שירו של הלב / ג'ידו פיקו
קריאה מודרכת | 5/6/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
שירו של הלב מאת ג'ידו פיקו, הוצאת כנרת זמורה דביר, 2013. תרגום: קטיה בנוביץ', 480 עמ'.
ממליצה על הספר: מיכל מאיר, ביבליותרפיסטית, מטפלת בילדים ונוער.
עלילת הספר מספרת על חייה של מטפלת במוסיקה, ששמה זואי, אישה צעירה שהיא ובעלה נמצאים בתחילת הספר בתהליך ארוך של ניסיונות להיכנס להיריון. אחד ממוקדי ההוויה בחיים של זואי הוא הכמיהה שלה להיות אם, והאימהות הלא ממומשת. אלה נשזרים בנרטיב של דמותה לאורך הספר. במהלך הספר מתווספים שינויים ותנודות לחייה של זואי, חלקם מפתיעים יותר או פחות. מה שאהבתי הוא שחוץ מנקודת מבטה של זואי, העלילה מתוארת בכל פרק דרך עיניה של דמות משמעותית אחרת בחייה של זואי. כך מוזמנים הקוראים להתבונן באירועים עצמם דרך כמה נקודות מבט, ולהפליג עם זואי דרך ההווה אבל גם העבר והעתיד של השינויים שפוקדים אותה.
מי שהציעה לי לקרוא את הספר הייתה ביבליותרפיסטית שטיפלה בי לפני הרבה שנים, במהלך הטיפול. אני זוכרת שמאוד אהבתי אותו, וקטעים ממנו מלווים אותי גם עכשיו. הרצון לטפל היה בי כבר לפני ההיכרות עם הספר, אבל יש בו תיאורים של טיפולים שמאוד קוסמים, גם לקוראים שלא למדו או נחשפו לטיפול נפשי. התיאורים של פיקו סוחפים ודרמטיים ובאותה העת מזמינים הזדהות. אני חושבת שגם העיסוק של פיקו בספר בנושא אימהות שקרוב לליבי מאד תפס אותי.
הטיפולים שמתוארים בספר, וגם המחשבות של הגיבורה על הטיפולים והמטופלים, נוטים להיות מאוד אבסולוטיים: או שהטיפול טוב או שהוא רע. כמטפלת אני רואה ספקטרום הרבה יותר רחב מזה. אבל לפעמים כשאני מסתכלת על הספר "שירו של הלב", שאני יודעת שהטיפולים בו בדיוניים, זה גורם לי להסתכל על טיפולים מציאותיים קצת אחרת. ברור לי שכמעט ואין טיפולים כאלה, שבהם למשל מתחולל שינוי אדיר תוך פגישה אחת (אני לפחות לא פגשתי), אבל דווקא זה מגמיש את נקודת המבט שלי – אני לא באה לטיפולים שלי עם ציפייה שהמטופל בפעם הראשונה ידבר איתי על הדברים הכי כמוסים שלו.
2/6/2024 בשעה 20:00 בבית ציוני אמריקה, תל-אביב
אולי דווקא בגלל שאני חווה טיפול כתהליך מורכב, ארוך ולא תמיד רק פרוגרסיבי, ספר כזה גורם לי לחשוב על עוד אספקטים בטיפול שאני כמטפלת לא תמיד מצליחה לראות אותם. מתוארים שם טיפולים שהם נורא יפים, משמחים וטהורים כאלה, אבל לא מציאותיים, ואני חושבת שבגלל שהם כל כך רחוקים בעיניי מהמציאות, זה ממלא את הלב לקרוא אותם בתור ספרות בדיונית, משהו שהוא מחופש, והוא בגדר פנטזיה, מחוץ לעולם האמיתי.
"שירו של הלב" הוא ספר קריא וסוחף, והוא מומלץ בעיני גם לקהל של מטופלים שלא חוו או עוסקים בטיפול, אבל גם למטפלים שמחפשים איזה "משהו מתוק" ופינה של נחת מהיומיומי והשגרה הטיפולית. לסיכום הייתי אומרת שהקריאה בספר פשוטה, ממלאת, ומספקת.
