מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר יוּכַל לָתֵת לָנוּ יְשׁוּעָה כָּלְשֶׁהִי?
עלון פסיכולוגיה עברית | 16/10/2022 | הרשמו כמנויים
הלילה צויין ליל הושענא רבא, 'ליל החיתום', הרגע האחרון בו, על פי המסורת,אפשר עוד להיטיב את הדין לשנה הקרובה. איזה מעמד עתיר דרמה, כמה תקווה וכמה יאוש משמשים להם בערבוביא. יש כביכול עוד צהר זמן לשנות את הכל, אבל ממש עוד רגע הגורל נחתם ונסגר. ובתפר הדק הזה שבין יאוש לתקווה, הדבר שמצליח להתקיים הוא הזעקה לעזרה. 'הושעעעע נאאא', זועקים מתפללים בבתי הכנסת בתפילת הבוקר. יש מצבים, שברירי זמן, בהם אין טעם לפעולות גדולות, למהלכים נרחבים או עמוקים. לתהליכים. שהדבר היחיד שניתן הוא לפנות אל האחר ולהתחנן על הלב, על הנפש, על החיים. זה לא קורה רק בבתי הכנסת בהושענא רבה, זה קורה גם ביום יום, ובחדרי הטיפול. הרגע בו אין כח או יכולת לתנועה, אבל עוד אפשר לקרוא בצורה ברורה – הושע נא. בבקשה, לא יכולה יותר לבד, אם יש סיכוי לשינוי, זה לא בידיים שלי כרגע, אני זקוק.ה לעזרה.
בחג הסוכות הצטברו באתרנו חומרים חדשים ונהדרים, מאמרים, טורים ופרקים מספרים, ובהזדמנות זו נאחל גם אנחנו לכם קוראנו היקרים, 'פתקא טבא':
"מטפלים מטעם עצמם", המציעים סיוע נפשי מבלי שיש להם כל הכשרה מוכרת בטיפול, מציבים אתגרים משמעותיים בפני הפסיכולוגיה כמקצוע. ד"ר גדי און מציע כי יש לראות את ה"מטפלים מטעם עצמם" כסימפטום לתהליך עמוק יותר המאפיין את המאה ה-21 הפוסט-מודרנית: התרופפות מושג העצמי. בפרט כשכיום, גם פסיכולוגים ומטפלים מוסמכים מציגים עצמם בשפה השטחית של ייצוג ומיתוג, וכך יוצרים שוויון מדומה בינם לבין ה"מטפלים מטעם עצמם". מאמר דעה זה קורא למטפלים המוסמכים לשמור על שפה מקצועית ועל ניתוח מעמיק, ולהציג עצמי מקצועי המביא לידי ביטוי השכלה, מיומנות והתמחות.
"פעם אחת בן מלך אחד נפל לשיגעון שהוא תרנגול הודו הנקרא 'הינדיק'. וצריך לישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה. והמלך היה בצער גדול מזה. עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאותו. והלך והפשיט גם כן את עצמו ערום וישב תחת השולחן אצל בן המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות. ושאלו בן המלך: מי אתה? ומה אתה עושה פה? השיב לו: ומה אתה עושה פה? אמר לו: אני הינדיק. אמר לו: אני גם כן הינדיק. וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה עם זה" (ברסלב, 1971). קריאתה הפסיכולוגית של יעל חורי כהן בסיפור "מעשה מהינדיק" מאת רבי נחמן מברסלב מלמדת על טיפול וריפוי ביחס למצב של שיגעון וכן, על המסע לגילוי ה"עצמי האמיתי".
"תרפיית הקולות היריבים" היא שיטה טיפולית שנועדה לעודד לקיום דיאלוג פנימי של שיתוף פעולה בין הקולות היריבים בתוכנו, בדומה לבני זוג בעלי רצונות מנוגדים שבוחרים ללמוד לחיות בשיתוף ואהבה. כך, שבסופו של דבר, האדם יוכל לקבל את עצמו על הריבוי שבו. על מנת לייצר בסיס מעמיק ואינטימי להבנת השיטה, ד"ר עודד מבורך מציג בספרו את אבני הדרך ביצירתה באמצעות השימוש בחוויותיו האישיות.
ועוד במדור הספרים - "אדון ביאליק, איך ראוי לחיות?" הפסיכולוג הקליני נחי אלון מספר את סיפורו האישי בדרך חדשה ומיוחדת, שאינה אוטוביוגרפיה ואינה מונוגרפיה ועדיין אין לה הגדרה מוכרת. זהו סיפורו של הצורך האנושי לחיות, להבין, לאהוב, לחוות ולהשתנות ללא הרף כדי למצות את מהותם של החיים. זהו סיפור הניסיון לגלות את הסוד שאיש אינו יודע: איך ראוי לחיות? לשם כך, אלון מחבר אירועים קטנים ומפתיעים לעלילת-חיים גדושה במפגשים מיוחדים, שביאליק מככב בה בשכנות לדאלאי לאמה, והיא נודדת מירושלים המנדטורית לטיבט ולהודו.
ובפסיכובלוגיה –
במדור 'קריאה מודרכת' – אביעד טל ממליץ על הספר 'ירושה רגשית' מאת גלית אטלס -
״הספר נפתח בפסוק מספר ירמיהו ׳בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה׳ (ירמיהו לא כח), ומסתיים בתפילה שילדים לא יצטרכו לשאת בתוצאות הרגשיות של חיי הוריהם, שלילדים תהיה אפשרות לפרוץ את מעגל הירושה המשפחתית. על כן, מתברר ש'ירושה רגשית' דווקא מתכתב עם 'לדרוש אלוהים' של כספי, שהוזכר בתחילת הסקירה, מכיוון שגם אטלס בעצם משדלת אותנו לחיות את החיים שלנו. הדרך לחיות את החיים שלנו היא באמצעות התנערות מתפקידים לא לנו, באמצעות נפרדות וניסור מהירושה הרגשית של ההורים״.
איילת כהן וידר שואלת - חיובית או שלילית?
״או שאת פסיכולוגית דינאמית רצינית ועמוקה או שאת ניו אייג׳ית, שטחית וקלישאתית, או שאת פסיכולוגית מתקתקה ונמרצת או שאת מטפלת נוגה ופסימית. הויכוח בין הפסיכולוגיה החיובית לפסיכולוגיה הדינאמית הקלאסית מעורר הרבה רעש כשלא ברור לי על מה ולמה. כאילו יש מקום בעולם רק לאחת מהן. מונוגמיה בשרות החטיבה הקלינית״
ליאור שיינפלד דן בשאלה - מה בין פסיכוזה לחוויה פסיכדלית?
״בניגוד למצב פסיכוטי בו ההגנות הופכות להיות חרב פיפיות, בחוויה מרחיבת תודעה ההגנות מורדות במכוון ובכך מתאפשר מגע בלתי אמצעי עם החלקים הנסתרים של הנפש. המגע עם חלקים אלו בנפש הוא מתוך מקום יציב שבוחר להתערער והתהליך לא מתחיל מבפנים אלא קורה בעקבות משהו חיצוני - חומר שנלקח. לא מתרחש כאן פיצוץ פנימי לא נשלט אלא פיצוץ שאמור להיות מבוקר״.
דור ילוז מתארחת בבלוג של טל פלג-שגיא וכותבת על אגנס טורז, טרנסג׳נדרית שהתחזתה לאינטרסקס.
"ב- 1966 גרפינקל וסטולר נאלצים לגנוז את המחקר כשאגנס מתוודה, שאינה אינטרסקס, אלא טרנסקסואלית. היא למעשה נולדה כזכר, אך הצליחה לשנות את מבנה גופה בגיל ההתבגרות כי מגיל 12 ועד גיל 17 גנבה מאמה הורמונים נשיים, שהאם קיבלה במרשם לאחר שעברה ניתוח כריתת רחם. בשום מקום לא הצלחתי למצוא אזכור האם אמה הייתה מודעת לתרמית, שכן אגנס חיה חיים עצמאיים בשלב שניגשה למחקר. והחידה שבכך היא זו שהמשיכה לרדוף אותי".
- פרסומת -
חנה דויד על הקשר בין מחוננות, זקנה ומגדר.
״אשר לזיקנה ולמגדר בתחום המחוננות: כמו בתחומים רבים אחרים, נשים ׳שולטות׳ ככל שהגיל עולה. רבים מהגברים שנתנו את הטון במשך עשרות שנים בתחום זה נפטרו, חלו, או ׳סתם׳ התאבנו. אלה שהתאבנו לא יכולים להבין איך קם ׳דור חדש׳, דור שברובו הוא של נשים, ש׳גירש׳ אותם מהמלוכה״.
'החיים הם הַמְתָנָה לקראת האמיתי' - לכבוד הקרנת סרטי אנגלופולוס בפסטיבל הסרטים בחיפה, רות נצר מפרסמת פרק מספרה שעוסק בסרטו של אנגלופולוס – "נצח ועוד יום".
הַאִם סֵדֶר הַדְּבָרִים הוּא גַּם
טֶבַע הַדְּבָרִים?
רֵיחַ מָתוֹק שֶׁל גֶּחָלִים עוֹבֵר
אֶת הָאֵשׁ עַד שֶׁאַתָּה
מִתְעוֹרֵר לִשְׁאֹל:
מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר יוּכַל לָתֵת
לָנוּ יְשׁוּעָה כָּלְשֶׁהִי?
לְאָן נוֹשֶׁבֶת הַתְּבוּנָה?
וְאִם תַּגִּיעַ בְּקָרוֹב סוּפַת-בִּלְבּוּל
וְיִגְבְּרוּ הַפְּרָעוֹת בָּעִיר
נִהְיֶה כְּאִלּוּ חַיִּים מִחוּץ לִיסוֹדוֹת חַיֵּינוּ.
רַק אַל נְאַחֵר לְהַגִּיעַ אֶל שְׁמוֹתֵינוּ
הַנִּגְרָרִים אַחֲרֵינוּ
וְאֶת הַשִּׁיר יֵשׁ צֹרֶךְ גָּדוֹל
יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְבַקֵּשׁ
(ישראל אלירז)
Photo by SIMON LEE on Unsplash
