הטרדה נפשית / מארי פראנס היריגוין

קריאה מודרכת | 28/3/2021 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

הטרדה נפשית מאת מארי פראנס היריגוין, 1988. תרגום: דן שליט, הודפס בעברית בשנת 2002 בהוצאת כתר, 201 עמ'.

ממליצה על הספר: עינב יולביץ', פסיכולוגית קלינית מומחית, ממקימות "עוגן – פסיכולוגיות למען נפגעי/ות התעללות נרקיסיסטית/פסיכופתית".

בשנים האחרונות ועקב נוכחות רבה של מקרים בקליניקה, נחשפתי לתחום טיפולי שנקרא התעללות נרקיסיסטית/פסיכופתית. במהלך הטיפול, נוכחתי כי מגיעים יותר ויותר מטופלים לקליניקה שסובלים מחרדות, קשיי שינה, מחשבות רומינטיביות, דכאון, ריקון מכוחות, הפרעות אכילה, ביטויים סומטיים ואף אובדנות. לכולם היה מרכיב משמעותי של קושי לסמוך על תפיסת המציאות שלהם, אף על פי שברור היה לי שהם אינם פסיכוטיים. כמו כן, כולם דיברו באופן חזרתי על יחסיהם המעורערים עם אדם עימו היו בקשר משמעותי.

התעללות נרקיסיסטית/פסיכופתית הינה תוקפנות אלימה ובלתי נראית אשר חותרת תחת תפיסת המציאות של המותקף לצורך השתלטות עליו ושימוש בו כאובייקט לצרכי התוקף. האלימות נעשית לעיתים באופן איטי ולעיתים בלחץ ישיר ומכוון והיא עלולה להביא להרס נפשי ממשי. תחום זה נחקר ומדובר בעיקר בשנים האחרונות ועל כן כשמצאתי את הספר "הטרדה נפשית" הרגשתי כמי שמוצאת שלל רב. הספר, שיצא לראשונה בצרפת בשנת 1988, נכתב על ידי מארי פראנס היריגוין, פסיכיאטרית וקרימינולוגית בעלת הכשרה פסיכואנליטיקאית, ומאז תורגם ל-22 שפות.  

יש הרואים בנרקיסיזם דפוס נפשי שנע על ציר שבין נרקיסיזם (על סוגיו השונים), נרקיסיזם מליגני ופסיכופתיה. לא כל נרקיסיסט הוא מתעלל ולא כל נרקיסיסט מחזיק בתוכו הרסנות משמעותית. יחד עם זאת ככל שהאדם קרוב יותר לרצף הפסיכופתי יגברו הסיכויים להתעללות נרקיסיסטית/פסיכופתית מצידו בקשריו הבין אישיים. ב"הטרדה נפשית" מתייחסת היריגווין לנרקיסיסט המתעלל ומכנה אותו בשם "הפרברט הנרקיסי", היא מסבירה את השימוש במונח "פרברט" בכך "כי משתמע ממנו ניצול לרעה והתעמרות, מעשים שמאפיינים את כל הפרברטים".

רוח אדם - תכנית הכשרה פסיכואנליטית־בודהיסטית
מציעה אנליזות בתעריף מיוחד

בספרה שוטחת הירגיווין את שלל דרכי ההתעללות הנרקיסיסטית/פסיכופתית ומחלקת אותן לשלוש זירות התעללות: בין הורים לילדיהם, בין בני זוג ובעבודה. היריגווין מסבירה את הדפוס ההרסני והחבוי שמאפיין את מה שהיא מכנה "הטרדה נפשית" (התעללות נרקיסיסטית/פסיכופתית) ומשלבת דוגמאות וסיפורים אישיים על מנת להסביר את מאפייני ההתעללות וההרסנות שהיא גורמת. היא מסבירה כי על אף התעתוע שמשתמש בו הפרברט הנרקיסי, ועל אף שלא מדובר באלימות פיזית או מינית בהכרח, מדובר "במצב אובייקטיבי של אלימות". כמו כן, היריגווין ממפה את מאפייני העולם הפנימי של התוקפן (ריקנות, הרסנות וצרות עין, חוסר יכולת לחוש סיפוק ואי לקיחת אחריות) והקורבן (חיות רבה, נטייה לטפל באחרים, פעלתנות יתר וקושי לקבל עזרה). בהמשך היא מעלה דרכי התמודדות פרקטיות עבור הנפגעים ומסבירה למטפלים כיצד יש לעבוד עם מטופלים (ממש כשם שעובדים עם מטופלים שעברו פגיעה מינית: זיהוי האלימות, שחרור מתחושות האשמה האינהרנטיות בתוכה, תיקוף ורק לאחר מכן ניסיון להבין מדוע נכנסו למערכת יחסים מסוג זה).

מתוך הכירות קודמת עם עולם ההתעללות הנרקיסיסטית/פסיכופתית הן מקריאה קודמת והן כתופעה אותה פגשתי בקליניקה, אני יכולה לומר כי היריגווין כותבת בדיוק רב. סיפרה מאלף וחשוב בעיני לקריאה עבור כל איש/ת טיפול. כמו כן, הספר גם יכול להתאים לקוראים שאינם מתחום הטיפול, אשר חוו את התופעה וזקוקים לתיקוף.