ושוב תשרי. גם השנה הזמן לא מת, מאיפה החוצפה?

עלון פסיכולוגיה עברית | 29/9/2024 | הרשמו כמנויים

עם תקיעת השופר שמסמנת את ראש השנה שיצויין השבוע נכנס אל הימים הנוראים. זאת אומרת, נמשיך ונחסה תחת צילם של הימים הנוראים, שפרצו לחיינו לפני פחות משנה, ולא הרפו. את רצף האירועים קשה לעכל, ויותר מכך את רכבת ההרים הרגשית שהם מביאים איתם – רצף החיסולים של ראשי החיזבאללה ובראשם ראש הארגון חסן נסראללה, עורר אצל רבים התרגשות סביב ההישג הביטחוני, ותחושה של עשיית צדק, אבל גם של אימה ממתקפת הנגד (ומהאזעקות הרבות) ושאלה לגבי ההמשך. זה שבוע כזה, שכולנו נאחל זה לזו איחולים לשנה החדשה, מחווה שהפעם מרגישה אולי זרה ומוזרה. איחול אחד וצנום נוכל לאחל בלב שלם ומדמם – שישובו, ושתהא השנה הזו טובה מקודמתה.

השבוע באתרנו מאמרים מעניינים העוסקים חלקם בחשיבה מקצועית על מה שלמדנו בשנה הקשה הזו, ועוד:

נטע ענבר סבן פורשת במאמרה מסקנות ביניים מהניסיון הרב שנצבר בקרב א.נשי מקצוע בתקופה זאת ביחס לדרכי הגשת עזרה ראשונה נפשית וטיפול לטווח קצר ובינוני. במאמר מוצגת התייחסות לעקרונות מנחים בהתערבות הטיפולית במסגרת הקהילה, כחלק מהבנה של המצב הנוכחי אחרי השבעה באוקטובר 2023 כטראומה קולקטיבית. לאחר מכן מובאים עקרונות מנחים ששימשו בשלב הראשון של מפגש עם מטופלים ופונים במצב החירום הנוכחי, והתייחסות לנושא הקריטי של מקומו ותפקידו של המטפל ואישיותו שלו במצב הקיצון שבו מצאנו את עצמנו.

מאמר נוסף ומשלים של ענבר סבן עוסק ב'טיפול אינטגרטיבי בטראומה בעזרת שינוי תבניות חשיבה'. במאמר זה נדונה הטראומה הקולקטיבית שנגרמה לעם ישראל בעקבות האירועים הקשים שהתרחשו ב-7 באוקטובר 2023. הכותבת מציעה גישה אינטגרטיבית לטיפול בנפגעי טראומה, המבוססת על שינוי תבניות חשיבה לא מסתגלות ושיקום תחושת הרציפות האישית, המשפחתית והלאומית. המאמר מדגיש את חשיבות השילוב בין גישות טיפול שונות ומציג כיצד ניתן להיעזר בעקרונות הקוגניטיביים ובתובנות מגישות פסיכודינמיות כדי לפתח נרטיבים חדשים שמקנים ריפוי פנימי. כמו כן, מצוין שזיהוי התבניות המחשבתיות המוטעות הוא חיוני בתהליך הטיפולי, תוך דגש על הממד הקוגניטיבי בשלב הראשון של הטיפול.

תוכניות הלימוד של תפס"ן
למתעניינים בפסיכואנליזה באוריינטציה לקאניינית, בפילוסופיה, לאנשי פרקטיקה טיפולית, חינוכית או אחרת

המורכבות של רבות מהמתמודדות עם הפרעות האכילה נעוץ במאבק בלתי פוסק ב"קולות" סותרים ומנוגדים בראשן, הקול ההישרדותי, המפוחד, אשר מוכן בכל מחיר לשמור על הפרעת האכילה, לבין הקול החפץ חיים, המפוחד גם הוא, אך משתוקק ולו לרגע אחד של בריאות. הקולות מתגברים ומשתמשים בכל האמצעים העומדים לרשותם. ואילו הקול הבריא אשר נחלש מפעם לפעם, מנסה בכל כוחו להיאחז בבריאות ונכנע. במאמרה של דנה שור מוצג מודל לטיפול קבוצתי בהפרעות אכילה המבוסס על אינטגרציה בין תרפיית קבלה ומחויבות לטיפול באמנות ונקרא "לדעת שובע".

ובפסיכובלוגיה – טל בן דב מדמיין את מלאני קליין צופה במנהג התשליך היהודי על גדות נהר אירופאי, וכותב 'בזכות ההשלכה' – על תשליך, פיצול והכלה – ומנסח היבטים פסיכואנליטיים קיומיים ואקטואליים של העמדות הקלייניות המוכרות לנו. "אם בתקופת הרפורמה המשפטית העמדה המפוצלת-רדופה היא זו שהובילה אותנו לתהום, בשביעי באוקטובר למדנו כי גם העמדה הדיכאונית עלולה לגרום לעיוותי חשיבה ולפגיעה בבוחן המציאות, ולהוביל לאסון. מסתבר כי למול רוע מוחלט, רוע כה איום שנפשנו אינה יכולה לשאת, אנו נאחזים בעמדה הדיכאונית המתעקשת לראות את מורכבותה של המציאות ולהשלים עם החלקים הרעים והמכאיבים שבה. עמדה זו שימשה כמנגנון הגנה מסמא עיניים כנגד האימה הבלתי נסבלת שבעמידה מול רוע מוחלט, ומול אפשרות של מלחמה ושפיכות דמים".

Photo by Chris Briggs on Unsplash