מי לא רוצה משיח, או לפחות מלאך? על המשיח-המלאך של דרור בורשטיין
רות נצר | 16/7/2024 | הרשמו כמנויים
ספור 'המשיח'* של דרור בורשטיין מביא את הפנטזיה של עולם שכביכול אמור להיגאל על ידי מלאך-משיח. הספור מתקיים על קו התפר של התממשות משאלה רוחנית, שינוי מצב תודעה, או "כניסה לפרדס".
ספור 'המשיח' הוא למעשה ספור על מלאך שנודע דבר הופעתו הצפויה בנתניה בימינו אלה, וכל האנשים בטווח מאות קילומטרים יוצאים לדרך לקראתו. הספר כולו הוא ספור ההתרגשות וההתפעמות והציפיה לקראת המלאך שמתמקם בבית צפורים, ושמסתבר שהוא משיח. זה ספור העלייה לרגל אל התגלות עליונה שאינה מקבלת שום תארים דתיים מקובלים. עיקר העניין הוא התהליך של ההליכה לקראת המלאך המבשר את המשיח. התהליך הוא תהליך השינוי שעובר על הטבע כולו, כשכוחות צמיחה עזה מצמיחים מתוך האדמה עצים ענקיים ויערות עצומים, שמכסים את הארץ, וכל פני הטבע משתנים. הצמחיה וגרמי השמים מקבלים עוצמה גבוהה, ומופיעים יצורי טבע כהתגלות לאדם ( צפור, עורב, איל, עץ ענק). בו בזמן המציאות הופכת יותר ויותר על טבעית, סוריאליסטית, ובו בזמן שפת האנשים נהיית פואטית. תהליך הטרנספורמציה באנשים ובטבע הוא אפוא השינוי עצמו שהמלאך מבשר. שינוי שהוא שינוי של מצב תודעה. בורשטיין לא משתמש במלים השגורות של התגלות וגאולה המקובלים בשיח הרוחני, משום שהוא מייצר את ההתחיות והעוצמה המפעימה והנומינוזית של הטבע בחיבור לאדם בגירסה יחודית לו.
במקביל, מתחילת הספור, איש ואשה צעירים שהייתה פעם ידידות ביניהם נפגשים במקרה בהליכה ההזויה אל המלאך, ובמהלך הספור כולו מתוארים חייהם מראשית חייהם בבית הוריהם ואילך כאנשים צעירים. שניהם מתוארים כאנשים שגדלו עם הורים מנותקים מקשר עם ילדיהם ובכלל שניהם מנותקים מיכולת התקשרות, והם בודדים ללא תודעת זרותם בעולם. למעשה העולם שמתהפך לסוריאליסטי-אוטיסטי אולי אינו אלא הזיה משותפת של שניהם.
הקיום של המלאך-משיח נראה כמגלם את הקיום של הלא-מודע הקולקטיבי שמשתלט על חוקי הטבע והופך אותם. אבל המלאך בספור הזה לא מביא שום גאולה בתהליכי הטבע המרהיבים. ההיפך, נראה שעצם קיומו והנהייה אליו מסכנים את העולם ואת השפיות הנפשית, כמו עולם לא מודע שבולע את בעליו.
לעומת זאת, הספור נראה כמוליך לקראת אפשרות של מפגש בין האיש והאשה. הניתוק הרגשי שבו שניהם חיים יכול להסביר את ההתרחשות כולה כהוויה קיומית יחודית שמתקיימת אצל אנשים שיש להם בעיית תקשורת בין אישית ולכן חיים בתוככי חוויות פנים נפשיות הזויות כמפלט גואל מהחיים השוממים והבודדים. אכן שיאו של מיתוס או אגדה יכולים להיות חבור האהבה של שני בני הזוג, חבור שהוא הוא התגשמותה של הגאולה המיוחלת שהמשיח מסמן אותה כיעד מבלי ידיעתנו.(כך נישואי תפארת ומלכות במיתוס הקבלי, נישואי רות ובועז, ונישואי המלך והמלכה במיתוס האלכימי, שמסמלים את נישואי היסוד הגברי והנשי בנפש). מכל מקום, גם כאן הוא והיא נפגשים בסוף ולא ברור איזה מין יחד מתרחש ואיך ולמה, כי כל זה ללא דיבור.
וכך ההתרחשות הסוריאליסטית הרוחנית שהמלאך-משיח מייצר כביכול, אולי אינה אלא מפלט של אנשים עם בעיות תקשורת בעולם הבין-אישי. האם זו היתה כוונת הסופר? האם אין זה משל על הקיום האנושי? בהמשך באיזשהו אופן נרמז שאולי הכל חלום.
הספור מראה גם על הסכנות של ההיסחפות של ההמון, של הקולקטיב, אחר הבטחות או רמזים של גאולה, היסחפות ללא שיפוט רציונלי ומציאותי, שעלולה להיות במקרים מסוימים הרת אסון. אולם נראה לי כי הספור מראה בעיקר כיצד בדידות חברתית ונתק רגשי עשויים להיות המניע לחיפוש קרבת איכות גבוהה ומפעימה, כתחליף ופתרון לחסר האנושי, ושבסופו של דבר הקירבה-אחוה אנושית היא המענה הנכון והאפשרי.
*המשיח הוא הפרק השלישי בספרו של דרור בורשטיין, 'בדרך' (2023). הקיבוץ המאוחד.
