עוד על ילדים מחוננים חרדים
ד"ר חנה דויד | 26/1/2021 | הרשמו כמנויים
אתמול קיבלתי מאביטל כהן את התגובה הבאה על מאמר שפרסמתי ב"פסיכולוגיה עברית" ב-2012: "אברהם יצחק מירושלים – פגישה עם ילד מחונן חרדי" https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2838
עוד לא מאוחר להגיב-. תודה לך על המאמרים המצוינים בנושא המחוננות, קראתי רבים מהם ונתרמתי רבות.
בכל הנוגע לדבריך אודות האוכלוסיה החרדית, חשוב לי לשים כאן הערה-
כאשה חרדית, אני מתקשה מאד להזדהות עם 'עובדות' רבות הנכתבות אודות המגזר אליו אני משתייכת. המגזר החרדי הוא רב פנים, ודאי איני צריכה לומר לך.
אין ביכולתי לומר כי העובדות אינן נכונות עבור חלק מהמגזר, כיוון שאיש אינו יכול לומר שהוא מכיר את המגזר כולו לגווניו. אבל- יש ביכולתי לסייג ולומר שאמירות רבות אינן נכונות עבור רוב המגזר החרדי, בוודאי שלא עבור כולו. ולכן, הטעיה היא לכתוב את הדברים כחד משמעיים.
רק לשם הדוגמא-
אינני מכירה ולו בית חרדי אחד שאין בו ספרי קריאה של חול. אמירה כזו היא מנותקת. וכי מה עושים ילדים חרדיים בזמנם הפנוי? יושבים על הספה ומדברים עם אחיהם? קוראים ספרים לעשרות! ילדי המגזר החרדי קוראים יותר מכל מגזר אחר. ולא, הם לא קוראים ספרי מוסר כל היום. אפשר לבקר בחנות ספרים חרדית ולהתרשם מהמתרחש שם. בית שבו אין ספרי קריאה הוא נדיר ואומר דרשני ולכן לעניות דעתי, חשוב לציין את חריגות הענין.
כאשר כותבים על קבוצות מיעוט כל אמירה אודות אחד מבני הקבוצה, משתמעת כאמירה גורפת, במיוחד כשמדובר במאמר מקצועי של מי שכותבת שהיא מנוסה בעבודה עם אותה אוכלוסיה.
תודה רבה
תודה רבה, אביטל. אין תגובה שהיא מאוחרת – אני תמיד שמחה על שיש מי שקורא את מה שאני כותבת...
לעצם העניין: האם את, אביטל, "מתקשה להזדהות" עם מה שאני כותבת על המגזר אליו את משתייכת או עם מה שאני כותבת? אם את מתקשה להזדהות עם "מה שנכתב" – אינני אחראית ל"נכתב". אני אחראית רק לדברים אותם אני כותבת. אם את "מתקשה להזדהות" עם דברים שכתבתי – אני לא יכולה לעזור לך לפתור את הקושי הזה. אם יש לך עובדות הסותרות את אלו שלי – אנא ממך, מני אותם בבקשה ואענה לך.
בתגובתך זו מנית דוגמה אחת לדבר שאת מתקשה להזדהות אתו. את כותבת: "אינני מכירה ולו בית חרדי אחד שאין בו ספרי קריאה של חול". במטותא ממך, כתבי לי היכן כתבתי משהו שסותר את "אי-היכרותך". בוודאי לא במאמר שעליו הגבת, גם לא בתגובות לתגובות שלי מ-2013. כתבתי שם בפירוש "בסביבתו [של אברהם-יצחק] מדברים יידיש וקוראים אך ורק ספרים שאינם ספרי חול". ומה עניין "קריאת ספרי מוסר כל היום?" שמופיע בתגובתך? כיצד הוא שייך לענייננו?
כמו כן: למה היה עלי לקבל את "עניות דעתך" ולציין את "חריגות העניין"? קראתי למאמר עליו הגבת "פגישה עם ילד מחונן חרדי". האם כל תיאור מקרה, כמוהו כתיאור פגישה, "מחויב" ב"אזהרת חריגות"? או שמא יש להציב "אזהרה" כזאת רק כאשר תיאור המקרה ו/או הפגישה הם של ילדים חרדים? אם כן – למה?
זאת ועוד. האם הכוונה במשפט שכתבת: "העובדות אינן נכונות", היא שהמצאתי את הפגישה עם הילד שאותו תיארתי? ששיקרתי בדבר עצם קיומה? שסילפתי את העובדות? אני שומרת עדיין את המייל שבו אישרו לי הורי הילד את פירסום המאמר (לאחר שינוי כל הפרטים המזהים, כמובן). אשמח לדעת אילו עובדות שההורים לא ראו "אינן נכונות" בתיאור.
המאמר אכן נכתב לפני 9 שנים, אבל לדאבוני הוא אינו פחות רלבנטי היום מאשר היה אז. אני מציעה לך לקרוא את שני הפוסטים שכתבתי לאחרונה
- מחוננות ודת https://www.hebpsy.net/blog_Post.asp?id=5199
- עוד על מחוננות ודת https://www.hebpsy.net/blog_Post.asp?id=5237
לעמיר אסולין – בתגובתך [משנת 2013...] כתבת "את עדיין לא גילית מה מידת ההיכרות הבלתי אמצעית שלך " [עם הקהילה החרדית]. אני מציעה גם לך לקרוא את תגובתי זאת – חשפתי בעבר מספר פעמים רב את "מידת היכרותי" עם הקהילה החרדית. לאחרונה עשיתי זאת בפרקים מתוך שניים מספרי:
David, H. (2019). Personal introduction. In H. David (Ed.), Understanding Gifted Children: Perspectives, Gender Differences and Challenges (p. 1-21). New York: Nova Science Publishers.
את הפרק הזה תירגמתי לעברית: "להבין ילדים מחוננים: פרספקטיבות, הבדלים מגדריים ואתגרים / עורכת: חנה דויד" ופירסמתי ב"פסיכולוגיה עברית" https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3917
וכמו כן הפרק: "סיכום אישי" שפירסמתי בספר "הערכה דינמית של ילדים מחוננים", גם הוא בהוצאת NOVA שבניו יורק:
David, H. (2020). Personal Summary: A Good Jewish Girl Should Watch Her Language. In On-line dynamic assessment of gifted children (pp. 126-142). New York: Nova Science Publishers.
בנוסף, כחסיד חב"ד בוודאי אתה יודע מי היה אחי, הרב משה מרדכי ארנשטיין ז"ל, שאת ההספד שכתבתי אודותיו פירסמתי, כפי שכבר כתבתי (בתגובה ל"עוד על מחוננות ודת") ב-Chabad.inf.
הסוגיה ששניכם, עמיר ואביטל, מעוררים – האם יש "לגיטימיות" ממי שאינו "מגיע" ממגזר מסוים לבקר מגזר זה , מעניינת מאוד. אבל אני לא רואה כיצד היא תורמת לעבודתנו. יתירה מכך – במהלך 30 השנים האחרונות, נוכחתי יותר מפעם אחת שעצם העלאתה עלולה לערער את הלגיטימיות המקצועית של כולנו. אכן, במשך שנים רבות נמנעתי מחשיפה מכוונת של חיי האישיים. אבל מעולם לא הסתרתי את עברי כילדה וכנערה חרדית, את העובדה שאחי וגיסי הוסמכו לרבנות, ואפילו את העובדה, שמחבר הקיצור שולחן ערוך היה אבי-זקני, רבי שלמה גאנצפריד זצ"ל. אבל בכתיבתי המקצועית השתדלתי תמיד להתבסס על עובדות שניתן להוכיח או להפריך, ולא על דעות, ולא על הרקע שלי. שכן, תכונה אנושית נפוצה היא, לייחס דעות מסוימות לרקעו של המביע אותן במקום להתעמת אתן כשלעצמן, ואת זאת רציתי למנוע ככל האפשר. בנוסף, אני תמיד מעדיפה, בוודאי כאשר פונים אלי בתקווה לפתור בעיה מסוימת, להתרכז בפונה ולא בי-עצמי, וחשיפה עצמית היא נושא רחב יריעה השנוי במחלוקת מזה שנים ארוכות (ספרי "חשיפה עצמית בטיפול במחוננים" עתיד לצאת לאור בעוד כשנה וחצי).
אם אתם, עמיר ואביטל, סבורים שעדיף לנהוג בצורה אחרת בכל הקשור ל"לגיטימיות" של אדם מסוים לבקר תופעה בקרב קבוצה שאינו "שייך" אליה (ישנן כמובן הגדרות רבות ל"שייכות"...), אתם יכולים כמובן להעלות זאת לדיון בכל פורום שתמצאו לנכון. אבל אני מאוד מקווה שלא תיכשלו בפקפוק בזולת בשל רקעו או מוצאו – בין אם כאשר אין לכם ידע מספיק [או בכלל...] על כך, ובין אם בגלל שהרקע שלה, או שלו, נראה לכם "לא מתאים".
