OCD ומיניות – רומן שקל לפספס וחשוב לאבחן – חלק שני

ד"ר טל פלג-שגיא | 2/11/2022 | הרשמו כמנויים

בפרקים הקודמים: מהו  OCD וכיצד הוא משפיע על המיניות.

היום: על R-OCD וניהול של קשר לצידו.

אז דברנו על התופעה הזאת שקוראים לה OCD, וכמה בעצם היא לא קלילה ונמצאת בהרבה מופעים קליניים (גם מיניים), ואמרנו שההבדל הוא לא במה שעושים אלא באיך שעושים. כל חשש הוא היסוס הם מאד לגיטימיים, אבל הקושי הוא בלופ, בהעדר ההצלחה לקבל את הספק ואת האולי, להמשיך הלאה. למשל, בשבוע שעבר הייתה פריצה לבית בקיבוץ, והגיוני שאחרי אירוע כזה אני ארצה לנעול את הדלת. הגיוני גם שבמהלך היום אשאל את עצמי: נעלתי? אם גם בסבירות גבוהה שנעלתי אני לא מצליחה לשחרר את הספק, אז אני כבר בלופ. שימו לב, ונחזור לכך, שהמטרה איננה להעלים את הספק, כי בחיים תמיד יש ספק. המטרה היא לחיות בשלווה יחסים עם התשובה 'אולי': אולי יקרו דברים רעים שאינם בשליטתי.

היום אני רוצה לדבר על בן משפחה של ה- OCD, שהוא OCD ביחסים, או בשפה מקצועית R-OCD. כמובן, שאם הבנו ש- OCD יכול 'להתלבש' על כל תוכן, הגיוני שהוא יתלבש על מערכות יחסים. הרי מה בחיים מעורר יותר ספק מאשר קשרים (זוגיים, מיניים ואחרים)?

לפני שנגדיר איך נראה OCD ביחסים, נאמר רק שבעיני הוא הדוגמא המושלמת לחמקמקות ול'מנוולות' של OCD, כי לכל אחד יש ספקות לגבי קשר, ולכן הגיוני שה- OCD יטפס על הספק הזה. האם הספק שלי (או של המטופל) הוא במסגרת הנורמה? התשובה היא כן, הספק הוא במסגרת הנורמה. מה שאני עושה איתו... זו כבר שאלה אחרת.

אז R-OCD הוא חשש טורדני לגבי קשר זוגי. הוא יכול להתבטא בספק הנוגע לקשר-עצמו (כלומר, האם זה הקשר הנכון בשבילי?), והוא גם יכול להתמקד בבן הזוג (כלומר, האם הוא/היא יפה/חכם/מצחיק מספיק?). בהמשך למחשבות טורדניות על הספק, בני אדם עם R-OCD יעשו טקסים לאישוש או הפרכת הספק, שיכללו בחינה עצמית (אני צוחקת ממנו הרבה? אני נמשכת אליו מינית?), השוואה (האם בן הזוג שלי ישר והגון כמו בן הזוג של חברה שלי שראיתי בארוחה בערב שבת?) ולצערנו גם פנייה על הפרטנר. לעתים, תחת כסות של הוגנות או יושר, אנשים שחווים טורדנות לגבי בן או בת הזוג, ישתפו אותם בספק ללא הרף: אני לא בטוחה שאתה בשבילי, אני תוהה אם נהיה לנצח, אולי הסקס שלנו לא מספיק טוב?, אתה לא מספיק מצחיק לטעמי. כמובן, שברגע שבן/בת הזוג מעורבים, יש לנו פה כבר אפקט הרבה יותר מורכב ומסובך, מפני שנוצר מעגל שבו בן הזוג מרגיש דחוי, חסר ביטחון ומעורער והוא עלול להיאטם, להיצמד או לכעוס. למעשה, עשוי להיווצר בקלי קלות 'אפקט פיגמליון' שבו בן הזוג הופך בדיוק למה שאני חוששת ממנו, מתוך תחושה של ביקורת או חרדה. מבלי לבקר או לשפוט את בן הזוג הסובל מטורדנות (זו לא אשמתו והוא לא בוחר בכך), בן הזוג השני איננו מקבל סביבה מכילה או ממוקדת בביקורת עניינית, הוא עשוי לחוש תחת ביקורת ואיום מתמידים, והוא יגיב לכך.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

כבכל OCD, גם בעבודה עם זה הממוקד בבן/בת הזוג, חלק משמעותי בטיפול הוא מניעת תגובה. אחרי שהבנו שהטקסים הקטנים והגדולים אינם מאפשרים הפסקה מוחלטת של הספק (כי אי אפשר לקבל תשובה אולטימטיבית לשאלות כמו: האם הוא נכון בשבילי, או: האם הוא מספיק חכם), אנחנו בעצם יודעים שאפשר להפסיק לעשות אותם ולהתמקד בשהות ברגע. אדם שעסוק כל הזמן בשאלה אם הוא צריך להיות פה (כמו בסרטון הנפלא של 'רחוב סומסום': אני רוצה להיות כאן!), לא יכול באמת ליהנות, להיתרם או ללמוד מקשר זוגי. לפיכך ועל קצה המזלג, מומלץ למי שנטוע בספקות טורדניים לגבי קשר, להפסיק לשאול את עצמו ואת האחר לתקופה ולהפסיק לחזור ולעזוב. פעמים רבות ההליכה והשיבה (בין אם פרידה בפועל ובין אם הליכה או ניתוק רגשי) הם תגובה נורמלית לספק, רק שהם גורמים לערעור של הקשר. במקום זאת, מומלץ 'לסגור את הכנפיים' ולהחליט להישאר חצי שנה בלי מחשבות על איך ואיך ואיך, אלא פשוט להיות. אפשר כמובן גם ללכת לחצי שנה ולראות איך מרגישים, אבל לא ללכת-לחזור-ללכת-לחזור. מומלץ בהמשך לכך לא לשתף את בן או בת הזוג בכל היסוס או מחשבה לגביהם. נכון, אנחנו מדברים עם בני הזוג שלנו על דברים מהותיים שמפריעים לנו, אבל השאלה היא כמה ואיך. בזוגיות הגיוני שלפעמים אחוש כעס, מיאוס, העדר משיכה או אפילו חרטה ושנאה. לא כל רגע או התקף כזה צריך לחלוק עם הפרטנר, וחלקם הגדול חולף ומתאזן.

אתם שואלים את עצמכם: ומה אם אחרי שהנחתי לטקסים אני בעצם עושה טעות ונשאר במקום שלא טוב לי? על כך יש לי שתי תשובות. קודם כל, אולי. ייתכן שאתה במקום שלא טוב לך, כי בחיים דברים משתנים ואנשים משתנים. אין ערובה לקשר מושלם לנצח, ותמיד ניתן לעזוב או לפרק חבילה. התשובה השנייה היא שאולי תלמד/י על עצמך שאתה בקשר עם מישהו שהוא לא מספיק מצחיק. אז מה? האם בספר החוקים של הזוגיות נקבע שפרטנר חייב להיות קורע מצחוק? אין בעולם מושלם והיכולת לקבל פגימות בעצמי ובאחר היא חלק מזוגיות.

כמובן שהתשובה לא פשוטה ובטיפול נדרש תהליך מעמיק של בחינה של הקשר ושל הערכים שלי (מה חשוב לי בקשר, בבן זוג), אבל כל אלה קורים לא בהתקף של חרדה וספק, אלא דווקא כשאני צלולה ובהירה, נכונה להביט על הקשר שלי ללא ההטיה שמציע לי הספק.

הנה כבר הרחבתי במילים ולא הספקתי לדבר על מיניות עם OCD, על כך בפוסט הבא. שגרה נהדרת!