אֲנִי חָשׁ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ עַל עוֹרִי, וַאֲנִי מִישֶׁהוּ, אֲנִי מִישֶׁהוּ
עלון פסיכולוגיה עברית | 19/5/2019 | הרשמו כמנויים
להיות מישהו. מישהו. ביקש נציג ישראל באירוויזיון קובי מרימי ששר אתמול בערב על הבימה המפוארת בתל אביב. ובעצם, לו היו רצות בתחתית המסך כתוביות 'סאב-טקסט' לכל השירים כולם, לטקסטים של המנחים, ולתרועות הקהל, הן היו מתרגמות את הכל לאותן המילים המפורשות של מרימי – 'אני מישהי, אני מישהו'. כתוביות מדויקות אפילו יותר היו מסתיימות אולי בסימן שאלה 'אני מישהו? אני מישהי?'. מחיאות הכפיים וניקוד הקהל יתורגמו לאישור – 'כן, אתה מישהו, כן, את מישהי, כן, אנחנו מי-שהם, כולנו כאן יחד, שרים יחד, חוגגים יחד, מרגישים יחד. אנחנו חיים. לא כן?'.
ובאתרנו גם השבוע, מישהו-ים ומישהי-ות, פרסמו טקסטים נהדרים:
הודעות ממומנות
חדש! - המרפאה לסמכות הורית במרכז שניידר מציעה הכשרה ייעודית לפסיכולוגים ועו"סים קליניים בגישת 'הסמכות החדשה'
הכשרה ייחודית זו כוללת פרקטיקום במסגרתו ישתלבו המודרכים בטיפול במסגרת המרפאה.
להכשרה זו יתקבלו 12 מועמדים בלבד לאחר ראיון אישי לבדיקת התאמה.
לימודי טיפול זוגי ומשפחתי להסמכה בתל אביב ובשלוחה חדשה בבאר שבע
כמו כן נפתחה ההרשמה לקרוסי הקיץ במכון ברקאי: טיפול נרטיבי עם ילדים והוריהם, טיפול נרטיבי בהשפעות טראומה ואבל, אתיקה בטיפול משפחתי, טיפול דיאדי.
לחצו לפרטים והרשמה
בואו לגליל! דרושים פסיכולוגים לשפ"ח הגליל העליון
שפ"ח גליל עליון קולט פסיכולוגים חדשים לקראת שנת הלימודים הבאה.
• היקפי משרה 50%-75%
• התחנה מוכרת להתמחות בפסיכולוגיה חינוכית.
בשנים האחרונות מתחדדת ההכרה במשמעות ובחשיבות של נוכחות ומעורבות פעילה של אבות בחיי ילדיהם ובמתן מענה טיפולי מותאם לאבות. במאמרו של ד"ר יאיר אפטר 'בשם האב: סוגיות טיפוליות בהתערבות עם אבות' נבחנות מספר גישות להתערבות טיפולית שהתפתחו בשנים האחרונות ומדגישות את הכוחות והחוזקות של אבות – ולא את הליקויים בתפקודם. בהמשך לכך יוצעו קווים מנחים להתערבות עם אבות ברוח הטיפול רגיש-המגדר בגברים, שנועדו לסייע לאנשי המקצוע להפוך את המפגש עם אבות לפורה ומקדם יותר.
בשנים האחרונות הולך ומצטמצם הפער הוותיק בין הפסיכותרפיה בשדה למחקר הפסיכולוגי באקדמיה, כפי שאפשר היה לחוש בכנס היסוד של הקבוצה הישראלית למחקר בפסיכותרפיה שנערך באפריל 2019. בסקירה מעניינת מציג גיא צבירן כמה תכנים מרכזיים מתוך הכנס העשיר, שבו הציגו לא פחות מ-55 חוקרים מפירות המחקרים העדכניים שלהם על פסיכותרפיה.
במדור סקירות הספרים, גיא פרל מאיר את המרחב המיתולגי ברומן של רווית ראופמן 'לרגל הנסיבות'. גיבורת הרומן היא נוגה – פסיכולוגית קלינית אשר חוקרת היבטים תרפויטיים בסיפוריהם של ניצולי שואה. הסיפור נע בין ילדותה ונעוריה של נוגה וחייה כאישה בוגרת לבין ילדותה של רותי – אמה ניצולת השואה של נוגה. רשימתו של פרל עוסקת במרחב המיתולוגי הנפרש ברומן. באמצעות התבוננות בכמה מיתוסים מן המיתולוגיה היוונית, ודרך תנועה בין חיים למוות, נבחנים הקשרים הסבוכים שבין אם לבתה, תוך תהייה בנוגע לאופן בו ניתן להתיר קשרים אלה.
ובפסיכובלוגיה, ד"ר מרים אבנרי כהן כותבת על הייאוש שמתגנב לחדר הטיפול, על רבי אלעזר בן דורדיא שהגיע אל תהומות הייאוש המרים ביותר, והצליח לתקן. ועל 'פסח שני' שחל היום - (כן, יש דבר כזה!), שעניינו, האפשרות לתיקון של מה שהוחמץ.
פרופ' עמיה ליבליך נתקלה בשירה של המשוררת (וסטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה!) אורין רוזנר, ונפעמה. מאז הקריאה אותו בקבוצות רבות ומביאה לנו לקט של מחשבות בעקבותיו. בסוף יש גם פניה אישית למשוררת, אז אם את בין קוראנו – לא לפספס (:
ובמדור 'הרצאה בנעלי בית', תוכלו להנות מהרצאות מהכנס 'נסיגה נפשית: מדיסוציאציה לדלוזיה' - כנס של מסלול "מצבים מנטאליים ראשוניים" עם ד"ר פרנקו דה מאסי שהתקיים בתחילת החודש באונ' תל אביב.
•
בית
נִקְלַעְתִּי לְסִיטוּאַצְיָה עַד שֶׁלִּבִּי חָדַל לִדְפֹּק מִלֶּכֶת
רַצְתִּי יָחֵף עַל פִּסְגוֹת הֶהָרִים
דָּבָר לֹא בָּא בְּקַלּוּת כְּפִי שֶׁהוּא עוֹזֵב
אֲנִי יָכוֹל לְחַבֵּק אֶת הַמַּיִם כְּשֶׁיּוֹרֵד הַשֶּׁלֶג.
אֲנִי חָשׁ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ עַל עוֹרִי
וַאֲנִי מִישֶׁהוּ, אֲנִי מִישֶׁהוּ
אַתְּ מָשַׁכְתְּ אֶת לִבִּי, וַאֲנִי לְקַחְתִּיו
זֶה עָשָׂה אוֹתִי לַמִּישֶׁהוּ, אֲנִי מִישֶׁהוּ
וְעַכְשָׁו סִיַּמְתִּי, אֲנִי חוֹזֵר הַבַּיְתָה.
נָהַגְתִּי לְהַאֲזִין לַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ הֵם מְשׂוֹחֲחִים
סוֹפֵר אֶת הַדַּקּוֹת בַּשְּׁעוֹן הַמְתַקְתֵּק.
אֲנִי חָשׁ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ עַל עוֹרִי
וַאֲנִי מִישֶׁהוּ, אֲנִי מִישֶׁהוּ
אַתְּ מָשַׁכְתְּ אֶת לִבִּי, וַאֲנִי לְקַחְתִּיו
זֶה עָשָׂה אוֹתִי לְמִישֶׁהוּ, אֲנִי מִישֶׁהוּ
וְעַכְשָׁו סִיַּמְתִּי, אֲנִי חוֹזֵר הַבַּיְתָה
הַבַּיִת כֹּה רָחוֹק, אֲנִי אוֹסֵף אֶת צַלְּקוֹתַי, אֲנִי מְסָרֵב
עוֹד נְגִיעָה אַחַת לֹא תְּהֵא עוֹד חַבּוּרָה.
אֲנִי חָשׁ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ עַל עוֹרִי
וַאֲנִי מִישֶׁהוּ, אֲנִי מִישֶׁהוּ
אַתְּ מָשַׁכְתְּ אֶת לִבִּי, וַאֲנִי לְקַחְתִּיו
זֶה עָשָׂה אוֹתִי לְמִישֶׁהוּ, אֲנִי מִישֶׁהוּ.
אֲנִי עוֹמֵד רָם, לֹא נִכְנָע
כִּי אֲנִי מִישֶׁהוּ, אֲנִי מִישֶׁהוּ.
וְעַכְשָׁו סִיַּמְתִּי, אֲנִי חוֹזֵר
עַכְשָׁו סִיַּמְתִּי, אֲנִי חוֹזֵר
עַכְשָׁו סִיַּמְתִּי, אֲנִי חוֹזֵר הַבַּיְתָה.
(מילים ולחן: ענבר ויצמן, אוהד שרגאי, ביצוע בארוויזיון 2019: קובי מרימי)
