אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַמְצִיא צֹפֶן שֶׁל מְבֻגָּרִים כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְדַבֵּר עַל —
עלון פסיכולוגיה עברית | 2/6/2024 | הרשמו כמנויים
ומה עם הילדים? ילד בן 12 עומד בהפגנה בכיכר החטופים וצועק: 'עכשיו!'. ילדה עצובה בת חמש מתבוננת על התמונה של אביה שנפל בקרב. ילד בן עשר מתפלל בתפילת השבת – 'עושה שלום במרומיו' בכוונה מלאה. נערים בגולן נשכבים על הרצפה למשמע האזעקה. ילדים בכיתה ג' הולכים לבית הספר, מכפילים ומחלקים מספרים, לומדים על מדינות וכותבים עבודה על ציפורי שיר, ובתוך כך – מלחמה. אפשרות לעסקה. מלחמה. מוות. אימה. מלחמה. מאבק. אולי. השבה. מלחמה. חטופים. עדיין. תקווה. גניזת התקווה. ובתוך כך – ילדים ממשיכים להיות ילדים. ובכל זאת סופגים את חלקיקי הכאב שממלאים את האטמוספרה שלנו. ומבוגרים שמנסים לתמרן בין העולמות. בין שמירה לצעקה. בין עצב לשמחת היום יום הפשוטה, הדרושה.
השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים חדשים ומרתקים ועוד:
במאמרו של אבישי בן שטרית, מוצג תהליך סיום הטיפול לפי כמה מודלים של טיפול קצר מועד, מתוך הנחה שלצד העידוד והטיפול של צורכי קשר ושייכות, על מטפלים להימנע מעידודה של תלות לא בריאה במטפל. אבות הטיפול הקצר מועד, אלכסנדר ופרנץ' ומאן, הזהירו שלעיתים טיפולים מתארכים בגלל צורכי התלות של המטפל, והזכירו שסיום נכון של הטיפול מעודד תפקוד עצמאי. בדומה, קאמינס מצא שמטופלים נשארים מעבר לצורך בטיפול, כמעין "ביטוח" המאשר שהסימפטומים לא יחזרו, וכן כיוון שלא רוצים לקלקל את הקשר עם המטפל, שלא שחררם באופן פורמלי. עמדות אלה תואמות ממצאים מחקריים שהעלו כי מטופלים אשר חשו שהטיפול לא הסתיים בזמן, הגיבו ברגשות שליליים לסיום והיו פחות שבעי רצון מהטיפול. המאמר מציג את תהליך סיום הטיפול לפי ה-EDT (Experiential Dynamic Therapy), מודל הטיפול הדינמי החווייתי, הרואה את סיום הטיפול כסופי.
במדור הדעות: תחום בריאות הנפש נמצא במשבר שלא ידענו כמותו. בעוד שהמדע והרפואה עשו כברת דרך מרשימה בעשורים האחרונים, תחום בריאות הנפש נותר מאחור, ושיעורי המצוקה, האבחנות והביקוש לטיפול רק הלכו ועלו. המאמר הנוכחי נדרש לחידה הזו (שמכונה בספרות ”פרדוקס השכיחות-טיפול“). מאמרו של יעקב אופיר מציג סקירה ביקורתית קצרה של שתי ההשערות המובילות בנושא שקשרו בין המשבר בבריאות הנפש לבין מגפת הקורונה וטכנולוגיות המסכים והרשתות החברתיות. בהמשך המאמר מתמקד בהשערה השנויה במחלוקת שמופיעה בכותרתו ובוחן לעומק את האפשרות שהקונספציה השלטת בפסיכיאטריה גרמה ליותר נזק מאשר תועלת. ההשערה היא שהמהפכה הביו-רפואית בבריאות הנפש (שהחלה עוד במאה הקודמת) הביאה עימה כמויות עצומות של אבחנות שגויות וטיפולים פוגעניים (כמו תרופות פסיכיאטריות) שגרמו דווקא להחמרה בתחושת הרווחה הנפשית של הציבור. התרופות הפסיכיאטריות אמנם נתפסות על ידי רבים כהמצאה מדעית מזהירה שאִפשרה לשחרר אלפי חולים מ- 'בתי משוגעים'. אבל 'כמה עלתה לנו' ההמצאה הזו? האם יכול להיות, שבזמן ששחררנו אלפי חולים, כָּבַלְנוּ מיליוני ילדים ומבוגרים בריאים בכבלים מנטליים?
ובבלוג כתיבה יצירתי , שני שירים אקטואליים וכאובים, מאת ליאת מנור אפשטיין.
פקודת יום / ט. כרמי
לְשַׂמֵּחַ אֶת הַיְלָדִים!
לְשַׂמֵּחַ אֶת הַיְלָדִים!
לְשַׂמֵּחַ אֶת הַיְלָדִים!
שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ אֶת הַצְּרִיחוֹת הַנִּחָרוֹת בִּגְרוֹנֵנוּ
שֶׁלֹּא יִרְאוּ אֶת יַעַר הָאַנְטֶנּוֹת הַצּוֹמֵחַ מֵרֹאשֵׁנוּ
שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ אֶת קוֹלוֹת הַקְּרִיעָה הָעוֹלִים מִכָּל עֵבֶר
בֶּגֶד, נְיָר, סָדִין, שָׁמַיִם
שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ אֶת עֵינֵי הַשָּׁכֵן נִדְרָכוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַתְּרִיס
שֶׁלֹּא יִרְאוּ אֶת צִבְעֵי הַהַסְוָאָה שֶׁמִּתַּחַת לְעוֹר פָּנֵינוּ
שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ אֶת רִשְׁתוֹת הַקֶּשֶׁר הַדְּלוּקוֹת בְּגוּפֵנוּ
אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַמְצִיא צֹפֶן שֶׁל מְבֻגָּרִים
כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְדַבֵּר עַל —
פַּעֲמוֹן רָחוֹק (נָפַל)
אֹרֶן יָרֹק (נֶעְדַּר)
עָנָן קָטָן (נִשְׁבָּה)
קַן צִפּוֹר (נִפְצַע)
כָּאן הַמְפַקֵּד:
קַן־הַצִּפּוֹר נִשָּׂא עַל עָנָן קָטָן,
נָח בָּאֹרֶן הַיָּרֹק, לְקוֹל פַּעֲמוֹן רָחוֹק.
לַיְלָה טוֹב. סוֹף.
לְשַׂמֵּחַ אֶת הַיְלָדִים!
לְשַׂמֵּחַ אֶת הַיְלָדִים!
(מתוך: התנצלות המחבר, שירים. דביר, תשל"ד 1974)
Photo by Michael Heuser on Unsplash
