עֲצִיצִים הוֹפְכִים אֶת הַחֶדֶר לְג'וּנְגֶּל
עלון פסיכולוגיה עברית | 23/1/2022 | הרשמו כמנויים
השבוע ציינו את ט"ו בשבט. זוהי שנת שמיטה, וגם ככה לא היו נטיעות כי כולם ישבו בבית בבידוד כזה או אחר, מה שהותיר את רובנו עם העציצים שבסלון. ראש השנה לאילנות הוא הזדמנות להוקיר תודה לירוק הירוק הזה, שהוא הרבה יותר מדקורציה נחמדה. מי שמגדלת עציצים ברחבי הבית, ובטח מי שמתחזקת אחד או שניים כאלה בקליניקה, יודעת משהו על הנוכחות החיה של הצמחים, ועל האופן בו הם בעצם מקיימים איתנו (ולפעמים גם עם מטופלנו) יחסים. דרישה המתמדת למצוא את הוויסות הנכון בטיפול בצמחיה (השקיה, סילוק טפילים, מידת השמש הרצויה), והאופן בו כל צמח מגיב אחרת למושקעות שלנו או להעדרה, הם תורה שלמה של יחסי אובייקט ירוקים. אם עוד אין לכם עציץ על השידה שליד הכורסא – אנחנו ממליצים.
השבוע בגינת הטקסטים שלנו, צמחו פלא מאמרים מקצועיים נפלאים וטורים מחכימים:
מרבית הגישות הקליניות כיום מבקשות להרחיק את סיבת הסבל מהאני. אם זו הפסיכיאטריה שממקמת את הסיבה בכימיה ובנוירולוגיה, ואם אלה עמדות קליניות שמסמנות בתור סיבות לסבלו של הפונה את האחר הממשי, את המערכת החברתית הלא צודקת או את נסיבות הגורל. על הפסיכואנליטיקאי כיום יותר מתמיד להיות זה שדוחה כל סיבת פנייה שמרחיקה את הסבל מן האני, ולהתעקש שתנוסח סיבת פנייה שבה הפונה קושר את עצמו לסיבת הסבל. מאמרו של עידן אורן מסמן את השלבים שבהם האנליזה צריכה לעבור, ומציע שמה שמייחד את הפסיכואנליזה ביחס לעמדות טיפוליות אחרות הוא האפשרות לעשות משהו בחיים עם "שארית הסבל" – אותו סבל שנותר אחרי שכל הפתרונות למיגור הסבל שהתרבות והאחר מציעים לאדם מיצו את עצמם.
כאשר לנתינה של הורים לילד נכה אין גבולות, היא עלולה להגביל את יכולתו של הילד לפתח חיים עצמאיים משלו עם התבגרותו. מאמרן של עפרה מירון-ליכטר ורונית פוליצר מתאר את התהליך שעבר זוג הורים למבוגר צעיר בעל נכות, שההורות שלהם לאורך השנים התאפיינה בדרישות גבוהות מאוד מעצמם ובנתינת יתר. בסוף התהליך, בני הזוג הצליחו לבחון את תפיסת עולמם ולנסח לעצמם כיווני פעולה הוריים חלופיים שתורמים יותר לשחרור של בנם ולרווחה הנפשית של בני המשפחה כולה.
במדור הספרים: מתחת לגשר: מסע פסיכולוגי – חסידי אל משאבינו הפנימיים מאת מרים אבנרי כהן: סיפור חסידי מפורסם מספר על חלום שחלם רבי אייזיק מקרקוב: אי-שם, מתחת לגשר של ורשה, טמון אוצר הממתין לו. בוורשה התוודע הרבי לחלום של אדם אחר ולפיו האוצר נמצא מתחת לתנור דווקא בביתו שלו, של רבי אייזיק. רעיון זה, שחוזר באופנים דומים בתרבויות שונות, מבקש להפנות אותנו אל תוך עצמנו כדי לשאוב כוחות ולהתמודד עם אתגרי החיים. אלא שלעתים כוחותינו רדומים, סמויים היטב מן העין, או שמא אין אנו מודעים לקיומם. ספרה של אבנרי כהן, (שגם מנהלת בלוג נפלא בנושאים דומים באתרנו), הוא מסע פסיכולוגי-חסידי אל משאבי הנפש הפנימיים של כל אחד ואחת. הוא פורש בפני הקוראים כלי טיפול מעולם הפסיכולוגיה וחושף לרעיונות מאירי עיניים מעולם החסידות. כל אחד מפרקי הספר מלוּוה בתרגילי התבוננות ובכלים מעשיים שמסייעים לחבר בין המוח ללב, בין הרעיון לבין יישומו בחיים. פרק מתוך הספר זמין לקריאתכם.
וגם - עולם ומלואו שוכן בספרו החדש של תום הדני נוה, פסיכולוג ומשורר: "אבא מחזיק תינוק". בפשטות ובמינימליזם קפדני מצליח הדני נוה לצבוע במכחול חיים שלמים של אבהות ויצירה ושל בריאה ושל חיים. לפניכם שבעה שירים מתוך הספר.
ובפסיכובלוגיה -
"ה-MeToo של המטפלות והמטפלים" - טור נוקב וחשוב מאד של ד"ר אילן אבירם טבק שמזמין אותנו לדבר על סוגיה רגישה שאין לה קול -
"בתחום הטיפול הנפשי, רבות דובר ומדובר, ובצדק רב, על פגיעות מיניות בחדרי הטיפול מצידם של מטפלים...לצד תופעה זו, מתקיימת לאורך השנים גם תופעה הפוכה של הטרדה, ואף למעלה מכך, של פגיעה מינית של מטפלות בעיקר, (אך גם של מטפלים), מצד מטופליהן, בתוך חדר הטיפולים. גלי ההדף של סיפורי ההטרדה בקהילה הלהט"בית, העלו גם אצלי באופן אישי זיכרונות מורכבים, חלקם בתחום האישי וחלקם מהשדה המקצועי, והביאו אותי להכרה מטלטלת כי הנושא של הטרדות ופגיעות מיניות מצידם של מטופלים, אינו מדובר ואינו מוחזק מספיק על ידי הקהילה הטיפולית". אבירם – טבק מביא באומץ דוגמאות מחוויותיו כמטפל צעיר, מהרהר כיצד היה נוהג היום ומבקש לפתוח מרחב לשיח על נושא מורכב זה. נשארתם עם מחשבות בעקבות הקריאה? מוזמנים לשלוח אלינו טורי דעה בעניין
עבר זמן רב מאז כתבה איילת כהן וידר בבלוג שלה, "פרוש משלך". בפוסט החדש שפרסמה השבוע כהן וידר כותבת בעקבות קריאה בספר "שעת אפס" מאת הפסיכולוגית והסופרת טליה אפלבאום פלד:
"הספר של טליה אפלבאום-פלד הוא סיפור על אור וחושך והחלמה. זהו סיפור של אישה שלרגע לא נופלת למלכודת של זיוף ו happy end .סיפור של פסיכולוגית המקיימת קשר חשוף ופגיע עם המטופלות שלה. פסיכולוגית שמאפשרת לעצמה לשבת על כורסת המטפלת נטולת שיער וריסים, שברירית וחיוורת. היא מאפשרת בקליניקה חילופי תפקידים ושבירת היררכיות ומקבלת באופן עמוק את השבירות והפגיעות."
פוסט חדש עלה בבלוג הנפלא של ד"ר טל פלג שגיא, "מהמיטה לספה: מחשבות על מיניות, טיפול ומה שביניהם". הפעם פלג שגיא חוזרת אל ספריה של אייר ראנד, ודרכם עוסקת בשאלות הנוגעות להשתקפויות ולאנוכיות:
"אני, לעומת זאת, סבורה, שבקריאה בספריה של ראנד יש פילוסופיה עמוקה, שמתבהרת ברגע שמתייחסים לרעיונות ולא לקו כזה או אחר בגיבור. הרעיונות הללו מדברים על כך שהעצמאות שלנו כבני אדם, החוזק שלנו, מתפתחים רק כאשר אנחנו לומדים ולומדות לחזור לעצמנו, דעותינו, קולנו, צרכינו וערכינו במטרה להבהיר במה נבחר ומה נעשה."
- פרסומת -
יותם דלאל מנתח את ספר הילדים המקסים 'קוין הקואלה תקוע למעלה' וכותב על הכאב שבלשחרר - ספר שעוסק בהתפתחות אישית והתגברות על פחדים, אך גם על הכאב שבלשחרר מדפוסים ישנים והתנהגויות אשר מקנות ביטחון.
"בנימה אישית, אומר כי הספר הזה ליווה אותי ואת בני הבכור בתהליך הגמילה מטיטולים, תהליך שהיה עבורו (וגם עבורי) מרגש אך גם לעיתים קשה מנשוא. עיניו נצצו משמחה כאשר אמר על עצמו בגאווה שהוא כבר ילד גדול, אולם לא פעם ניתן היה להרגיש את הכאב שהוא חווה בפרידה מאובייקט שעד כה הקנה לו תחושת ביטחון. קוין הקואלה הזכיר לשנינו שעם כל הכבוד לתהליך ההתבגרות, חשוב לתת מקום גם לאבל הכרוך באובדן המקום הבטוח".
חֲפִירוֹת אַרְכֵאוֹלוֹגִיּוֹת מִתְּקוּפָה כַּלְקוֹלִיתִית
לֹא רָחוֹק מִבֵּית קְבָרוֹת
לְמֵתִים מוֹדֶרְנִיִּים.
וּכְמוֹ אָדָם שֶמְּקַבֵּל בְּגִיל חֲמִשִּים
מַה שֶקִּוָּה לְקַבֵּל בְּגִיל צָעִיר
צֶמַח דִּירָתִי פִּתְאוֹם
הָפַךְ לִהְיוֹת עֵץ.
הוֹפֵךְ הַחֶדֶר לְחָצֵר,
עֲצִיצִים הוֹפְכִים אֶת הַחֶדֶר לְג'וּנְגֶּל,
כִּסֵּא בַּשָּׂדֶה הוֹפֵךְ אֶת הָעוֹלָם לְחֶדֶר.
הַוִּילוֹן הוּא מִפְרָשׂ שֶבּוֹ
רוֹצִים לִנְסֹעַ הַחוּצָה
וְהַחוּץ רוֹצֶה לִנְסֹעַ פְּנִימָה
מִתְנַפֵּחַ לַשָּוְא.
(יהודה עמיחי, מתוך טיוטות שירים מעזבונו)
Photo by Prudence Earl on Unsplash
