מָחָר יַחְתְּכוּ אוֹתִי
עלון פסיכולוגיה עברית | 18/6/2023 | הרשמו כמנויים
בשבוע החולף צויין שבוע המודעות לסרטן בצעירים, ואפשר היה להתקל ברשתות החברתיות בפרסומים רבים של מבוגרים צעירים ומבוגרות צעירות המספרים על התמודדותם עם מחלת הסרטן. כמה חשובה המודעות, לא רק ברמה הרפואית על מנת לקדם גילוי מוקדם, אלא גם כדי להכיר בכך שרבים רבים מתמודדים – עם סרטן, ומחלות אחרות, מאיימות שנתיבן לא ידוע, מקומיות שדורשות הליכים רפואיים מרעידי נפש, במסע מבלבל אל אבחנה, או בבהירות של כאב וסבלות הגוף. בימים כתיקונם, כששום דבר לא מרעיד את אמות הסיפים של הבריאים, נדמה שמסך דק, אבל בלתי עביר, מפריד בינם לבין החולים. החיים כמו מתקיימים ביקומים מקבילים. יספר מי שעבר, גם אם לזמן קצר, לעבר השני, גם אם חזר בריא ושלם, על התהום הפעורה בין העולמות. בטיפול, במפגש עם מחלות כאלה ואחרות, אנחנו לפעמים מנסים לבנות יחד גשרים – שיאפשרו לנוע בין העולמות ולסייר בהם בחמלה, בין בריאות לחולי בין יחד לבדידות, בין מה שהיה למה שהשתנה, בין פחד לחוסן, בין תקווה ליאוש בלתי נמנע.
השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים טריים ומעניינים טורים ופרידות בלא עת:
בשנים האחרונות, שורדי שואה שנולדו בזמן מלחמת העולם השנייה הוכרו על ידי הממסד כשורדי שואה דור ראשון, והחלו לפנות יותר ויותר לטיפול. במאמרן, רוית קיי והילה ברצקי מציגות "קבוצת התינוקות" – קבוצה טיפולית ייחודית שמשתתפיה שרדו את השואה כתינוקות. מוצג התהליך שעברה הקבוצה – וגם סיומה בתקופת הקורונה, כאשר חברי הקבוצה סירבו למעבר למדיום הווירטואלי. מוצע קשר בין הקטיעה לבין תפיסת משבר הקורונה כרה-טראומטיזציה שנותרה ללא סימבוליזציה.
לכבוד שבוע המודעות לסרטן בצעירים אנחנו מבקשים להזכיר את מאמרה של מילי אפשטיין-ינאי ז"ל "כמו עץ בזמני סערה – מסע ברוח החומר" שעסק בתרומתו של העיסוק באמנות בתהליך ההתמודדות עם מחלה מסכנת חיים.
נזכיר גם את מאמרה של שמית קדוש – 'מריפוי המחלה ועד למחלה ככלי לריפוי', העוסק במפגש הטיפולי שבמרכזו האדם החולה ומחלתו. ובו משתפת הכותבת בניסיונה לאחות את הפיצול בין הגוף לנפש אל מול האדם החולה, ולאפשר התבוננות נוספת על המחלה כשער לחומרי ליבה נפשיים וככלי לריפוי.
בצער רב התבשרנו על פטירתו של הפסיכולוג אמיר וייס, לאחר מאבק אמיץ במחלת הסרטן. אמיר תרם משמעותית לקהילה המקצועית, ולאורך השנים היה לנו הכבוד לשתף עימו פעולה במסגרת הבלוג שכתב באתר. קהילת פסיכולוגיה עברית משתתפת בצער המשפחה ועמיתיו למקצוע. יהי זכרו של אמיר ברוך ומנוחתו עדן.
וב'עזבונות' – מרחב בו יכולים חברים קולגות, מדריכים ומודרכים להנציח ולהפרד בדרכם דמויות משמעותיות מהקהילה המטפלת שהלכו לעולמם - ענת עזריה כהן, גלית סניפר וגלית ארד בטקסט לזכרו של רמי יואלי, המדריך האהוב שלהן מימי ההתמחות אי אז. "לפני כמעט עשרים וארבע שנים, הגענו שלוש מתמחות טריות ומבוהלות ישר אל תוך השיגעון של התמחות בבית חולים פסיכיאטרי. קיבלנו את המדריך הפרטני שלנו שם, רמי יואלי. בתוך כל הסערות של בית חולים פסיכיאטרי, של התמודדויות חדשות לגמרי עם צוות, מטופלים, שיגעון והנפש המגיבה בעוצמה - רמי היווה אי, מיקלט, עוגן מוצק של שפיות.."
מָחָר יַחְתְּכוּ אוֹתִי / אוה סוירשצ'ינסקה
הוּא בָּא וְנֶעֱמַד עַל-יָדִי.
אָמַרְתִּי: אֲנִי מוּכָנָה.
אֲנִי שוֹכֶבֶת בַּמִּרְפָּאָה הַכִּירוּרְגִית בִּקְרַקוֹב,
מָחָר
יַחְתְּכוּ אוֹתִי.
יֵש בִּי הַרְבֵּה כּחַ. אֲנִי יְכוֹלָה לִחְיוֹת,
יְכוֹלָה לָרוּץ, לִרְקוֹד, לָשִׁיר.
כָּל זֶה נִמְצָא בְּקִרְבִּי, אֲבָל אִם צָרִיך,
אֶסְתַּלֵּק.
הַיּוֹם
אֲנִי עוֹשָׂה אֶת חֶשְבּוֹן הַחַיִּים.
הָיִיתִי חוֹטֵאת,
הֵטַחְתִי רֹאש בָּאֲדָמָה,
בִּקַּשְׁתִּי סְלִיחָה
מֵאֶרֶץ וְשָמַיִם.
הָיִיתִי יָפָה וּמְכוֹעֶרֶת,
חֲכָמָה וְטִפְּשָׁה,
מְאוּשֶרֶת מִאֹד וְאוּמְלָלָה מְאֹד,
תְּכוּפוֹת הָיוּ לִי כְּנָפָיִם
וְשָׂחִיתִי בָּאֲוִיר.
רָמַסְתִּי אֶלֶף שְׁבִילִים בַּשֶּׁמֶש וּבַשֶּׁלֶג,
רָקַדְתִּי עִם יָדִיד מִתַּחַת לַכּוֹכָבִים.
רָאִיתִי אַהֲבָה
בְּהַרְבֵּה עֵינַיִם אֱנוֹשִיוֹת.
אָכַלְתִּי בְּכָל פֶּה, בְּהִתְפַּעֲלוּת,
אֶת פְּרוּסַת הָאוֹשֶׁר שֶׁלִי.
עַכְשָׁו אֲנִי שׁוֹכֶבֶת בַּמִּרְפָּאָה הַכִּירוּרְגִית בִּקְרַקוֹב,
הוּא נִצָב עַל-יָדִי.
מָחָר
יַחְתְכוּ אוֹתִי.
מֵעֶבֶר לַחַלּוֹן עֵצִים שֶׁל מַאִי, יָפִים כְּמוֹ הַחַיִּים,
וּבְקִרְבִּי עֲנָוָה, פַּחַד וָרוֹגַע.
(1984, שירה האחרון של המשוררת)
Photo by Yevhenii Dubrovskyi on Unsplash
