הפסקת צהריים בפארק | עינת טל
עינת טל | 14/4/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
היום היה פשוט מצוין, הוא חשב לעצמו בסיפוק תוך שהוא נכנס בשעת צהריים לפארק העירוני. בהחלט יום מצוין. הוא חזר על המילה "מצוין" בקצב התואם את צעדיו, מצו-ין, מצו-ין, חש התרוממות רוח ושמחה. כפי שנהג לעשות לעיתים קרובות בהגיעו אל הפארק, הרים ראשו אל צמרות העצים נהנה לראות את קרני השמש מגיחות בין ענפי העצים ומאירות את הצמרות באור זוהר ועמוק.
הוא ניגש אל הספסל הרגיל שלו והתיישב, מישיר מבט אל האגם. בנחת התבונן בילדים מאכילים את הברווזים ובהוריהם המשגיחים עליהם מקרוב. לאחר מספר דקות עצם את עיניו , מניח לעצמו לחוש את השמש על פניו. חש שהשמש שייכת רק לו, מעירה אותו לחיים. לאט לאט החל לשחזר את הצלחותיו היום. נזכר כי לפני כשעה עדיין עמד בבניין המשרדים מול הפארק, בקומה שלושים וחמש, במשרד עורכי הדין בו הוא שותף בכיר. שחזר בראשו שיחת נזיפה שקיים עם השותף הזוטר שהוא עצמו טיפח והכניס לחברה. לאחרונה שם לב שהלה מנסה להכשילו ולחבל בעבודתו ואף מנסה לרקוח מזימות נגדו. הוא נזכר באירוע שגרם לו היום ממש לצאת מכליו. עדיין, בזעם, תהה כיצד העובד הערמומי השתמש בסיכום תיק שהכין לפני מספר שנים בעמל רב, ביצע בו שינויים קלים והציגו בישיבת הצוות היום כסיכום שלו וכאסטרטגיה משפטית שכדאי לנקוט בה. כל הזמן חשבתי שהפסקול לא מתאים, אמר לעצמו בזחיחות. מזל שהוא שם לב לכך ועצר את המהלך כבר בישיבת הצוות. אפשר להגיד שהוא ממש בייש אותו, אך לא התחרט על כך כלל.
חשב בבוז על העובדים הצעירים של היום, חסרי כבוד וחסרי ערכים. אינם מבינים מהי עבודה קשה, מהי מסירות. לפתע חזר אל בית הוריו. נזכר כיצד למד עבודה קשה מהי. כן, אביו בהחלט לימד אותו לעבוד קשה. בלעג חשב כי אפשר להגיד אפילו שהיה זה ערך עליון עבור אביו. צחוק בלתי נשלט פרץ ממנו. הצחיק אותו לחשוב כי אביו המתעלל והשיכור שאילץ אותו לצאת ולעבוד כבר מגיל צעיר, יכול להיחשב כאדם שלימד אותו ערכים ומוסר. עוד מספר דקות המשיך להרהר בהוריו , באמו אותה אהב בכל לבו. כמה קשה היה להם להיות מאושרים בבית בו אמו אינה מסוגלת להגן על עצמה ועליו. לבו נחמץ כשנזכר במראה המוזנח ובחייה העלובים שהסתיימו בטרם עת. כן, הוא ראה דברים שילד לא אמור היה לראות. על כן, כבר בגיל צעיר הבין שיחלץ עצמו מהבית והוא בהחלט הצליח. בגיל 40 הוא עורך דין, שותף מצליח ובכיר במשרד משגשג. מתגורר בלופט מהודר ויכול להרשות לעצמו לקנות כל מה שהוא רק רוצה וחולם. במחשבותיו המשיך לסקור את חייו הטובים כמו צלם טוב שמספר לקהל שומעיו על תמונה שצילם ולא מפספס אף פרט. נדד לרכב היקר שקנה אך לאחרונה. זכר שהתלבט מעט בין הדגמים אך לבסוף החליט שמגיע לו הטוב ביותר ורכש את הרכב הגדול והיקר יותר. אחר כך חשב על המסעדה אליה הוזמן הערב, מתלבט בין המנות השונות אפילו הצליח ממש לראות את המנה שיבחר, מוגשת עבורו לשולחן בצלחת לבנה מעוטרת בפרחים. הוא המשיך לשבת על הספסל עוד שעה קלה. חשב על בת זוגו בשנתיים האחרונות. כמה היא יפה, צעירה ומצליחה בזכות עצמה כעורכת דין בפרקליטות המחוז. היא כל כך רוצה אותו. מזה זמן מאותתת לו שהגיע הזמן להתמסד, להקים משפחה ולהפוך להורים. לאחרונה החל לחשוב שאולי זה הזמן הנכון...הוא כבר השיג כל מה שרצה.
באיטיות פקח את עיניו המשיך להתבונן זמן מה בילדים ובתינוקות האזין לקולות הפארק, לפטפוטי ההורים, הילדים והברווזים. הקדיש קצת זמן להקשיב לציוץ הציפורים. מרחוק שמע כלב נובח. הכל נראה לו שלו כל כך, נכון כל כך. מאושר. בקושי רב אילץ את עצמו להביט בשעונו, בראותו את השעה התרומם בכבדות והחל ללכת. כעבור דקות ספורות כבר ישב בעמדת השוער של בניין המשרדים הנמצא מול הפארק. עשרים שנה הוא עובד שם, מוריד ומרים את מחסום החנייה, מתבונן אל הפארק וממתין להפסקת הצהריים.
אהבתם את הסיפור? כתבו תגובה!
מספר התגובות ישוקלל בבחירת הסיפור הזוכה
