תרופות פסיכיאטריות בחברה החרדית: סיוע מותאם תרבותית או דיכוי פוגעני?
שפיות זמנית | 7/4/2012 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
אחרי פרשת התרופות הפסיכיאטריות והשימוש המפוקפק שנעשה בהן בתוכנית "האח הגדול", כותב השבוע יאיר אטינגר ב"הארץ" על תופעה גדולה בהרבה של שימוש בתרופות פסיכיאטריות בחברה החרדית. לפי הכתבה, בלא מעט ישיבות, בתי אולפנה ומסגרות אחרות רווח מנהג בו הרבנים, המשגיחים וגורמי סמכות אחרים מפנים אנשים לייעוץ פסיכיאטרי בעקבות מה שהם מכנים "כפייתיות במין". כפייתיות זו יכולה להתגלם במחשבות מיניות על בן אותו המין, באוננות או באופנים רבים אחרים שאינם תואמים את האמונה. גורמי הסמכות במוסדות החרדים המפנים את האנשים לפסיכיאטרים נמצאים איתם בקשר רציף, ולא פעם, כך עולה מהכתבה, מנסים ללחוץ על הפסיכיאטריים בצורות שונות לספק מרשם לכדורים ספציפיים.
בתוך המציאות הזו הפסיכיאטריים מתמודדים עם שלל שאלות אתיות ורפואיות, הקשורות לאופן בו יש לכבד את חופש הבחירה של המטופל, לטובתו הפיזית והנפשית ולשמירה על סודיות. “יש התנהגויות שמעמידות חרדים בקונפליקט עם מערכת הערכים שלהם, ומביאות אותם לבעייתיות נפשית, עד כדי דיכאון", אומר פרופ' עומר בונה, מנהל המחלקה הפסיכיאטריות של הדסה עין כרם לשעבר, שהתראיין לכתבה. "העמדה שלי לגבי טיפול תרופתי במקרים אלו השתנתה. למשל, כשהייתי צעיר, אידיאליסט ולא כל כך מנוסה, בכל פעם שהיו באים עם עניין של הומוסקסואליות, או אוננות, או בטרמינולוגיה החביבה על חרדים: ‘כפייתיות במין’, הייתי אומר, ‘הומוסקסואליות זו לא בעיה נפשית, אוננות אין מה לדבר שזו לא בעיה נפשית, זו לא בעיה רפואית. אני לא מטפל באנשים שאין להם בעיה רפואית’.
“עם השנים ראיתי שהאנשים שעושים את הדברים ה’נוראיים’ האלה סובלים נורא בגלל המצב הניגודי שבו הם נמצאים. אותם יצרים ודחפים, או אותן התנהגויות, מעמידים אותם בקונפליקטים בלתי אפשריים מול החברה שלהם, ואז הם נכנסים למצבים דיכאוניים. במקרה כזה אני כן אהיה מוכן לתת תרופות כדי למנוע התפתחות מצבים אלו”.
הכתבה מומלצת ורלוונטית ביותר גם לאלו שאינם פועלים במסגרת החרדית - שאלות דומות עולות לא פעם גם סביב טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי במסגרת הצבא.
