אָדָם מְבַקֵּשׁ לְעַצְמוֹ שָׁעָה וְאֵינוֹ מוֹצֵא
עלון פסיכולוגיה עברית | 25/10/2020 | הרשמו כמנויים
יש ימים שהזמן בהם דוחק ואנחנו מבקשים לנו רק עוד שעה אחת – לנוח, להרהר, להספיק עוד דבר מה חשוב. על פניו, הזמן, הוא בין הדברים היחידים שהם אמת צרופה – הוא זז, לא עוצר במקום, מתקדם לכיוון אחד. ולרגע, בלילה הזה, אפשר כביכול להזיז את הזמן במו ידנו, במו מחוגנו. היכולת הדמיונית להניע את הבלתי ניתן להנעה היא מוזרה ומפתה, אבל בעצם טומנת בחובה, את האפשרות להתמקם מחדש. הזמן לא זז, אבל השעה משתנה – זו האפשרות לשפר עמדות ולשנות זווית כדי לקלוט את המציאות קצת אחרת. איזה עוד 'שעונים' הייתם רוצים 'להזיז'?
השבוע באתרנו, טקסטים מעניינים לכל שעה - מאמרים מקצועיים מקוריים וטורים מעוררי מחשבה -
הגישה הדינמית מורכבת מתיאוריות שונות שמדברות בשפות שונות. בחיבור הנוכחי של ד"ר גיורא זקין – "האדם הראשון, האדם השני וגן העדן - פסיכולוגיה דינמית מבעד לעדשה רחבה: תיאוריה, מחקר וטיפול" - נעשה ניסיון להתמודד עם "מגדל הבבל" הפסיכואנליטי ולכנס את התיאוריות הדינמיות השונות תחת קורת גג תיאורטית אינטגרטיבית אחת, באמצעות מודל שאת קווי המתאר שלו אפשר למצוא כבר בפרקים הראשונים של ספר בראשית.
במדור סקירת המאמרים, תוכלו להנות מסקירת מאמרה של האנליטיקאית בטי ג'וזף – "על הבנה ואי-הבנה". במאמר זה ג'וזף מתארת את האופנים שבאמצעותם מטופלים אלה מנסים להימנע מהבנה אמיתית באמצעות מנגנונים של פיצול והזדהות השלכתית, ומדגישה את החשיבות של חוויית ההבנה בטיפול דרך ההעברה ולא דרך תוכן דבריו של המטופל.
באוגוסט האחרון התקיים יום עיון מקוון (בזום) של הפסיכולוגים התעסוקתיים־ארגוניים, אשר מטרתו הייתה שיתוף של חוויות ושל תובנות על רקע המעבר המואץ לערוצים המקוונים בתקופת מגפת הקורונה. ד"ר יעל בן-חורין נאות מביאה לנו סקירה של יום העיון, שאחת ההבנות שעלו בו הייתה כי המעבר המדובר כאן כדי להישאר, כך שנדרשת חשיבה והיערכות להמשך עבודה מקוונת יעילה.
במדור הספרים, תוכלו להתוודע לספרו של ד"ר ברוך כהנא – "אורות האדם והנפש" המציג את משנתו הפסיכולוגית של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, ומסביר כיצד היא רלוונטית לכל אדם ואדם: הן למי שמעוניין להבין את עצמו ולהתפתח, הן לאנשי מקצוע השואפים להבין את מטופליהם ולקדם את התהליך הטיפולי, והן להתעמק במשנתו של הרב. ד"ר ברוך כהנא, פסיכולוג קליני-מדריך, חבר במכון היונגיאני, תלמידו של פרופ' מרדכי רוטנברג, המוכַּר כ'אבי הפסיכולוגיה היהודית המתחדשת', מלמד באוניברסיטה העברית ונמנה על מייסדי מכון רוטנברג לפסיכולוגיה יהודית.
ובפסיכובלוגיה -
"אז ברור שכולנו חיים במרחבים פיזיים יותר קטנים, והמפגשים הבינאישיים שלנו מאוד הצטמצמו, ובמיוחד לאלה שהם קפסולה יחידנית (איזה ביטוי נחמד!), כמוני. אם את מבוגרת, מוסיפים ואומרים לך "תשמרי על עצמך", שבמילים אחרות פירושו "לכי הביתה" - עמיה ליבליך כותבת על ההצטמצמות שמאפיינת את התקופה הזו
"יש לי חברה שחייתה חלק משמעותי בחייה במזרח ברלין. השטאזי החזיק תיק עב כרס עליה, ובו נאספו עובדות, חלקן הגדול חסר משמעות לחלוטין, אולם אלה נערמו בקפידה במערכת בירוקרטית עצומה. העובדות שנאספו בתיקים עבי הכרס אינן העניין, מה שחשוב הוא שנוצרה רשת חברתית שנוצרה ונשלטה על ידי המשטר ושבעצם קיומה מתקיפה את הנחות היסוד שמאפשרות את האמון החברתי הבסיסי בכך שהיא יוצרת תאים קטנים שהקשר בניהם מושתת על חשדנות והעדר אמון". מתוך פוסט חדש של גבי בונויט על 'הלשנות', דיכוי משטרי ובקורת פוליטית.
"האם את מפחדת להידבק בקורונה?" ד"ר חנה דויד מספרת מה קורה כשילדה כבת 10 שאלה אותה שאלה שהיא גם אקזיסטנציאלית וגם אישית. ובטור נוסף בבלוג החדש שלה היא כותבת על מוסר, אתיקה וערכים בייעוץ למשפחות של מחוננים.
בבלוג 'הרצאה בנעלי בית' – הרצאות מהכנס המקוון מטעם עמותות בריאות הנפש – 'צוותי משבר נפשי – הצורך והיישום' - אחת הבעיות החמורות בתחום בריאות הנפש היא היעדר פתרונות במצבי משבר נפשי. בשל כך, לא מעט אירועים של אדם עם בעיה נפשית, בעת מצוקה חריפה, הסתיימו באופן טרגי. איך מונעים את הטרגדיה הבאה?
ובשפיו זמנית - מחקר מרתק של הפסיכולוגית הקלינית ד"ר איילת וידר כהן, שגם כותבת אצלנו בבלוג משלה - לנשים שנפגעו מינית יש סיכוי גבוה פי שניים לחוות בעיות פוריות - ואם הן נפגעו באופן ממושך ועל ידי אדם קרוב, הסיכוי עולה.
חורף בריא לכולנו.
•
אָדָם מְבַקֵּשׁ לְעַצְמוֹ שָׁעָה וְאֵינוֹ מוֹצֵא. מֵחֲמַת הַתִּינוֹק הַבּוֹכֶה, מִפְּנֵי הַדֹּחַק, מִפְּנֵי הַנְּיָרוֹת שֶׁמֻּדְפָּסִים. וְלִפְעָמִים מִתְאַחֵד הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּמוֹסִיף לַזְּמַן עוֹד שָׁעָה אַחַת, כָּל זֹאת בִּשְׁבִיל לָתֵת לְאָדָם אֶחָד אֶת הַיְּכֹלֶת לָשֶׁבֶת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַל הַמִּרְפֶּסֶת, לִשְׁתּוֹת קָפֶה שָׁחֹר וְחַם וְלִנְשֹׁם נְשִׁימָה אַחַת וְעוֹד נְשִׁימָה, לִפְנֵי שֶׁיַּתְחִילוּ יְמוֹת הַחוֹל.
(יהודה גזבר)
