הבעל המכה והאישה הקורבנית בפוליטיקה – חמ'ל בשעה טיפולית
ד"ר ניצה ירום | 17/10/2023 | הרשמו כמנויים
ויכוח התפתח בקהילת המטפלים משהחלה המחאה – 'להכניס את הפוליטיקה' למרחב הטיפולי או לא. אני הייתי בדעה שאלף לא ניתן להשאיר אותה בחוץ כי היא חלק מחיי האנשים שהם מטופלים, ובית, הסובייקט שהוא המטפל – עמדותיו הפוליטיות כמו הרקע העדתי שלו הן חלק ממי שהוא או היא. בלתי נמנע שזה יעלה במרחב הבינסובייקטיבי כמשא ומתן בין סובייקטים, ורצוי שינוצל לטובת אינטגרצייה משופרת של המטופל.
אין לי מושג לאן התגלגל הדיון הזה בקרב קהילת המטפלים. אני שמושפעת מהעמדה ההתייחסותית וממעמד שני הפרטנרים בתהליך הטיפולי כסובייקטים, ורואה את מהלך הטיפול כמסע ששניהם מקדמים – למדתי להעמיד את כל האספקטים שלי לרשות התהליך הטיפולי. זה קדוש בעיני, והכרחי לתהליך טיפולי ראוי.
בימים טרופים אלה, אחרי שהתעוררנו לשבת השחורה של ה- 7.10 , כשיישובי עוטף עזה נמחקו על ידי החמאס, כאלף ארבע מאות איש, אזרחים וחיילים, תינוקות וזקנים – נהרגו, ומספר לא מבוטל נלקח בשבי החמאס – עומדת עכשיו לפנינו מלחמה כדי להכניעו. בשעה הטיפולית לאחרונה, בניסיון להכניס קצת סדר בכאוס, מטופלת הביאה את מה שאכלס את מוחה, והתחילה בהרגשתה שהיא לא עושה מספיק, כולם עושים. יכולנו לדבר בהדרגה על הרגרסיה של אנשי הטיפול, שבמצב משברי קיצוני כזה נסוגים אולי לפנטזיית ההצלה, שהביאה במקור רבים לעסוק במקצועות הטיפול. ומכאן הלהיטות הנוכחית לעזור לכולם כל הזמן, להציל, להציל. ובצידה – העשייה המנחמת. אלא שאין מנוס מלשמר תחושת אני שמקשיבה לגבולות יכולת הקיבול שלנו. לא נציל את כולם.
מכאן התגלגלנו לנסות להבין מה קרה, ומצאנו עצמנו מתחבטות בעניין המחדלים שלפני המפץ של השבת השחורה, מנסות להבין ביחד. איך יכול להיות שכוחות הבטחון, כולל השב'כ, הצבא והמשטרה, לא קלטו את הרמזים שהזהירו על סכנה בשטח ואיך יכול להיות שמדינה שהמודיעין שלה ליקק את פצעיו אחרי מחדל מלחמת יום כיפור – שוב לא פרש נכון את ההזהרות שנכונה לנו מתקפה רצינית, ושוב נאחז בקונצפציית 'התרגיל'. אנשי טיפול, מטפל ומטופל, פונים לעולם האסוציאציות שלהם כדי להבין את העולם שסביבם. ובניסיון הצנוע, הפרטי, של חדר הטיפול, עלתה המטפורה של בעל מכה והאישה הקורבנית ליישום בפוליטיקה: הבעל המכה הוא ראש ממשלה, שהיו לו קונצפציה ואינטרס לזנוח את הקיבוצניקים של עוטף עזה לטובת מתנחלי השומרון והפוליטיקאים שלהם, ושהוא דמגוג מוכשר מאד. אפשר לראות שגם שר הבטחון שלו, הרמטכ'ל וגם מפכ'ל המשטרה, ואולי גם ראש השב'כ באו זקופים בראשית כהונתם, עם אחריות מקצועית שהייתה ברורה להם, אבל 'לא נעים לסרב לראש ממשלה', אז באים לקראתו, מעגלים פינות, מתכופפים כמו אישה מוכה שבין המכות מבטיח הבעל המכה שהוא אוהב אותה, והיא ממשיכה להתמסר.
אני מדמיינת את הטהרנים שבין הקוראים המטפלים קופצים ממקומם, מה היא מכניסה פוליטיקה לחדר הטיפול, אבל הקרוי פוליטיקה הוא מארג חיינו והוא נכנס כמו מעצמו. בסוף השעה הטיפולית שתי המשתתפות בה חשו קלות והקלה עם הסדר הקטן שהן עשו בכאוס שלהן, בתשתית החיים שהתערערה, כששתיהן תרמו בהדדיות לאור שנזרה בחדר.
התובנות הנפשיות שלנו כמטפלים הן לעיתים קרובות עמוקות וקריטיות. אפשרי שנוצרה דינמיקה של כניעה לסמכות הכריזמטית מצד אנשים רציניים, וכך מצאו עצמם אנשים בכירים מפרשים רמזים מקדימים כזניחים במקום כמסכנים, כדי לרצות את הסמכות, שזה התאים לקונצפציה שלה, ושהדינמיקה הזאת באמת דומה ליחסי בעל מכה ואישה מוכה. אלא שלאישה צריך לעזור ואת הבעל המכה צריך להגביל. מה שקורה או יכול לקרות במציאות שלנו הוא ש'המחדלים שלפני המלחמה', אלה של השבוע של השבת השחורה בעוטף עזה - יטושטשו, ותתפתחנה 3 פרשנויות: נאשים בכשל את האישה שהיא ראשי מערכות הבטחון במקרה שלפנינו, ויש שיאשימו את המחאה; נעצים את מפלצתיות החמ'ס שפועלו הלא אנושי הוא הסיבה למלחמה שתחל ושהייתה מפלצתיות ידועה, אבל הקונצפציה המדינית של הסמכות הייתה שאפשר לאלף אותה; ונתפעל ממעשי הגבורה של הקורבנות – החיילים, המתנדבים והקיבוצניקים. אבל האשם חומק.
וכך מצאנו בעיתוני העת האחרונה משפטים כגון "הדם שנשפך הציל אותנו מעצמנו והזכיר לנו שאנחנו עם אחד" (אברי גלעד, ידיעות אחרונות, 13.10.23), ו"בכירי צה'ל סברו שהשילוב בין מערכות מעקב מרחוק לבין הגדר האימתנית והמכשול התת קרקעי למניעת מנהרות... יהפוך חדירה לישראל לכמעט בלתי אפשרית... [מה שגרם ל]התקת מערכת הצבא את היקף הכוחות בגבול עזה והעביר אותם לאזורים אחרים, ובהם יהודה ושומרון" (רונן ברגמן, ידיעות אחרונות, 12.10.2023). וברשתות החברתיות – 'מוות לכוח קפלן', למרות שהוא המתפעל את החרום הנוכחי.
את זה מצאתי עצמי אומרת בבית הקפה בו שתיתי את קפה הבוקר לשני אנשי תקשורת צעירים שישבו בשולחן לידי ועבדו. הסברתי להם את נקודת מבטי והם הקשיבו בכובד ראש – שחשוב לא לפול בפח של שלושת ההסברים האלה, אלא להיות שומרי הסף ולהיות ערניים לאשמתו של 'הגבר המכה' המדיני. החמ'ל הפעם היה חדר הטיפול, עם מטפלת מעורבת ומטופלת ששאפה לחקור. אפשרי שאם היו כיווני חשיבה אחרים בחדר – הם היו נבחנים בכובד ראש דומה.
