הָאֲדָמָה לְכָל אָרְכָּהּ לְכָל רָחְבָּהּ, נִרְעֶדֶת, מֵהַמַּחֲשָׁבָה
עלון פסיכולוגיה עברית | 12/2/2023 | הרשמו כמנויים
השבוע באישון לילה, רעדה האדמה בתורכיה ובסוריה, מוטטה בתים על יושביהם הישנים, הותירה אחריה הרס בלתי נתפס ומעל ל-25000 הרוגים. בצד הצער העמוק והזעזוע מאובדן חיים רבים כל כך, התעוררה אצל רבים חרדה מהעתיד לבוא, משעון החול הבלתי נראה שמסמן את הזמן החולף עד לרגע העתידי בו התקרות יפלו חלילה גם על ראשנו. ולא רק אימה קונקרטית, חיצונית התעוררה בנפשות הפועלות. בהשאלה גסה מויניקוט, לרגע היה נראה שגם הפחד הפנימי, זה מההתמוטטות שכבר קרתה, רחש קצת חזק יותר בין כתלי חדרי הטיפול.
גם השבוע באתרנו, מאמרים מקצועיים חדשים, פרקים מספרים וטורים מעוררי מחשבה:
מהי דמות ההורה העולה מעבודותיהם הקליניות והתיאורטיות של הוגים פסיכואנליטיים, וכיצד היא משפיעה על עבודתנו כמטפלים? במאמרו המרתק, הפסיכולוג רפי ישי דן במגבלות הבסיס התיאורטי שמציעה הפסיכואנליזה ביחס להורות, אשר עלול לעודד מטופלים לְקַבֵּעַ דמות הורית שלילית וחד-ממדית. תחת זאת, מוצע למטפלים לשקול להחליף את תפיסת ה"הורות הרעה" בתפיסת ההורות כ"חסומה", במטרה לאפשר הבנה מעמיקה יותר של ההורות ושל מערכת היחסים של המטופל עם הוריו.
השיקום הדינמי הכוללני מייצג עמדה הגורסת שניתן להביא אדם שעבר משבר נפשי לשילוב משמעותי בקהילה ובחברה הרחבה. כיצד ניתן ליישם את המודל במסגרת מכונים טיפוליים? במאמרו החשוב של דני שטיינברג, מנהל מערך השיקום והפסיכולוג הראשי של מכון סאמיט, מוצגים קווי היסוד המנחים את המודל לשיקומי הדינמי, לצד סקירת ארבעת המודלים מהם המודל הנוכחי צמח.
דיסוציאציה היא מנגנון המתבטא בניתוק מהמציאות ומהעצמי מבחינה רגשית וקוגניטיבית. אדם המשתמש במנגנון הדיסוציאטיבי, מרגיש מנותק ממחשבות, מרגשות, מזיכרונות ומסביבתו, עד כדי עיוות של תפיסת הזהות האישית, ובמקרים קיצוניים – מתרחשים עיוותים בתפיסת הזמן, המרחב והסיטואציה. ברשימת הקריאה שיצרנו עבורכם, אוגדו יחדיו מאמרים שמתבוננים על דיסוציאציה מזוויות שונות: החל בהיבטים שונים של דיסוציאציה וטראומה בטיפול, דרך התפתחות של הפרעת זהות דיסוציאטיבית וכלה בביטויים של דיסוציאציה במדיה ובספרות.
ובינתיים בפסיכובלוגיה:
ליאור שיינפלד כותב על מחקרי L.S.D והרחבת תפיסת הנפש.
"המחקר על L.S.D הביא אותו להרחיב את תפיסת הנפש מעבר למודל הטופוגרפי של פרויד. תוספת אחת שהוא מציג היא הוספה של חוויות פרה נטליות (תקופת העוברות עליה כתבו גם ביון ואוטו ראנק) אל הלא מודע המוכר שפרויד מתאר. התוספת השנייה היא של חוויות טרנס פרסונליות (שמזכירות את רעיון הלא מודע הקולקטיבי של יונג) שמתרחשות כאשר הנפש מתרחבת מעבר להזדהות עם הזהות והאגו, חוויה של המציאות מעבר למצב הרגיל בו התודעה מחוברת לגוף וחווה דרכו את העולם".
ד"ר חנה דויד מתבוננת באופן ביקורתי בביטוי 'מכור למסכים', שנשמע תדיר מפי הורים. ובטור נוסף עוסקת בשאלה 'האם לילדה או לנערה מחוננת קל יותר היום מאשר לפני 50 שנה?', ונותנת תשובה מורכבת: כן ולא. פוסט חדש בבלוג כולל התייחסויות לתמורות החיוביות שהתרחשו לאורך השנים וכן, להיבטים שעדיין טעונים שיפור.
"המחשב אינו האויב; הוא תמיד שם, נוח, קל, מהיר – בעוד שכל פעילות אחרת דורשת מאמץ: שכלי, פיזי , נפשי או צירוף של מאמצים. נער בן 16 שחי מרבית חייו ללא גבולות, ללא התחייבויות, ללא משמעת וללא הפעלת סמכות הורית או אחרת לא ייוושע מ"הגבלת זמן המחשב". להיות הורים זו עבודה קשה, אבל ככל שמאחרים להתחיל בה היא נעשית קשה יותר, ותוצאותיה מוגבלות יותר."
בבלוג החדש של ד"ר אורי הראל, "בלוGלובלי", היא מבקשת לחקור ולהבין לעומק את חווייתה כפסיכולוגית ברילוקיישן
"עכשיו, אחרי שעברנו קודם לאמריקה, ואז לגרמניה, לקורונה, ואז לצומת ההתלבטות: מה הלאה. כעת הגיע הזמן לנסות להבין את הדבר הזה שנחווה אחרת בעברית. לכן אני רוצה לפתוח בלוג שמתאר את הידע הנלמד מניסיון אישי (Lived experience) שלי בחוויית החיים של נוודים גלובליים, כישראלים בחו"ל מזה כמה שנים, שחוו כמה מעברים, כפסיכולוגית שהיא גם אם לשלושה, בת לארבעה הורים שככולם, הולכים ומתבגרים, אחות, דודה, מהגרת, חברה, ישראלית - וכל מה שבין לבין. אני רוצה להביא את הסיפורים הקטנים שלי ושל סובביי שמציירים את הפסיפס הייחודי הזה של ישראלית החיה מחוץ לאדמתה, רחוק משורשיה, ובמובן מסוים גם מחוץ לזמן."
ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין מביאה את רשמיה כראש הוועדה המארגנת של יום העיון השנתי של העמותה הישראלית למניעה טיפול ומחקר בהפרעות אכילה שהתקיים השבוע.
"נגענו בעולמות כאובים של הפרעות אכילה חמורות. כאלה שמאוד קשה להחזיק, ואפילו קשה לגעת, קשה לשמר אמפתיה, קשה אפילו לקוות. תקווה זה מרכיב חשוב בהפרעות אכילה, בכל מצב. לי זה עוזר, התקווה שיכול להיות טוב יותר, יחד עם ההבנה ששינויים גדולים נעשים בצעדים קטנים עזרה לי עם הסבלנות והפשרות. הידיעה שבאמת אי אפשר לשנות הכל כרגע, שיש כשלונות, שיש חוסר אונים ואפילו ייאוש, עוזרת באופן פרדוקסלי".
המחשבה / דעאל רודריגז גארסיה
כְּשֶׁרוֹעֶדֶת הָאֲדָמָה כָּאן
שָׁם, בְּמָקוֹם אַחֵר
מִישֶׁהוּ מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכּוֹחַ
הַקִּינֵטִי שֶׁלָּהּ כְּדֵי לְהַעֲמִיק
וּלְחַזֵּק אֶת הַמִּבְנִים שֶׁהוּא בָּנָה מִזְּמַן.
מֵחַלּוֹנוֹת בֵּיתוֹ הַמְּחֻזָּק, נִדְמֶה שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ,
מִמֶּרְחָק, מִלֵּב הָאָרֶץ שֶׁהִתְנוֹדְדָה
בֵּין הַצְּלָעוֹת הַמְּרֻסָּקוֹת, נֶאֱלָם
בִּכְיָהּ הַחֲרִישִׁי שֶׁל הַיַּלְדָּה.
נִדְמֶה שֶׁמָּה שֶׁמְּזַעְזֵעַ, מְזַעְזֵעַ אֶת כֻּלָּם.
אַךְ יִתָּכֵן שֶׁגַּם אֶת פִּתְרוֹנָהּ שֶׁל הַחִידָה
הַזּוֹ, הוּא כְּבָר יָדַע.
אֲבָל הָאֲדָמָה מִתְנַעֶרֶת מִכָּל זֶה.
הָאֲדָמָה לְכָל אָרְכָּהּ לְכָל רָחְבָּהּ
נִרְעֶדֶת
מֵהַמַּחֲשָׁבָה.
Photo by Boston Public Library on Unsplash
