אֱלֹהֵי הַמִּלִּים, שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ אֶת הַמִּלִּים לְנֶחָמָה וּלְשַׁעֲשׁוּעִים
עלון פסיכולוגיה עברית | 20/6/2021 | הרשמו כמנויים
השבוע, מלבד השבעתה הסוערת כדבעי של הממשלה החדשה, התקיים יריד שבוע הספר העברי בחוצות הערים. בעידן של 'מספר תוים מוגבל', בו מילים הן מוצר מדוד; בעת בה גירויים מוזרקים לוורידים במזרקי ויזואליה שמתחלפת בהחלקת אצבע על מסך המגע, ספרים הם יותר מתמיד, הזמנה – הזמנה לשהות ולדמיין, לא לדעת – לנחש, לא לראות – לצייר במכחול המחשבה, להיות לבד – אבל מאד ביחד עם האותיות והדמויות, לפנטז בחיקה הרך והאוורירי של פנטזיית הסופר. קריאת ספרות יפה, מרחיבה את הנפש, מחברת בין הקיים לאפשר, בין הנזכר לנוצר. מילים טובות הן מטפלות לא רעות.
לכבוד שבוע הספר, אנחנו מתרגשים לפרסם השבוע פרקים מספרים חדשים ונהדרים, ביקורת משובחת על אחד מהם, ועוד:
אנחנו שמחים לפרסם את הפרק ראשון מתוך ספרה החדש והמרתק של ד"ר ענת צור-מהלאל - אנליזה מן העבר האחר: מטופלי פרויד כותבים, בהוצאת רסלינג. כיצד ייראה סיפורה של אנליזה אם יסופר מנקודת מבטו של המטופל? כיצד המטופל יכתוב ויציג את החוויה האנליטית? מה תהיה השונות בין סיפורו של המטופל לסיפורו של המטפל? מה מסופר ונחשף בסיפורי הטיפול שנכתבו על ידי מטופליו של פרויד? ספרה של ענת צור מהלאל מתמודד עם שאלות מרתקות אלה בעזרת קריאה בקורפוס ייחודי המוצג לראשונה לקורא העברי – אסופת ספרי זיכרונות שכתבו מטופליו של פרויד. מטופלים אלה – ביניהם סרגיי פנקייב, הידוע בשם "איש הזאבים", המשוררת הילדה דוליטל (ה"ד), והפסיכואנליטיקאי האמריקאי אברם קרדינר – הגיעו לווינה במיוחד כדי לעבור אנליזה אצל פרויד, ובכך נפתח עבור כל אחד ואחת מהם מסע אינטימי – ועם זאת משותף – ורב-תהפוכות שבמרכזו פענוח הלא מודע וחשיפת צפונות הנפש. קריאה פסיכואנליטית, ספרותית והיסטורית של ממוארים אלה מציגה אפוא את סיפור האנליזה מנקודת מבטם של המטופלים.
להיחלץ פעמיים, להינצל פעמיים: פרופ' דנה אמיר, עורכת קריאה רגישה ומרגשת בספרה של צור-מהלאל. אמיר מתמקדת בקריאתה בפרק השביעי בספר, שכותרתו "ממרחב אנליטי למרחב פואטי", ומוקדש לממואר "הוקרה לפרויד" של המשוררת ה"ד, הילדה דוליטל, ילידת 1886, שהגיעה לאנליזה אצל פרויד בעקבות מחסום כתיבה מתמשך. אמיר מבקשת להראות כי לעומת קריאות שונות שנעשו בעבר בממואר זה, אשר התמקדו בחתרנות של ה”ד, או כצוהר להאיר דרכו את עבודתו של פרויד – הקריאה של צור-מהלאל מדגישה אספקט אחר: "תרגום מחדש" של מערכת היחסים האנליטית של הכותבת (ה"ד) עם פרויד, הן כמערכת יחסים פואטית בין ילדה אבודה לאביה המאמץ, והן כמערכת היחסים בין המשורר ליצירתו.
ספר נהדר נוסף שאנחנו שמחים להכיר לכם, הוא ספרו של גיא פרל (אל תוותרו על הבלוג של גיא באתרנו!), 'הדבורים של הבלתי נראה' - אל שפת השירה בעקבות יונג ונוימן'. מה מקור השירה ומה תכליתה? ספרו החדש של גיא פרל מציע תשובות לשאלות אלה באמצעות אנליזה טקסטואלית לשירתם של פרננדו פסואה, אלחנדרה פיסארניק וריינר מריה רילקה, אנליזה הנשענת על התיאוריות של ק. ג. יונג ואריך נוימן. כבסיס למהלך הפרשני מציע המחבר סקירה נרחבת של התייחסותם אל הלא-מודע ואל היצירה האמנותית, לפיה במסגרת תהליך ההתפתחות הנפשית – לשם ריפוי, אינטגרציה או הרחבת התודעה – יש ביכולתה של היצירה בכלל ושל השירה בפרט להביא לידי ביטוי גם שכבות נפשיות החורגות מגבולות ההתנסות והידע האישי. בפרק הדיון מושוות תפיסות אלו אל התייחסויות פסיכואנליטיות אחרות אל השירה, תוך עמידה על המשותף והמבחין. הפרק השביעי מתוך הספר – 'המלאך כנקודת 'אמר בלבו': קריאה באלגיות דואינו לר.מ רילקה', זמין במלואו לקריאתכם באתר.
ובפסיכובלוגיה –
סיפור קצר של עמל.יה זיו "אני מגיע" – סיפור קצר מאת עמל.יה זיו, שפורסם לאחרונה במגזין הספרות גרנטה, פותח צוהר נדיר לעולמו של המטופל.ת המהרהר בקשר עם המטפלת - "אני מגיע. היא עומדת בדלת. לא, זה לא מדויק. אני מגיע (בכך אין ספק). היא עומדת כמה פסיעות מאחורי הפתח, מחכה לי. כשאני מגיע היא מרימה את מבטה מהטלפון שלה ומברכת אותי לשלום. כך אני מוצא אותה תמיד בימים הללו, בין דלת הכניסה לגרם המדרגות, ראשה מורכן לטלפון. יש לה רק עשר דקות מדודות בין היוצא לבא. זה שוב ושוב מדהים אותי: אני מכין את עצמי לפגישתנו בזמן הנהיגה, אורז עצמי לכלל צורה, הופך בפריטים שעל סדר היום, מנסח משפטים, ואצלה רק עשר דקות לפועלי הבמה להחליף את תפאורת הנפש בין מערכה למערכה".
ד"ר חנה דויד קוראת: די להוציא שם רע למחוננים! "במשך שלושה עשורים אני מנסה – בכל דרך אפשרית – בכתיבה, בראיונות רדיו וטלביזיה ובהדרכת הורים לחזור שוב ושוב על אותה מנטרה: מחוננות אינה מחלה, ילדים מחוננים אינם "מועדים לפורענות" חברתית, משפחתית, מקצועית ובעיקר לא נפשית, והגיעה העת להפסיק את הקשר הגורדי הקיים, על פי תפיסת רבים – מחנכים, מטפלים והורים – שבין מחוננותו של ילד לבעיותיו".
קול קורא להגשת מועמדות לבחירת חברים לצוות מייעץ לוועדה המקצועית בפסיכולוגיה שיקומית בנושא מבחן סיום ההתמחות - הוועדה המקצועית לפסיכולוגיה שיקומית מבקשת לבחון את תהליך סיום ההתמחות בפסיכולוגיה שיקומית, ובכלל זאת בחינת סיום ההתמחות, ניהולה וההכנות לה. לשם כך החליטה הוועדה להקים צוות מייעץ, אשר יביא את המלצותיו לפני הוועדה, וזו תפעל על-פי הסמכות המוקנית לה בתקנות הפסיכולוגים לקבוע את סדרי הבחינות וצורתן.
והפסיכולוג הארצי מזמין להשתלמות המתמחים המרכזית לשנת 2021 בנושא אבחון.
תפילה על הכתיבה / יעל סטטמן
אֱלֹהֵי הַמִּלִּים,
שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ אֶת הַמִּלִּים לְנֶחָמָה וּלְשַׁעֲשׁוּעִים
וְלִקְרֹא בְּשֵׁם לְכָל עֶצֶם בְּעוֹלָמְךָ,
אָנָּא רַחוּם, אַל תַּעֲלִים אוֹתָן מִמֶּנִּי.
כְּשֶׁאֲנִי בָּאָה לִפְתֹּחַ לִבִּי, תֵּן שֶׁאֲדַיֵּק בַּתָּוִים
וְלֹא אַנִּיחַ לַשָּׁוְא אוֹתִיּוֹת שֶׁנָּתַתָּ,
אֶלָּא שֶׁיִּדְבְּקוּ זוֹ בָּזוֹ כְּמוֹ זִוּוּג,
שֶׁבִּלְעָדֶיךָ אֵינִי יוֹדַעַת אֵיךְ לְהַתְאִים אוֹת לְאוֹת,
וְכֵיצַד לַהֲפֹךְ מַנְגִּינַת הַלֵּב לְמִשְׁפָּטִים
וּבְבוֹאִי אֶל הַדַּף בְּרַעַד אֲנִי נִגֶּשֶׁת,
מִפַּחַד שֶׁיַּרְחִיקוּ דְּבָרַי מִכַּוָּנָתִי,
סְלַח לִי עַל הַדָּבָר שֶׁאֵינֶנִּי מַצְלִיחָה לִכְתֹּב עָלָיו,
וְכַוֵּן לִבִּי שֶׁיִּפָּתַח בְּאָחְזִי בָּעֵט
כַּוֵּן אֶת אֶצְבְּעוֹתַי שֶׁבְּרִיצָה יֵדְעוּ לְהֵיטִיב
וְכַוֵּן אֶת גּוּפִי שֶׁיָּצוּף שָׁקֵט וְרָגוּעַ בְּתוֹךְ סַעֲרַת
הַנֶּפֶשׁ, וְאֶת נִשְׁמָתִי שֶׁתַּעֲגֹן בְּשַׁלְוָה
בְּסַעֲרַת הַגּוּף.
וּשְׁלַח סִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא בְּנִיצוֹצוֹת הַסּוֹד
שֶׁיִּגָּלֶה הַגָּלוּי וְיֻסְתַּר הַנִּסְתָּר בְּתוֹךְ כְּסוּת הַמִּלִּים.
אֱלֹהַי, עַד שֶׁלֹּא אֶכְתֹּב, מוֹשֵׁךְ עוֹלָמְךָ בְּיָדִי
וּבַת קוֹל יוֹשֶׁבֶת עַל כְּתֵפִי
וְעַכְשָׁו כְּשֶׁכָּתַבְתִּי הֲרֵי אֵין מָזוֹר בַּמִּלִּים,
אֲהוּבִי חָמַק וּמֵעַי הָמוּ, סְלַח לִי שֶׁרָחֲקָה מִמֶּנִּי
הַדֶּלֶת.
אָנָּא חַנּוּן, הַשְׁרֵה עָלַי רוּחַ מְחִילָה וַעֲנָוָה
שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁוּ מִלּוֹתֶיךָ בִּי וְלֹא אֵבוֹשׁ אֲנִי בָּהֶן
וְהָסֵר מֵעָלַי כָּל עִכּוּבִים, וְתֵן בִּי
צְלִילוּת הַמַּחְשָׁבָה וְחַדּוּת הַמַּבָּט
בִּנְטוֹת הַיּוֹם, שֶׁזְּמַנִּי קָצֵר וְעוֹלָמְךָ מִתְאָרֵךְ
מִקְּצֵה הַשָּׂפָה וְעַד קָצֶהָ
וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּנֵס שִׁיבַת הָאוֹתִיּוֹת לְחֵיק הַמִּלִּים
וְיֵקַלּוּ הַמַּיִם, וְתִשְׁכַּח הַסְּעָרָה,
כִּי אָנוּ בְּנֵי שְׂפָתְךָ וְאַתָּה רַחוּם וְחַנּוּן וְשָׂם מִלִּים
יְקָרוֹת בְּפִי יְשָׁרִים. אָנָּא בַשֵּׁם,
יִהְיוּ הַמִּלִּים שֶׁיָּבוֹאוּ לְפָנַי
לִרְצוֹנְךָ, וְלִרְצוֹן בֵּיתִי וְלִרְצוֹנִי.
תֵּן שֶׁיַּהֲלֹם בְּלִבִּי דֹּפֶק עוֹלָמְךָ
מֵרֵאשִׁית כְּתִיבָה וְעַד אַחֲרִית כְּתִיבָה
וְתֵן שֶׁיִּהְיֶה לִבִּי שָׁלֵם בְּאָחְזִי בָּעֵט.
Photo by Lavi Perchik on Unsplash
