חדירה
עמית פכלר | 25/10/2023 | הרשמו כמנויים
אין, אין על אלפנדרי, קורע אותנו. הצליח להרגיע אפילו את הבר, שחם על הממשלה. מאז שהגעתי לשטח כינוס לפני ארבעה ימים אני עם שניהם באוהל. הבר מריר שלא נותנים לנו להיכנס כבר, אומר שהזרג המדיני קושר ללוחמים את הידיים כמו בצוק איתן ועופרת יצוקה, עד שמאות אלפי חיילים עזבו הכל כדי ליצור שינוי והזרג המדיני שורף מיליונים ומבעבס ולא עושה כלום. אבל אלפנדרי החזיר להבר את החיוך כשהעלה לטוויטר פוסט שהדביק משפט לגרטה, האקלימית: "אין מחבלים רעים, יש מחבלים שרע להם". אחר כך אלפנדרי הראה לי צילום מסך שאשתו שלחה לו מהטלפון שהגדולה שלו שלחה לקטנה בראשון בבוקר כשהוא יצא למילואים:
המלחמה תיגמר
אמא ואבא חזרו לעשות את זה
שאלתי אותו אם זאת לא חדירה לפרטיות ואלפנדרי ענה, "אם כבר, היא חודרת לפרטיות שלי!". אבל השיא היה אחרי הביקור של גלנט. אלפנדרי הפיל אותנו, הפיל אותנו בחיקוי שלו, 'זאת תהיה מלחמה עצימה, זאת תהיה מלחמה מדויקת, בשלוש ארבע ו-שלי אתם נכנסים. שלוש, ארבע, לא אמרתי ו! אני אמרתי ו?! ש-לום אדון ביידן, ורי פליזד טו מיט יו מיסטר פרזידנט! ש-לוש, אר... אר...' ואלפנדרי מדגים איך אנחנו זזים מילימטר כמו באחת שתיים שלוש דג מלוח, כמו בתור למגלשת מים שהמפעיל אומר עוד לא, עוד לא, עכ-ש – לא, עוד לא. פה כבר אפילו הבר נשבר וצחק. אני ואלפנדרי דיברנו בלילה, אשתו מורה, ביקשה שלא יתגייס. כשאמרתי לו שאשתי מטפלת באמנות הוא סיפר שהוא היה ילד בעייתי, שלחו אותו לכל מיני טיפולים. פתאום היום אחרי הצהריים אני רואה שיחה נכנסת מליהי. "הי אלון", הקול שלה היה גבוה מבדרך כלל, "קיבלתי את ההודעה שאתה במילואים ולא תגיע השבוע וחשבתי שחשוב, ככה, בימים האלה, שתשמע את הקול שלי ותדע שאתה במחשבות שלי". גמגמתי משהו בתודה ומיהרתי לסגור. אלפנדרי ניער אותי, "מה אתה בוהה שעה בטלפון?" ואמרתי לו שהפסיכולוגית שלי צלצלה כרגע לאחל לי הצלחה בכניסה. "ואללה? פששש. איחלתי לחייל בהצלחה, יעני? מה היא אמרה?", "שהיא רוצה לשמוע את הקול שלי, משהו כזה", ואלפנדרי אמר, "תגיד, אשתך יודעת שאתה והפסיכולוגית ככה-" ועשה תנועות עם הידיים. אמרתי לו, בוא'נה, אלפנדרי, יא סוטה! אבל ברוח טובה. שנינו יודעים שזה ברוח טובה, מה.