האם המטפל במחוננים צריך להיות מחונן? חלק א – על חשיבותן של הגדרות
ד"ר חנה דויד | 20/12/2020 | הרשמו כמנויים
גם פוסט זה נועד לענות על שאלה שהופיעה כתגובה לפוסט שלי: "הוא מטפל רק בהיבטים הרגשיים: על אחת הבעיות בטיפול במחוננים" (https://www.hebpsy.net/blog_Post.asp?id=5106). השאלה היא: האם אני מתארת מקרי קיצון או תופעה נרחבת.
נתחיל מהמושגים בהם משתמש השואל. אני לא בדיוק יודעת מהם "מקרי קיצון" – הלא כל אחד יכול להגדיר – ואף נוטה להגדיר – את ה"קיצוני" בצורה שונה. דיינו אם נתבונן בשדה הפוליטי: מימי לא פגשתי אדם שהגדיר עצמו כ"שמאלני קיצוני" – אך פגשתי גם פגשתי אנשים שהגדירו את עצמם כ"ימניים"; או כ"אנשי מרכז" שהגדירו אחרים כ"אנשי שמאל קיצוני".
בשאלה "האם המטפל במחוננים חייב בעצמו להיות מחונן", אכן דנו ודנים בה רבות אנשי טיפול וחינוך בעולם. כדי לענות עליה חייבים להתחיל בהסבר על הגדרות המחוננות.
- אין הגדרה אחת למחונן או למחוננות. אני עצמי מכירה כ-30 הגדרות שונות. כאשר הורים פונים אלי לייעוץ ושואלים אותי האם ילדם מחונן, אני עונה בדרך כלל שבמהלך הפגישה הם ישמעו רק שלוש הגדרות, ואם ירגישו שעדיין הם נזקקים להגדרות נוספות – אוסיף להם כהנה וכהנה. ההגדרות הנפוצות ביותר בהן אני משתמשת הן: "הילד המחונן הוא הילד שקיים פער בין יכולותיו הרגשיות לבין אלו הקוגניטיביות – לטובת הקוגניטיביות" (הגדרתה של ד"ר אריקה לנדאו ז"ל), "מחוננות היא פוטנציאל למצוינות" (הגדרתו של פרופ' אבנר זיו ז"ל), ו"הילד המחונן הוא הילד הרגיש והערני" (הגדרתה של "גורו ההורות" אליס מילר, גם היא ז"ל).
- גם כאשר משתמשים בהגדרה מוסכמת לגבי מחוננות, למשל: "מי שרמת המשכל המדידה שלו היא מעל 130", כפי שנהוג במדינות אירופיות רבות ובמרבית המדינות שבל ארצות הברית, יש לקחת בחשבון שהשונות בין אלה שהוגדרו כמחוננים על פי הגדרה זו גדולה הרבה יותר מאשר השונות בקרב מי שמוגדרים כ"רגילים" או "שאינם מחוננים". שכן, על פי הגדרת ה-IQ הזאת (וקיימות הגדרות שונות שמסתמכות על IQ), בכל קבוצה של ילדים, בני נוער או מבוגרים בעלי IQ<130 יהיו מרבים החברים בעלי IQ סביב 130, בעוד שבעלי ה-IQ הגבוה יותר יתמעט וילכו ככל שה-IQ יעלה. דהיינו, אם נניח שבקצוצה זו יש אדם אחד בעל IQ של +190, הרי טווח ה-IQ בקבוצה יהיה למעלה מ-60 נקודות והתפלגות ה-IQ שונה תכלית שינוי מזו שבקרב ה"רגילים", שכולם "מתקבצים" סביב IQ=100 (באופן תיאורטי, כמובן. בישראל, על פי ריצ'רד לין, ה-IQ הממוצע הוא 94).
- מיהו המטפל ש"הוא בעצמו מחונן"? האם הכוונה שהוא אותר כמחונן במבחן כלשהו? על פי הגדרה כלשהי? אם מדובר באדם בוגר, איש מקצוע, שמגדיר עצמו כמחונן – לבי לבי לו. שכן, אם נאמץ את הגדרתו של זיו, אדם בוגר כבר היה אמור להוציא מן הכוח אל הפועל את מחוננותו, ולא "לנפנף" במבחן כלשהו ש"הצליח" בו בכיתה ב או ג. אם מדובר במטפל שהוא איש מקצוע מעולה, והכוונה בתואר "מחונן" היא כמו ב"פסנתרן מחונן" או ב"מתמטיקאי מחונן" – אין הדבר כלל ועיקר קשור לאבחון כלשהו של רמת משכל או של פוטנציאל, אלא לביצועים בהווה. אדם שמתהדר במבחן מסוים שערך כשהיה ילד, או אפילו נער – צריך לזכור את "אין הנחתום מעיד על עיסתו", או על פי מקורותינו: "יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא-פִיךָ" (משלי, כ"ז, ב'). אבל מעבר לעדות העצמית, שאצל מטפל בוודאי אינה במקומה, שכן עבודתו צריכה להעיד עליו, בבחינת "מעשיך יקרבוך – מעשיך ירחקוך" (משנה, עדיות, ה', ז'), ראוי מטפל זה לדעתי לרחמים, שכן, הוא נזקק להודיע ברבים, בקולו-שלו, שבעברו "'סומן' כבעל פוטנציאל". אנשים מסוגו – ולא בהכרח כאלה שנעשו מטפלים – מסבירים את היותה של האמרה העממית: "הלך הפלא – נשאר הילד", כה רווחת. כמו חלק גדול מהדעות הקדומות והאמונות הטפלות הנפוצות – במקרים רבים היא נסמכת על מקרים שאכן קרו ועל תופעות שניתן לראותן או להבחין בהן, ומכלילה אותן, במקום על אוכלוסיה שלמה או למצער – על מדגם מייצג שלה.
בפוסט הבא אדון בשאלה, שאולי אליה התכוון השואל: באיזו מידה קשורות יכולותיו הקוגניטיביות של המטפל ביכולת לקיים ברית טיפולית טובה-דיה (ובוודאי טובה!) עם המטופל – ילד/ה, או נער/ה – בעלי אינטליגנציה גבוהה במיוחד? יכולות אמנותיות יוצאות דופן? או רמה גבוהה ביותר של יצירתיות?
הספרים שהוזכרו בפוסט זה:
זיו, א. (1990). מחוננים. תל אביב: כתר.
לנדאו, א. (2002). (יצא לאור לראשונה ב-1990). האומץ להיות מוכשר. תל אביב: דביר.
מילר, א. (2004) (יצא לאור לראשונה באנגלית ב-1978). תירגמה: יהודית גולדברג. תל אביב: כינרת זמורה דביר.
