חן כל גיל בגילו
עלון פסיכולוגיה עברית | 14/2/2016 | הרשמו כמנויים
פעמים רבות אנו מוצאים את עצמנו פוסעים בזהירות רבה, עקב בצד אגודל, כיוון שאנחנו חוששים שנאבד שליטה על תוצאות מעשינו ועל מסלול חיינו. בר יוסף קרן רם מזמינה אותנו לחשוב על פרדוקס המהירות, לפיו דווקא צבירת מהירות היא שתעזור לנו לשמור על יציבות רבה יותר. כיצד ניתן ללמד את הגוף ואת הנפש לשחרר, להיזהר פחות ולוותר על העתיד המחושב הדמיוני? המאבק הנצחי בין תנועה להססנות נידון גם בפוסט "דת, טהרנות ופרנויה" שכתב שמואל ברנשטיין. הוא מתאר כיצד מערכת הערכים של הדת הופכת למערכת רודפנית כאשר מופר האיזון העדין בין הכוחות השמרניים והכוחות הליברליים, וההקפדה עמוסת-הזהירות משתלטת.
רות נצר לעומת זאת, מדברת דווקא בשבחן של האיטיות וההמתנה. במאמרה "מומו" - אגדה למבוגרים על העצמי הנשי, היא מנתחת את ספרו של מיכאל אנדה מנקודת מבט יונגיאנית. נצר מציגה את חווית הזמן הייחודית המוגדרת כנשית, שמנוגדת לזמן התכליתי של החוויה הגברית והמערבית. זהו הזמן הנצחי, השלם והמחזורי, שמסייע לגיבוש עצמי אותנטי.
על השלכות קשות נוספות של התרבות המערבית המודרנית, כתבו גם ד"ר אסתר אליצור ונחי אלון. במאמר דעה חשוב עוסקים השניים בתופעה של "חיסול חשבונות" עם הורים מזדקנים. בצל התרבות המקדשת את הפרט ובחסות הפסיכולוגיה הפופולרית, יותר ויותר אנשים מבוגרים בוחרים לבוא בטענות כלפי הוריהם הקשישים. אליצור ואלון דנים בפגיעה המתמשכת בבני הגיל השלישי ובאחריות המטפלים גם כלפי ההורים הנמצאים מחוץ לחדר הטיפולים.
אופיו המעשיר של הקשר הבין-דורי ניכר בפוסט של דנה שפרוני יודסן, "לכל אישה יש שם". דנה מספרת ברגישות על חוויות קשות מחייה של סבתה אליהן נחשפה לראשונה ביום הולדתה ה-78. היא מדברת על האופן בו ניתן לעבד חוויות כאלו במרחב הקבוצתי וכך להתמודד ולשנות את האופן בו אנו תופסים את הסיפור שלנו ואת עצמנו. עוצמתה של הקבוצה בתהליכי עיבוד נדונה בהרחבה אף בכתבתה של סיגל חלק, הסוקרת את הכנס המקצועי במרכז לטיפול קבוצתי של התחנה הפסיכולוגית בגבעת חיים איחוד. בכנס תוארו היסודות התיאורטיים הפסיכודינמיים העומדים בבסיס הטיפול הקבוצתי, כמו גם סוגיות העולות מתוך ניסיון העבודה בטיפול הקבוצתי בילדים ונוער.
"כל גיל לגילהו אין לך גיל שאין לו גיל משלו. ואשרי המשכיל המבחין חין כל גיל בגילו ואוי לאויל המבלבל גילי גיל ומגלגל את הגיל מגילו לגיל לא לו." (מתוך "כל גיל לגילהו", זלמן שזר)
