חֲלָקַי

תמי קויפמן | 13/11/2019 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

חֲלָקַי

שׁוֹמְרִים עַל שְׁמָם הַטּוֹב.

פַּעַם בְּאַשְׁלָיָה שֶׁל שְׁפִיּוּת מִתְמַשֶּׁכֶת, יָכֹלְתִּי

לְהִשָּׁבַע שֶׁהַשָּׁלֵם גָּדוֹל מִסַּךְ

חֲלָקָיו.

צֵא וּלְמַד.

מֵאָז, אֲנִי לוֹמֶדֶת

כָּאן הַיָּרֵךְ, כָּאן הַזְּרוֹעַ, כָּאן הַבֶּרֶךְ, כָּאן הַבֶּטֶן, כָּאן עָקֵב (אָכִילֶס חַי וְנוֹשֵׁם), כָּאן הַלֶּחִי שֶׁיָּדְעָה, כָּאן אָמָה וּקְמִיצָה, כָּאן הַשָּׁד הַשְּׂמָאלִי, הַיְּמָנִי גַּם כָּאן, כָּאן הַוָּגִינָה וְכָאן הַבֹּהֶן, מְשׁוּחָה בְּלָק אָדֹם

חֲלָקַי שׁוֹמְרִים עַל שְׁמָם הַטּוֹב.

(שִׁמּוּשׁ חוֹזֵר מְשַׁמֵּשׁ אוֹפְּצְיָה מְעַכֶּבֶת לָאֶפְשָׁרוּת

שֶׁיִּשָּׁכְחוּ)