות שונות – נושא עליו נשאלתי בלי סוף כשכתבתי בשנת 2003 את ספרי "סדר נשים", על הנשים במשפחות שכאלה בישראל. הוא מבוסס על מחקרים כמותיים מוקפדים ורבים שנעשו בארצות הברית ובאירופה. מסקנותיה של החוקרת על סמך כל החומר שקיבצה הן שילדים של משפחות אלה אינם סובלים מחסרים או ליקויים כלשהם בהשוואה לקבוצות ביקורת מתאימות. החוקרת האנגליה בצעה מחקרים רבים בעצמה, ואספה נתונים מחקריים בינלאומיים על ילדים שהורותם במבחנה, בתרומת זרע או ביצית ובפונדקאות לסוגיה, ילדים שגדלו במשפחות חד מיניות, של שתי אימהות לסביות או שני גברים הומוסקסואלים, ובמשפחות חד הוריות שבראשן אישה או גבר, ילדים שגדלו במשפחות הביולוגיות שלהם או לא, ועוד. (היא אינה עוסקת בתופעה הרווחת של 'משפחה מורכבת' - דהיינו משפחה המאחדת ילדים של שני הורים מנישואיהם הקודמים.) בשנים האחרונות התרבו מאוד המחקרים, ומקצתם כוללים כבר גם מתבגרים שגדלו במשפחות שכאלה, ולא רק ילדים קטנים. סיכום הממצאים שלה חד משמעי: אין הבדלים ואין כל נזק בהולדת ילדים בכל הצורות 'המודרניות' הללו. וכך, בסיכום הממצאים האמפיריים מערערת הכותבת על מוסכמות רבות של הפסיכולוגיה ה'ישנה': אין זה הכרחי שיהיו שני הורים משני מינים כדי לגדל לילד בריא ומוצלח; לילדים שגדלו אצל אם בלבד, (כתוצאה מתכנון, ולא בהשפעת גירושים או אלמנות) אין גילויים של חסר אב. ילדים הגדלים אצל זוגות הומוסקסואליים משני המינים, או אצל אב הומוסקסואל יחיד, מתפתחים היטב. כך גם כל הילדים שנוצרו בעזרת 'תרומות' שונות והתערבות רפואית מאסיבית. המשותף להורים שכאלה שהייתה להם בחירה מודעת להפוך להורים, והם מחוייבים להורות והשקיעו בכך מאמץ וכסף – תנאים שמנבאים טוב לילדיהם. מה שמשפיע על התפתחות הילדים, כפי שיודע כל בר דעת, הוא מדד האושר של ההורים ושביעות רצונם מחייהם, היחסים בין בני המשפחה, ואיכות החיים המשפחתית. אין שום הבדל בהתפתחות מינית ומגדרית, ובהתנהגות תואמת מין, בין ילדים שגדלו במשפחה הטרוסקסואלית או לא. וכמבון, לא כל המשפחות המסורתיות הן נפלאות... בסיכום – גוף מחקר גדול על צורות המשפחה החדשה מוביל למסקנה שלמבנה המשפחה – מספר ההורים, מינם, או הקירבה הגנטית ביניהם ובין הילדים – אין משקל בהסתגלותם הנפשית של הילדים או בהתפתחותם האישית והמגדרית. גם באשר להתפתחות ההעדפה המינית, אומרים החוקרים היום, כי אין כל קשר שהוא בין נטיות ההורה והילד, דהיינו, עד כמה שלא ננסה, בין אם אנו הטרו או הומוסקסואליים, אין לנו השפעה לגבי ההעדפה המינית של ילדינו.

קלפי רילקס
קלפים לרכישת מיומנויות ויסות, הרגעה וחיבור למשאבים. לאנשי מקצוע, להורים וילדים, ולשימוש עצמי.

בסיום הספר מאיר העיניים, אומרת החוקרת כי אין ספק שבחברות מסויימות על הילדים להתמודד עם דעות קדומות של הסובבים אותם, התמודדות שאיננה תמיד קלה, וכן שהחיפוש אחר האב/אם הביולוגיים עלול להיות מורכב מבחינה פסיכולוגית. מצד שני, לא נבדקו מספיק ההשפעות החיוביות האפשריות של התפתחות ילדים במשפחות חדשות אלה; כל המחקר עסק בהופעת תוצאות שליליות, שכאמור לא נמצאו.

אינני יודעת מדוע, אבל הממצאים האלה שימחו אותי מאוד, כאילו ניכו איזו אשמה מעלי, אף על פי שאת שלושת ילדיי גידלתי במשפחה קונבנציונאלית לחלוטין. ואילו חברי המטפלים הסתייגו מההערות שהפניתי אליהם בהשפעת הקריאה – זה לא נכון, אמרו, ילד זקוק לאבא, אמא ובית קבוע, המשפחה המודרנית על פניה המרובים היא מקור להמון בעיות. גם גולומבוק מציינת כי מדובר בממוצעים, בתוצאות סטטיסטיות – ובקצוות קיימים כמובן המקרים הקשים שבאים לידיעת המטפלים. ובכל זאת... מי זוכר שבשנת 1978 כאשר נולד "תינוק המבחנה" הראשון, חשבו רבים שמשהו מאוד מאוד פסול ומסוכן עומד לפתחנו! וכמה שיגרתיים הפכו טיפולי ה-IVF מאז! העולם משתנה וימשיך להשתנות. גם בתחום ההורות והמשפחה.