אל תפחדנה להיות חזקות! על כוח פיזי של בנות, נשים ונערות
ד"ר חנה דויד | 5/11/2020 | הרשמו כמנויים
האשה השניה שלחצה על הבאזר בעונה הנוכחית של "נינג'ה ישראל" היא אמור פז בת ה-26. אפשר לקרוא עליה, לצפות בהופעה המרהיבה שלה – ולהתפעל מהעובדה שאמור עשתה זאת "בדרכה שלה" – לא התחשבה בעובדה שהיא עלולה להיפסל בגלל האתנחתות הארוכות שנטלה, דבר שהביא לכך שהמסלול שלה נמשך 13 דקות ו-12 שניות, בניגוד לעמיתיה הגברים – שחלקם סיימו את המסלול ברבע מהזמן הזה...
אמור, אשה צעירה מחוננת בספורט, התגברה על שני מכשולים עיקריים שמונעים מבנות, נערות ונשים מחוננות רבות – בכל תחומי החיים – לממש את הפוטנציאל שלהן. על אחד מהם ניתן לקרוא ולשמוע שוב ושוב מכל הפרשנים שמלווים את תחרות נינג'ה ישראל: המכשול הפסיכולוגי. אכן, בניגוד למתחרים גברים רבים, שמגיעים למסלול הנינג'ה כאילו בלעו משאית של טסטוסטרון, לגמו חבית של בטחון עצמי והם מודיעים לכל העולם שהם מאמינים ביכולותיהם ובטוחים בנצחונם – אמור אמרה במלים, ויותר מזה בשפת הגוף, את ההיפך. היסוסים, ניגוב של חלקי גוף נוטפי זיעה, יובש בפה – הם אלה שאיפיינו את הופעתה. אמור, בעלת מבנה גוף של דוגמנית, נראתה רוב הזמן כפופה, דבר שאינו אופייני לנשים שנראות כמוה ואף לא לספורטאיות. אמור היפה, החטובה, נראתה רוב הזמן כעומדת על סף התעלפות. אבל בסופו של דבר היא התגברה על המכשול המנטלי האדיר, ולו היה זה הדבר היחיד שעשתה הופעתה עבור בנות ונשים מחוננות – דיינו.
לדעתי, לא פחות חשובה היא העובדה, שאמור היא אשה חזקה בצורה לא רגילה. חזקה פיזית. שרירית, אשה שחייה מוקדשים לספורט – לא להופעתה החיצונית המרהיבה. במשפטים הבודדים שאמרה מייד לאחר שסיימה בהצלחה את המסלול היא לא הטיפה לשלום עולמי. אבל היא כן הכניסה את הצירוף "להיות חזקות". וצירוף זה הוא התמצית של השינוי שהיא מחוללת במעשים, לא במלים.
לפני מספר שנים אמרה לי ילדה בת 6: "אני רוצה להתחפש לדארת' ויידר". לאחר שהוריה הביעו בפני את חששותיהם מהתוצאות הפוטנציאליות של תחפושת כזאת, הסברתי לה שהיא עלולה לשלם מחיר חברתי על בחירתה. אמרתי לה, שיכול להיות שחבריה לא יראו בעין יפה את העובדה, שהיא התחפשה לדמות גברית, אבל היא התעקשה, ומבחינתה נחלה נצחון: היא התחפשה לדמות שרצתה ולא למה שנחשב "מקובל". כשהיא הסבירה לי מדוע דווקא דארת' ויידר היא אמרה: "הוא חזק, ואני מאוד רוצה להיות חזקה". אכן – למי מהקוראים שלא זוכר –דארת' ויידר הוא דמות בעלת כוח פיזי יוצא דופן בגלל גפיו הביוניות... עד שפגשתי את הילדה, וקיבלתי את השיעור החשוב של "עמידה על שלך" גם בניגוד לדעה של כל ה"אחרים", לא תיארתי לעצמי שילדה כה צעירה, יפה, בעלת מבנה גוף עדין, גם אם יכולותיה הספורטיביות גבוהות והיא גמישה מאוד רוצה כל כך להיות חזקה פיזית. שאלתי אותה אם יש לה חברות שגם הן רוצות להיות חזקות, והיא הסתכלה עלי במבט מזלזל, כאילו אמרתי את השטות הגדולה ביתר שהיא שמעה מימיה ואמרה: "מה, את לא יודעת שכולן רק רוצות להיות יפות? אפילו אם צריך להזיז שולחן בכיתה המורה יודעת שאין מה לבקש מהן אלא רק מהבנים"...
האם מותר לי להודות שקינאתי בה? בגיל 7 התחלתי להתעמל בקבוצה – בגלל שהייתי חייבת. בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת זה היה "הקו הראשון" לטיפול בעקמת שבה "התברכתי". מאוד אהבתי את ימי שני ורביעי בהן התקיימו אחר הצהריים שיעורי ההתעמלות עם המורה ההונגריה שדיברה עברית שבורה במבטא שהצחיק את כל הבנות – אבל לא אותי, כי זה המבטא שאליו הייתי רגילה. עסקנו הרבה בפיתוח שרירים – שרירי הבטן, הגב, אפילו הרגליים. אבל שני דברים היו "טאבו": שפגט ושרירי הידיים. שפגט – מהטעם ה"ברור" – ההורים של אז הסבירו למורה, שאסור בשום פנים לסכן את קרום הבתולין של הבנות, ו"כידוע" שפגט עלול לגרום לכך שהוא ייקרע. פיתוח שרירי הידיים עלול לשוות לנו מראה "גברי" – וגם זה דבר לא רצוי, מכיון שהערך של בת ב"שוק הנישואים" נקבע לפי "דרגת הנשיות" שלה. התוצאה היתה שכמעט לכל בנות הדור שלי, כולל למיעוט שזכה לשיעורי ספורט, התעמלות מכשירים או התעמלות אמנותית, וכמובן ריקוד, יש זרועות מידלדלות. הביטויים המעליבים "מלח ופלפל", שבהן משתמשות מדריכות פילטיס עד היום, הן עדות לכך.
אבל אמור היא אשה אחרת. היא באמת אשה חזקה – אשה שלא מאמצת שום מודל גברי של הישגיות, מסכה שקרית של בטחון עצמי או אמונה כוזבת על הישגים שאינם נקנים במחיר פיזי ופסיכולוגי. בעצם מהותה היא מדגימה את המהות של אשה חזקה, נפשית ופיזית גם יחד. אשה שהיא יפה בקריטריונים מוחלטים, כמו גובה, משקל, פרופורציות וסימטריה של הפנים, שמגיעים ב"חבילה" עם חוזק פיזי מוכח. כל הכבוד לך, אמור הנהדרת!
