האם הקהילה תמנע התאבדויות?
שפיות זמנית | 10/9/2019 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
היום חל היום הבינלאומי למניעת התאבדויות. בשנתיים האחרונות החלה לפעול בארץ תנועה חדשה: מש”ה – מילים שעושות הבדל, תנועה שלקחה על עצמה את המשימה להרחיב את מעגלי האחריות והתמיכה למניעת מקרי התאבדויות. התנועה הוקמה על ידי גל נסים-עמנואל לזכרו של אחיה, מושיק (משה אורי נסים ז”ל) שהתאבד בשנת 2015.
האמירה המרכזית של התנועה היא שלא רק למטפלים מתחום בריאות הנפש יש תפקיד, אלא גם לקהילה. לדבריהם, הגעה לטיפול נפשי והתחלת תהליך מצריכה כוחות שאינם תמיד שם במצב של משבר אובדני. לכן, פיתחה התנועה מודל שנועד להכשיר מתנדבים מהקהילה ללוות אדם במצב אובדני, וליצור מרחב של קבלה ואמפתיה. המתנדבים אינם פועלים לבדם, אלא כצוות. בחזונה של התנועה, יוכשרו מתנדבים כך שכאשר תתקבל התראה על אדם אובדני, יורכב צוות זמני של בני משפחה, מתנדבים וחברים (בפיקוח ותמיכה של אנשי מקצוע) שיחזיקו את המרחב ויעניקו תמיכה וליווי כקהילה, עד שהמצב האקוטי ישכך מעט, וניתן יהיה להתחיל טיפול נפשי.
גל נסים-עמנואל, שהקימה את התנועה, אומרת: "מה קיים היום? יש את סה"ר שנותנים מענה אינטרנטי, וער"ן שנותנים מענה טלפוני, ויש קליניקה שאליה אנשים מגיעים לטיפול פעם או כמה פעמים בשבוע אבל בין לבין אין כלום, או שאפשר להגיע למיון פסיכיאטרי. אנחנו אומרים רגע – אנחנו רוצים להשאיר את האדם בקהילה, ואנחנו מאמינים שלקהילה יש כוח, שהיא זמינה, היא מגויסת לטובת פרק זמן משברי, ואז האדם יודע שהוא לא לבד. האמירה שלנו היא שכדי למנוע אובדנות הציבור צריך להתעורר ולפגוש את האדם בעיניים, ולא מאחורי טלפון או מאחורי מסך".
רבים מהרעיונות של התנועה הם עדיין בגדר חזון, אך בפועל מתנדביה כבר מלווים אנשים במשבר בשנה וחצי האחרונות. האם רעיונותיה שאפתניים מדי, או שהיא מציעה באמת אפשרויות חדשות להצלת חיים?
