אצלי השנה מתחילה באלול
עלון פסיכולוגיה עברית | 28/8/2022 | הרשמו כמנויים
היום הראשון של חודש אלול, השבוע האחרון של אוגוסט, וגם של החופש הגדול. זאת אומרת אולי. הלוואי. אין לדעת. חודש אלול מביא איתו כמו בכל שנה, הזמנה קונספטואלית לאוורור הקיים, להרהור בדברים שהיינו רוצות אחרת. הזמנה לחיפוש מחודש אחר הקול הפנימי, שאולי הטשטש לאורך השנה, התעמעם או רחק מאיתנו. עם זאת, לא קל להרהר בכל זה כשהשמש קופחת (והשבוע היא אמורה לקפוח בכל קפיחתה!), כשהילדים זקוקים לעוד קצת זמן הורים (וזמנם של ההורים לעצמם, הוא הד רחוק מן העבר), וכשלא ברור אם הלימודים יתחילו במועדם (חוסר הוודאות הוא כבר מזמן הוודאות החדשה). ואולי אפשר לחשוב על חודש הרחמים והסליחה כקריאה למחול לעצמנו, לפשוט ידיים אל עבר מה שבא, בחמלה. אנחנו מנסות ומנסים. בחיינו. אז מה אתם אומרים, תהיה שביתה?
השבוע באתרנו טקסטים חדשים ומעניינים:
שליטה עצמית היא אחת התכונות הנערצות בהיסטוריה המערבית, תכונה שהתרבות החינוכית בה מתפתחים ילדינו מאדירה ומקדשת. אך מה קורה כאשר שליטה עצמית הופכת לשליטת יתר? ד"ר יוסי ארן ארנרייך עוסק במאמרו במצבים של שליטת יתר והשלכותיהם, דרך התבוננות בקשר שבין שליטה עצמית ובין הצורך האנושי בקשרים בין אישיים; הפרספקטיבה שממנה הוא מתבונן בקשר זה היא שיטת הטיפול Radically-Open DBT.
הורים לא מצליחים כיום להנהיג את משפחתם למטרות הרצויות, ומוצאים את עצמם מובלים על ידי ילדיהם בכיוונים שגויים במקום להוביל אותם לכיוונים ראויים. בהדרכת הורים בגישת המנהיגות ההורית אנחנו מבקשים לעזור להורים להרגיש בעלי מסוגלות בהורותם, לסייע להם להגדיר את מטרותיהם, ולציידם במיומנויות מתאימות להשגת מטרותיהם בצורה יעילה. חיים עמית עוסק במאמרו בתפקידי המדריך בגישת המנהיגות ההורית, לצד הצגת הגישה ומקורותיה.
האם נוכל לראות בהתאהבות אירוע טראומתי? הנובלה הקצרה "24 שעות בחיי אישה" מאת שטפן צוויג (הוצאת תשע נשמות) מהווה נקודת מוצא לדיון של עומר מסיקה בשאלה זו. בדומה לחוויה טראומטית, תהליך ההתאהבות מבוסס על מפגש עוצמתי בין סובייקט אנושי לבין אובייקט חיצוני החודר את מנגנוני ההגנה ומאיים על קיומו בצורתו הנוכחית. תהליך זה אינו תוצר של בחירה חופשית והמודעות לטראומה תלויה באופן שבו האירוע מסתיים: כאשר ההתאהבות הדדית עשוי להופיע רגש האהבה ואיתו ריפוי של הטראומה.
בשבוע החולף צוין יום פטירתה של המשוררת דליה רביקוביץ', לכבודה נזכר במאמר הנפלא של ד"ר ליאור גרנות – "שירתה של דליה רביקוביץ כמתמירה את שפת הנפש הדיכאונית משפה פרטית לחלק ממשחק השפה של הכלל".
ובפסיכובלוגיה -
מה קורה אחרי שמגיעים לפסגת ההר שהצבנו לנו – השגנו את הקריירה המבוקשת, הקמנו את המשפחה שדמיינו. ומה עכשיו? ד"ר ארנון רולניק מספר על תפיסת ההתפתחות האנושית כדימוי של טיפוס על שני הרים, ומזמין אתכם לטפס איתו על ההר השני.
"..בהר השני רואים עמוק יותר פנימה ומחפשים את היכולת בסיסית להתעלות מעל העצמי ולהתמקד באחרים. הוא אומר שכשאנשים נתקלים בכמיהה הזו, הם מוכנים להפוך לאדם שלם. הם רואים דברים מוכרים בעיניים חדשות. סוף סוף הם מסוגלים לאהוב את רעם כמו עצמם, לא כסיסמה אלא מציאות מעשית."
ופרופ' עמיה ליבליך משתפת אותנו בשיר של וויליאם סטנל מרווין שקיבלה מקולגה אמריקאית.
אצלי השנה מתחילה באלול
(כאשר היא נאספת)
עם השופר
ספירת המלאי, ספירת החסר
(לא נורא,בעזרת השם, בשנה הבאה)
גם ריח הרקב הצובט
של התאנים, שלא נקטפו בזמן
והחמיצו במחובר לקרקע
(מירה קדר)
Photo by Elena Mozhvilo on Unsplash