מה אנחנו יודעים על בחירות. מה שֶׁסִּפְּרוּ לנו, שהכל בַּיָּדַיִם שלנו. מה שֶׁסִּיְּגוּ, לא ממש הכל
עלון פסיכולוגיה עברית | 6/11/2022 | הרשמו כמנויים
הבחירות מאחורינו. עכשיו הגיעה העת להתמודד עם תוצאותיהן. אחרי ארבע מערכות בחירות בהן לא התקבלה הכרעה ברורה בין הגושים הפוליטיים, נבחרה השבוע קואליציית ימין רחבה. בעוד רבים מהעם חוגגים את ניצחון מנהיגיו ואת יציבות הממשלה העתידית, התמורות בשלטון מטלטלות עבור רבים אחרים, מעוררות חשש של ממש מן העתיד, שאלה לגבי האפשרות של פגיעה כזו או אחרת בערכי יסוד, בזכויות מיעוטים ועוד. בימים שאחרי הבחירות, האוויר דחוס ורווי בחומרי נפש שונים ומשונים, לרגעים קשה לנשום. לדחיסות האוויר, ולכובד שלו, מצטרף יום הזיכרון להרצחו של ראש הממשלה יצחק רבין שחל ממש היום על פי התאריך העברי. כמו בכל התרחשות, גם בפוסט-בחירות, המפגש עם המציאות המורכבת מפגיש כל אחד עם מנגנוני ההתמודדות האישיים שלו. על מה אתם חושבים ומה אתם מרגישים בימים אלה? ועל מה דיברו המטופלים שלכם בחדרי הטיפולים ביום שאחרי?
שמאל או ימין, לפיד או נתניהו, באתרנו גם השבוע מאמרים מקצועיים וטורים חדשים:
בימים של התחממות גלובלית, משבר אקלים ומגפה עולמית, הקשר עם הטבע נראה חשוב מתמיד. בפרט, כשגם מחקרים רבים מעגנים את חשיבותו כמשאב לפיתוח חוסן ורווחה נפשית בילדים. במאמרה של ד"ר אורי הראל מוצג הביסוס המחקרי לשילוב הטבע בעבודה הטיפולית והחינוכית, על בסיסו פותח המודל התיאורטי והיישומי – "כוח הטבע". בתיאור המודל משולבות דוגמאות והנחיות שמאפשרות להמחיש את האופן שבו שילוב העבודה עם הטבע מהווה זרז לחיזוק מיומנויות חברתיות, רגשיות, קשביות וגופניות בילדים.
בניסיונה להסביר למה ביון מתכוון כשהוא כותב על ״חשיבה״, הפסיכואנליטיקאית הקלייניאנית עדנה אושונסי מציעה בפרק שסקרנו עבורכם מתוך ספרה, שלא מדובר בתהליך מנטלי אבסטרקטי, אלא בחיבור (link) אנושי. לדידה, החשיבה לפי ביון היא חוויה רגשית של ניסיון לדעת את עצמנו או את האחר, וחיבור בסיסי זה בין בני אדם מהותי וחיוני להתפתחות ולתפקוד של 'מיינד' נורמלי. זהו אותו סוג החשיבה שביון מסמל באמצעות הסימן K, שבהיעדר קיומה האדם נמצא במצב פסיכוטי. על מנת להעמיק את ההבנה של סימן ה-K, נערכת סקירה תיאורטית, לאחריה, מוצגים מספר תיאורי מקרה מייצגים.
ובפסיכובלוגיה -
"לפני שנגדיר איך נראה OCD ביחסים, נאמר רק שבעיני הוא הדוגמא המושלמת לחמקמקות ול'מנוולות' של OCD, כי לכל אחד יש ספקות לגבי קשר, ולכן הגיוני שה- OCD יטפס על הספק הזה. האם הספק שלי (או של המטופל) הוא במסגרת הנורמה? התשובה היא כן, הספק הוא במסגרת הנורמה. מה שאני עושה איתו... זו כבר שאלה אחרת״. טל פלג-שגיא כותבת על OCD במערכות יחסים.
"ההבנה שזמננו קרב מרעידה את אמות הסיפים של נפשנו. אנשים עם מחלות סופניות מדווחים פעמים רבות על עלייה מובהקת בתסמיני חרדה, דיכאון, מועקה, בידוד חברתי, ירידה בערך העצמי וצמצום באיכות החיים (Swift et al., 2017). אולם בשנים האחרונות המחקר בעולם הפסיכדלי מראה כי במוות הקרב יש גם פוטנציאל לגרום להגדלת המודעות העצמית, לצמיחה נפשית, לחיבור רוחני והעמקת קשרים בינאישיים. אז איך אפשר להפוך את המוות למקפצה לחיים?" ליאור שיינפלד כותב על מוות וחוויות מרחיבות תודעה או איך לדעת למות מאפשר לנו לדעת לחיות.
"יום אחד היא אזרה אומץ והחליטה לאתגר את הקולות. היא אמרה להם שאם הם אכן כל כך רבי עוצמה כפי שהם טוענים, אז שיוכיחו לה זאת על ידי שטיפת הכלים שבכיור. כאשר הכלים בכיור נשארו לא שטופים, היא החלה להטיל ספק - לא בקיומם, שהיה ממשי לחלוטין עבורה - אלא בכוחם הבלתי מוגבל. היא ערכה עוד ניסויים קטנים והמשיכה לאתגר את הקולות, ובהדרגה הבינה שגם לה יש אפשרות להציב להם בקשות ודרישות. היא הבינה שבעצם לה ולקולות יש מערכת יחסים מתמשכת, וכמו בכל מערכת יחסים יש חשיבות לתקשורת ולהצבת גבולות". ד"ר רננה אלרן בטור מרתק וחשוב על רשת שומעי הקולות שביקשה לקדם אלטרנטיבה לאופן שבו נתפסת החוויה של שמיעת קולות, וכן של מצבי קצה נפשיים אחרים (כגון ראיית חזיונות ומחשבות לא שגרתיות) שהפסיכיאטריה מתייגת תחת הקטגוריה של "פסיכוזה".
ובמסגרת האפשרות לפרסם טורים חד פעמיים במדור 'שפיות זמנית', ורדה ון-דר-ויקן לוקחת אותנו לסיור בספר יונה, כמדריך ליחסי הורים-ילדים.
"בעבודתי כפסיכולוגית קלינית עם ילדים והוריהם, אני מבלה זמן רב במחשבה כיצד להגדיר את אפיוני ההורות המאפשרים להם ללוות את ילדיהם ללמוד לחיות ולאהוב נכון יותר. כיהודייה חילונית, אני רגילה לקרוא את ספר יונה ביום הכיפורים כסיפור רב עוצמה על המצב האנושי. בפירוש הסיפור דרך עדשת יחסי הורה-ילד, ניתן לאפיין רבות מהאינטראקציות כהתמודדויות הוריות של אלוהים עם העמדה ההורית שלו למול יונה והתמודדויות של יונה כהורה למול תושבי נינוה. הסיפור הזה מציע את עצמו לכמה שיעורים חשובים על מה מהותי בלהוות הורה לילדיך."
* / יעל סטטמן
מָה אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים עַל בְּחִירוֹת.
מָה שֶׁסִּפְּרוּ לָנוּ, שֶׁהַכֹּל בַּיָּדַיִם שֶׁלָּנוּ.
מָה שֶׁסִּיְּגוּ, לֹא מַמָּשׁ הַכֹּל.
בִּטּוּיִים מְעוֹרְרֵי יִרְאָה, פוֹרְס מָז'וֹר.
מָה שֶׁקָּרָאנוּ ב'לאישה',
שֶׁהַגּוּף שֶׁלָּךְ בָּחַר בִּשְׁבִילֵךְ.
שֶׁהָיִית צְעִירָה. שֶׁאַתְּ סוֹלַחַת עַכְשָׁו.
שֶׁכָּל הַדְּרָכִים הוֹבִילוּ אוֹתָךְ לְעַצְמֵךְ.
וּמָה שֶׁלָּמַדְנוּ בְּלִי לִקְרֹא,
שֶׁמִּשְׁפָּחָה לֹא בּוֹחֲרִים
שֶׁמִּלְחָמָה לֹא בּוֹחֲרִים.
בּוֹחֲרִים, בְּעֶצֶם, בְּחֵלֶק קָטָן מֵהַדְּבָרִים
וְגַם בָּהֶם אֲנַחְנוּ מִתְקַשִּׁים
נִשְׁבָּעִים אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
וּקְצָת רוֹעֲדִים
וְצוֹחֲקִים,
וְאַחַר כָּךְ שׁוֹכְחִים.
Photo by Behrooz Abuee on Unsplash
