ארץ יצורי הפרא - המרחב המעברי כפוטנציאל לנפרדות

יותם דלאל | 25/4/2022 | הרשמו כמנויים

ארץ יצורי הפרא (Where the wild things are), סיפורו של מוריס סנדק מ1963 הינו סיפור ילדים קצר, מסתורי ומאוייר באופן ייחודי ונפלא בעיני. לדבריו של סנדק, הסיפור מבוסס על ילדותו באופן מעורפל ואסוציאטיבי למדי, והוא מהווה עבורו ניסיון לעבד חוויות מאירועים ומדמויות שונות מילדותו. בילדותי אני זוכר שהקריאו לי אותו ונשביתי בקסמיו בעת שצללתי לתוך העולם הפנטזיוני והמרתק שמאויר בדפיו. כנראה שזה היה בלתי נמנע עבורי להקריא את הסיפור לילדיי ולהתחבר לאותן תחושות מהעבר, אולם הפעם השקעתי יותר מחשבה בלנסות ולהבין מה כה משך אותי בסיפור. בסקירה זו, אשתף במחשבותיי על הסיפור דרך זווית תאורטית פסיכודינאמית והתפתחותית.

תקציר

ארץ יצורי הפרא נפתח בהצגה של הדמות הראשית מקס, בעת שהוא מתפרע באופן נטול מעצורים ו"עושה צרות ממין אחד וממין אחר". אמו מביעה את מורת רוחה כלפי התנהגותו, מכנה אותו "יצור פרא", ומחליטה לשלוח אותו לחדרו ללא ארוחת הערב שלו. לפתע פתאום, צומח יער בחדרו של מקס, אשר גדל בהדרגה עד שקירות החדר של מקס נעלמים ומתחלפים בעולם שבחוץ. תוך כדי שוטטות ביער, מקס מגיע לים גדול ועולה על סירת מפרש פרטית שמחכה לו שם מבעוד מועד, איתה מפליג במשך כשנה עד שמגיע לארץ יצורי הפרא.  

עם הגעתו לארץ יצורי הפרא, מקס פוגש שם ביצורים שונים אשר מתוארים כמפחידים ומטילי אימה ("הם שאגו את השאגות הנוראיות שלהם, וחרקו בשיניים הנוראיות שלהם, וגלגלו את עיניהם הנוראיות ושלפו את ציפורניהם הנוראיות"). אולם, מקס אינו מפחד ומשתמש בקסמים בכדי להכניע אותם ולהטיל את מרותו. לאחר שנחשפים לכוחותיו של מקס, יצורי הפרא מכתירים אותו ל"מלך יצורי הפרא" ומעניקים לו כתר ושרביט כחלק ממעמדו החדש. מקס קורא לחיות להשתולל יחד איתו, ובמספר סצנות שמצוירות באופן מופלא, ניתן לראות כיצד הוא מולך על נתיניו.

השקת מחזור ד' של תכנית רוח אדם
תכנית הכשרה פסיכואנליטית-בודהיסטית

לאחר שחש בגעגועים, מחליט מקס להפליג חזרה לביתו למורת רוחן של המפלצות, אשר קוראות לו להישאר בארץ יצורי הפרא. עם חזרתו הביתה לחדרו המוכר והבטוח, מקס מוצא את ארוחת הערב שאמו הכינה לו, ולהפתעתו היא עדיין חמה.

סקירה תאורטית

אחד האלמנטים אותו אני מוצא מרתק בארץ יצורי הפרא הוא מימד הזמן הנזיל שנראה כנע על רצף לא ברור מתחילת הספר ועד לסופו. אף על פי שנראה שהסיפור משתרע על פני פרק זמן ארוך, בסופו אנו מגלים שלא כך הדבר. תחושת הזמן הפלואידית יחד עם התכנים העל-טבעיים בסיפור, מובילים אותי לחשוב על הסיפור כמייצג חוויה פנטזיונית של מקס אשר מתרחשת במרחב מעברי - מרחב ביניים (Transitional space), מרחב אותו וויניקוט הגדיר כמצוי בין המציאות הפנימית והחיצונית, בו ניתן לדמיין, לשחק ולהתפתח.

חשיבות נוספת ומהותית של המרחב המעברי הוא בביסוס תהליך הנפרדות מהדמות האימהית, כ"מייצג את מעברו של התינוק ממצב של מיזוג עם האם אל מצב של יחס אל האם כדבר חיצוני ונפרד". כאן גם אזכיר את התיאוריה ההתפתחותית של מרגרט מהאלר שעוסקת בהתפתחות הראשונית של התינוק הרך, החל משלב של התמזגות מוחלטת עם אימו – סימביוזה, ועד לגיבוש נפרדות ועצמאות, מה שמכונה כשלב של ספרציה-אינדיווידואציה (Separation-individuation). התינוק שבתחילת חייו מצוי בשלב של תלות מוחלטת באימו, אט אט מגלה את העולם ומתחיל לחוות את עצמו כנפרד מאימו. בתהליך הספרציה-אינדיווידואציה, אנו יכולים להתבונן בתופעה מעניינת, כאשר התינוק שמתחיל להתנהל בכוחות עצמו ולבצע פעולות בסיסות באופן עצמאי, בו זמנית גם מתחיל להבין שאמו לא נמצאת לידו באופן טוטאלי. כלומר, במקביל לתהליך גיבוש העצמאות מתפתחת גם חרדת פרידה בסיסית שנובעת מהיעדרותה של אמו. לכן, באופן טבעי ישנה תנועה גלית של התרחקות מהאם כדרך לבסס את האינדיווידואציה, לצד התקרבות אל האם למטרת "תדלוק רגשי" ושיכוך חרדת הפרידה.

תנועה ניגודית זו של התרחקות לעומת התקרבות מופיעה כמוטיב מרכזי לאורך הסיפור. מקס, שבאקטים דחפיים והרסניים מבסס את נפרדותו מאמו בתחילת הסיפור, נשלח לחדרו ללא הנוכחות הפיזית שלה, ויתרה מזאת גם ללא הנוכחות הסימבולית שלה כדמות מזינה וחמה - ללא ארוחת ערב חמה. הנסיגה לעולם הפנטזיה הרחק אל ארץ יצורי הפרא ממחישה גם היא את הגבול ההולך ומתעצם בינו ובין אמו, גבול שמשתרע על פני טווח זמנים עצום בחווייתו הפנימית.

כחלק ממסעו, מקס פוגש במפלצות של ארץ יצורי הפרא שמפתות אותו להצטרף אליהן. הן אמנם מאיימות, אך מקס לא נבהל ובו ברגע מכניע אותן והופך להיות השליט שלהן. נראה כי למפלצות תפקיד דואלי בעולמו הפנטזיוני של מקס: האחד הוא החיבור לחלקים הגרנדיוזיים והנרקסיסטיים שלו שמתעוררים בתהליך האינדיוודיואציה, מעין חווית שליטה ואומניפוטנטיות שבאה לידי ביטוי בשליטה שלו במפלצות. השני הוא ייצוג החרדה שמתעוררת בתהליך הפרידה מהאם, אשר מקבלת ייצוג בחזות המפחידה והתוקפנית של המפלצות. נראה כי מקס שוהה בחברת המפלצות וחווה את עצמו ככל-יכול, עד לרגע בו ההגנות הנפשיות מתערערות וחרדת הפרידה צפה, אז הוא מחליט להפליג חזרה לביתו ולהשאיר את עולם הפנטזיה מאחוריו.

עם חזרתו הביתה, מגלה מקס שארוחת הערב שלו מחכה על השולחן בחדרו ולהפתעתו היא עדיין חמה. אם עד לאותו הרגע הייתה תחושה של מרחק וגבול מובהק בין מקס לאמו, כעת אנו למדים שהיא הייתה נוכחת לאורך כל הסיפור. כך נראה כי מתאפשר למקס לקבל את התדלוק הרגשי לו היה זקוק, בדומה לרגע שבו התינוק זקוק לחזור לידיה המחזיקות אמו לאחר שהייה ממושכת במצב של עצמאות ונפרדות.

ארץ יצורי הפרא הוא אמנם סיפור קצר ומצומצם יחסית במלל, אך בעיני הוא מדגים באופן נפלא את השימוש במרחב הדמיון והפנטזיה כפוטנציאל למרחב של נפרדות ועצמאות. החלק היחידי שהייתי שמח לשנות בסיפור הוא העובדה שמקס נשלח לחדרו בלי ארוחת ערב, אקט שבעיני רחוק מלהיות חינוכי. עם זאת, אני מרגיש שלפחות עבורי, סוף הסיפור מרכך את החוויה ונותן תחושה של קתרזיס.