BetterHelp, שמציעה טיפול בהתכתבות, טלפון ווידאו, נכנסה לשוק הישראלי. איך זה גורם לכם להרגיש?
שפיות זמנית | 27/8/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
פרסומת של "בטרהלפ"
לפני כשבועיים הופיעה באתר חברת החדשות בלומברג כתבה שסיפרה על כך שפסיכותרפיסטים בארצות הברית מתקשים יותר ויותר לרכוש שטחי פרסום בגוגל כדי לפרסם את הקליניקה שלהם – במיוחד מאז התפרצות הקורונה שהובילה פסיכותרפיסטים רבים להתחיל לטפל מרחוק, ולשנות את הרכב המטופלים הקבוע שלהם. באותה תקופה אנשים בילו בבית, מסוגרים, מדוכאים וחרדים, וחיפשו בגוגל מונחים כמו "מטפל קרוב אלי". אבל מה גרם לפרסומות להתייקר? מישהו היה מוכן לשלם בעבורן הרבה יותר כסף. ולמי יש כסף לקנות את הפרסומות המתייקרות? ככל הנראה, לשחקניות הסטארט-אפ החדשות (יחסית) בתחום בריאות הנפש: חברת בטרהלפ (BetterHelp) וחברת טוקספייס (TalkSpace).
שתי החברות (שמאחורי שתיהן עומדים ישראלים) מציעות שירות דומה: בעבור סכום קבוע, המטופל יכול להתכתב בצ'אט עם מטפלים מוסמכים, ובעבור תשלום נוסף גם לקבוע שיחות טלפון ושיחות וידאו-צ'אט עם המטפלים. טוקספייס כבר גייסה למעלה מ-110 מיליון דולר, ואילו בטרהלפ דיווחה על הכנסות של למעלה מ-100 מיליון דולר ב-2019. שתי החברות הללו הן ללא ספק "מרוויחות" משמעותיות מהקורונה. לפני כחודש אמר אלון מטס, מייסד בטרהלפ, לדה-מרקר: "בכל הקשור לבעיות דיכאון, חרדה ומתח, אנחנו רואים עלייה של יותר מ–100% בפניות בהשוואה למארס־יולי 2019".
באפריל השיקה בטרהלפ את השירות שלה, במחיר שנע בין 115-185 שקלים בשבוע. מי המטפלים שמציעה בטרהלפ ללקוחותיה? באתר החברה נכתב כי: "המטפלים ב-BetterHelp הם מטפלים מוסמכים ומנוסים. לכולם תואר שני או תואר דוקטור והם מוסמכים על ידי מוסדות מוכרים במקצועות טיפוליים [...] כולם צברו לפחות 3 שנות ניסיון ומעל 1,000 שעות טיפול מול מטופלים".
בארצות הברית בטרהלפ מתפארת בעבודה עם למעלה מ-10,000 מטפלים, אך בארץ המספר צנוע הרבה יותר: "כעשרים מטפלים נרשמו עד כה לעבודה באתר הישראלי", אומר יוני אלקן, מנהל קשרי מטפלים בבטרהלפ. "אנו מצפים להגדיל מספר זה לכמאה עד סוף השנה. בינתיים מרבית המטפלים שעובדים בשירות הם בעלי תואר שני בעבודה סוציאלית, ומיעוטם בעלי תואר פסיכולוג מומחה".
אז באיזה אופן תשפיע הכניסה של שחקנית הסטארט-אפ החדשה על שוק הטיפול הנפשי הישראלי? האם הדבר יהיה דומה לכניסתה של חברת "גט" לשוק המוניות? האם בכלל ניתן להשוות בין מונית לטיפול נפשי? מירן פחמן, פרסומאי ואיש קריאייטיב ותיק ובעל הפודקאסט "Ear Catcher", חושב שאין דמיון בין נסיעה במונית לטיפול. " זה מוצר אחר לגמרי עם ערך רגשי אחר לגמרי, פסיכולוג זה בן אדם שאתה בוחר בתשומת לב אחרי התלבטויות, כמו רופא, אתה מטפל בנפש שלך, אתה לא מחפש את הזול ביותר. אני לא חושב שרוב האנשים מחפשים טיפול בגוגל, זה תחום שעובד הרבה יותר מפה לאוזן", הוא אומר. "נשמע שעל פסיכולוגים וותיקים ובעלי שם השינוי הזה לא אמור מאוד להשפיע. השאלה היא לגבי הפסיכולוגים המתחילים והפחות ידועים – אבל אולי עבורם זה דווקא יכול להיות פתרון טוב, כי הם יוכלו לעבוד דרך האפליקציה ולצבור ניסיון. אולי אלה אנשים שמראש יש להם פחות עבודה והאפליקציה תספק להם עבודה, ניסיון ומוניטין, והם יהנו ממנו בהמשך".
רן ספיר, פסיכולוג קליני שעובד בקליניקה פרטית, מסביר שהוא רואה את עצמו כעסק קטן שמציע שירות לנתח אוכלוסייה מסוים מאוד, ולא מרגיש שהוא מתחרה בחברות כמו טוקספייס ובטרהלפ. "אני מרגיש שאנחנו לא עובדים עם אותו נתח שוק", הוא אומר. "מניסיוני, מי שמגיע בסופו של דבר לטיפול מעוניין בערך המוסף של התהליך ארוך הטווח, בערך המוסף של המפגש האנושי. הוא לא מחפש את הפסיכולוג ב-SMS".
גם רפאל יונתן-לאוס, פסיכולוג קליני, אומר שבתור פסיכולוג שמקפיד על נוכחות ברשת – הוא לא מודאג. "מגיעים אלי אנשים דרך האינטרנט, ואלה אנשים שכנראה לא היו מגיעים לטיפול בדרך אחרת, ועדיין רוב המטופלים שלי מגיעים מהמלצות. אני מכיר מטפלים עם קליניקות משגשגות שאין להם בכלל נוכחות ברשת", הוא מספר. "אני לא חושב, בהינתן איך שהשוק עובד כרגע, שמדובר באיום ריאלי".
פחמן מוסיף ואומר שגם כרגע שוק הפרסום בעולם הטיפול הנפשי לא מורכב רק ממטפלים פרטיים, אלא גם ממכוני טיפול ומאגרוגטורים – אתרים שאוספים ומרכזים מידע, ביניהם אתר זה – ולמעשה מדובר בסך הכל בכניסה של מתחרה נוסף. "אם פעילות הפרסום של המתחרים החדשים תהיה גדולה, התוצאה יכול להיות שהם יגדילו את העוגה", הוא אומר. "זה יגרום לכך שאנשים שעד היום לא צרכו טיפול פסיכולוגי יתחילו לעשות את זה, והוא יהפוך להיות משהו נגיש יותר גם מבחינת המחיר וגם מבחינת הלגיטימציה". אלקן מדווח שנכון להיום מחצית מהלקוחות של בטרהלפ לא התנסו בטיפול פסיכולוגי לפני כן.
ההנגשה של הטיפול הנפשי לאוכלוסיות שטרם התנסו בטיפול אינה פשוטה, ולא כוללת רק פרסום ישיר במודעות גוגל, למשל. בשנת 2018 עמדה בטרהלפ במוקד של סערת רשת בארצות הברית, בשל הפרסום על כך שהחברה שילמה ליוטיוברים בעלי מאות אלפי עוקבים כדי שישתמשו באפליקציה וימליצו עליה לאוהדיהם. המעריצים זעמו על כוכבי הרשת על כך ש"הרוויחו מהדיכאון שלהם". לפני כשנה כתב ספיר בפייסבוק על כך שראה שאחד מגדולי הספורטאים בהיסטוריה, השחיין עטור המדליות מייקל פלפס, כתב ברשתות החברתיות שהתמודד עם חרדה ודיכאון: "ציוץ גלוי לב זה יכול להיות היה בעיניי בעל חשיבות עצומה עבור הגברת המודעות להפרעות נפשיות ולאובדנות, אך לדאבוני בציוץ נוסף שהופיע רגע אחרי, הציע פלפס קוד הנחה למצטרפים חדשים לשירות טיפולי מקוון בשם Talkspace וצירף סרטון תדמית קצר ומרגש המתאר את סיפורו האישי ב30 שניות".
האם אפשר לחשוש ממהלך דומה בישראל? כשנשאל על כך אלקן מבטרהלפ, הוא השיב: "מרבית השיווק מתבצע כיום באמצעות פרסום דיגיטלי בפלטפורמות השונות. עוד מוקדם לדעת מה יהיו ערוצי השיווק והקידום בעתיד". כאשר אלקן נשאל האם בטרהלפ מחויבת לקוד האתי של הפסיכולוגים בישראל (שבו כתוב: "כשפסיכולוגים מיידעים את הציבור על אודות עצמם, תחומי העניין המקצועיים שלהם ותחומי ההתערבויות המקצועיות שלהם, הם יעשו זאת באופן שאינו בניגוד לחוק, ולא יפרסמו מידע שיש בו כדי להטעות את הציבור או לפגוע בכבוד המקצוע. פסיכולוגים לא ייקחו חלק בפרסום הכולל שבח למיומנותם, לידיעותיהם ולכשירותם המקצועית, אלא יסתפקו בציון עובדתי של הכשרתם, ניסיונם וידיעותיהם בתחומים המקצועיים") הוא השיב פשוט – "כן".
"לא כל דבר שפסיכולוגים עושים זה טיפול פסיכולוגי"
כשספיר ויונתן-לאוס נשאלים על חשש מאובדן לקוחות כתוצאה מהכניסה של בטרהלפ לשוק הישראלי, שניהם לא נשמעים נסערים. לעומת זאת, כשהם נשאלים האם ישקלו להצטרף כמטפלים לשירות – הם עונים מיד "לא".
למה לא?
"הם מציעים לך מוצר נורא אטרקטיבי", משיב ספיר. "אומרים לך שבלחיצת כפתור אחת אתה יכול לקבל התכתבות עם פסיכולוג, הוא יהיה זמין לך פעם פעמיים ביום, אם רק תוסיף 19.90 שקלים תוכל לקבל גם שיחת וידאו איתו. הבעיה היא שזה בעצם קצת משטח את מה שטיפול אמור להיות. הרי זה החלום של מטופלים רבים, שיהיה להם מטפל שזמין 24/7 שאפשר לפנות אליו, אבל חלק מהרעיון של טיפול פסיכולוגי זה עבודה על גבולות, על יכולת להתמודד עם הרגשות שלך מבלי ישר להגיד אותם למישהו".
זה לא פשוט עניין של מסורת?
"זו לא רק מסורת, יש כאן רעיון קליני. הרעיון הזה, שאיש טיפול יהיה זמין בשבילך בכל רגע נתון, הוא בבסיס שלו כבר לא מגדיר את הטיפול כטיפול, אלא מעין קו חם כזה", אומר ספיר. "ממש לא הייתי רוצה להיות זמין באופן יום יומי למטופלים שלי, כי מבחינה מקצועית אני חושב שזה לא נכון, שזה לא יעשה להם טוב ובסופו של דבר יפגע בהם. מטופל אמר לי לפני כמה ימים שהוא מנסה לאחרונה כן לשתף אנשים בקשיים שלו ולא רק להשאיר את זה לטיפול, ושאולי בסוף זה ייתר אותי. אמרתי לו, 'נהדר, זו המטרה, שתהיה יותר עצמאי, שתוכל לקחת יותר אחריות, שתוכל לשתף את הקשיים שלך עם אנשים שקרובים אליך'. אם יש לך איש מקצוע שאתה רק שולף את הנייד ויכול להתחיל להתכתב איתו, זה יכול לפגוע ביכולת שלך לפתח את מערכות היחסים שמסביבך".
יונתן-לאוס משיב שבעיניו השירות שמציעה חברת בטרהלפ הוא פשוט לא טיפול פסיכולוגי. "אני לא אומר שזה לא יכול להועיל למישהו ואני לא אומר שלא כדאי שהדבר הזה יהיה קיים, אבל זה לא טיפול פסיכולוגי. לא כל דבר שפסיכולוגים עושים זה טיפול פסיכולוגי", הוא אומר. "אם היה מדובר בפלטפורמה לטיפול בווידאו, זה היה משהו אחר, אבל נשמע שבאפליקציות האלה ההתכתבויות הן לא בנוסף לטיפול, אלא הדבר העיקרי. אחרת, איך הדבר הזה יכול להיות כל כך זול? אם אדם עם הכשרה מקיפה משקיע את הזמן שלו באופן עמוק במטופל, זה לא יכול להיות זול משמעותית. זה כנראה זול יותר כי קורים שם דברים אחרים".
באתר של בטרהלפ נכתב שהטיפול אינו מתאים למי שאנשים שיש להם מחשבות לפגוע בעצמם או באחרים, כאלה שנמצאים במשבר דחוף או מצב חירום או כאלה שאובחנו במחלת נפש קשה (לא מפורט מהי מחלת נפש קשה). יונתן-לאוס מקשה ושואל איך מטפל יכול לדעת ולהעריך באמצעות התכתבות מה המצב הקליני של המטופל. "מה אם מדובר באדם שיש לו נטייה להתפרצויות פסיכוטיות? כאשר אתה מציע טיפול פסיכולוגי, נוצרת ציפייה שיש יכולת לבצע הערכה קלינית", הוא אומר, "הפער בין התוכן לטון, ולהבעות הפנים, והשילוב עם שפת הגוף, הם חלקים משמעותיים בהערכה של סטטוס מנטלי שפסיכולוג מחויב לעשות בכל פגישה ולבטח בהערכה ראשונית. איך אפשר לעשות את זה בהתכתבות?"
כשאלקן מבטרהלפ נשאל למי הטיפול של בטרהלפ מתאים ולמי לא, הוא משיב שבטרהלפ עצמה "אינה הגורם המטפל. הטיפול מוצע ומבוצע על ידי מטפלים הפועלים דרך הפלטפורמה. הטיפול מותאם לכל מי שיכול להיות מטופל ללא צורך במפגש פיזי". כאשר הוא נשאל כיצד מבוצע תהליך האבחון וההערכה של בטרהלפ שנועד לקבוע האם המטופל מתאים לטיפול, הוא משיב: "כמו בכל טיפול, האבחון וההערכה מבוצעים על ידי המטפל ולפי שיקול דעתו המקצועי". במילים אחרות, נראה שבטרהלפ שמה את האחריות כולה על המטפלים.
טיפול פסיכולוגי בישראל הוא יקר מאוד – ולכן המחיר שמציעה בטרהלפ הוא גם אטרקטיבי מאוד. יונתן-לאוס מזכיר שלמרות שבישראל, בניגוד לאמריקה, יש הרבה פחות ביטוחים פרטיים – אבל גם יש שירות ציבורי. "נכון יש תורים ארוכים וצריך לטפל בזה", הוא אומר, "אבל יש גם מטפלים בהסדר עם קופות החולים, שהמחיר שלהם לא מאוד רחוק מהמחיר של האפליקציה".
ויחד עם זאת, המחקר בנושא היעילות של טיפול בהתכתבות עדיין בראשיתו. אם בעבר מטפלים מוסמכים בבריאות הנפש שהעבירו טיפול בווידאו-צ'אט דרך קבע נחשבו למחללי קודש ותמהונים, אחרי הקורונה, מטפל שלא משתמש בזום נראה כמו דינוזאור. גם בישראל נבדקות שיטות שונות לטיפול שבו הקשר עם המטפל מתבסס בעיקר על תכתובת צ'אט, כמו למשל טיפול CBT להפרעת פאניקה שמובילה המעבדה של פרופ' יונתן הפרט באוניברסיטה העברית. אז איך יראה העתיד של הטיפול הנפשי בישראל? האם ענקיות היי-טק ישתלטו על התחום ויהפכו את מרבית המטפלים בישראל לספקים? האם הכול יישאר בדיוק כפי שהיה, עם שתי כורסאות, שולחן קפה וקופסת טישו? או שהמציאות, כמו תמיד, תיפול איפשהו בין לבין?
