בְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה עַל פִּי מָשָׁל

ד"ר מרים אבנרי-כהן | 7/3/2019 | הרשמו כמנויים

למרות השעה המאוחרת, החושך והקור, הוצאתי את עצמי מהבית והלכתי לרקוד. למרות הכבדות, העייפות, העקבים, המבטים, הבושה, האשמה – עצמתי עיניים ורקדתי את עצמי לדעת. הרגשתי צונאמי של אנדורפינים שוצף וזורם דרכי. חזרתי הביתה וראיתי במראה אישה שמחה, נינוחה, מחויכת.

ואז היא הגיעה.

נעמדת מאחורי, בשקט.

הקול שלה חלש, למען האמת היא ממש לוחשת, ובכל זאת דואגת שאשמע היטב:

"המשיח הגיע? פגועי הנפש החלימו? מצאו תרופה לסרטן? הרווקות התחתנו? השכולים התנחמו? בית המקדש נבנה? או שסתם כך בלי סיבה את עפה על עצמך ועל החיים?"

מתעלמת ממנה. עומדת מול המראה, מסירה את האיפור ולמרבה הפלא הכל נשאר אותו דבר, צבעוני וחי. מרוצה מעצמי ללא תוספות. היא מתקרבת אלי מאחור, מעקמת את האף ולוחשת:

"את רואה, הצבע היפה יורד בסוף...את יודעת שזה מקסם שווא של אנדרופינים, נכון? מחר בבוקר כשהם יצנחו, את תתאפסי על עצמך בחזרה. החגיגה הזו לא תאריך ימים, ואחרי כל צחוק בא בכי...."

נתתי לה ללחוש והמשכתי. לבשתי פיג'מה צבעונית וילדותית להפליא, נכנסתי למיטה וקראתי כמה פסקאות מרוממות נפש מהבעל שם טוב. נשמתי לרווחה, חשבתי שהיא נעלמה. כיביתי את האור ואי-שם בחשכה מצאתי אותה מתחת לשמיכה, קרה ועזובה.

"יש רגעים נחמדים" היא אמרה לי, רועדת מקור, "אבל את כבר לא ילדה, את יודעת איך החיים האמיתיים...זה לא שאפשר לרקוד כל היום".

חמלתי עליה. לחשתי באוזנה:

"את צודקת לחלוטין, אבל את יודעת מה, עכשיו, הרגע הזה, ממש טוב, אז אולי תתקרבי אלי?" חיבקתי אותה והלכנו לישון זו בזרועות זו. היא התחממה וברח לה חיוך קטן ובלתי נשלט.

'משנכנס אדר מרבין בשמחה'. האמנם בכזו פשטות? בקקפוניה של הקולות הפנימיים שבתוכנו, לא תמיד קל לשמוע את קול השמחה. לפעמים היא צועקת, ולפעמים לוחשת. לעיתים קולות אחרים מנסים לעשות לה ווידוא הריגה, או סתם לצנן את ההתלהבות שלה, שלא תשתגע חלילה, ותתנתק מהמציאות הבוגרת והמאופסת. כדי להרבות בשמחה, כמצוות החודש, הקולות יצטרכו ללמוד לשיר יחד. לתת מקום זה לזה. אנו זקוקים לכל קול שילמד את חברו את האמת הגרעינית שלו אודות החיים. לכל קול יש זמן, עת ומקום. החודש הזה, השמחה לוקחת פיקוד והופכת לסולנית ראשית בלהקה שבה חברים קולות מתדר שונה לחלוטין. היא לא תוכל לגרש אותם או להתעלם מהם, עליה ללמד אותם דבר-מה מהתדר שלה. במילותיו של רבי נחמן מברסלב, השמחה תצטרך להזמין את המרה השחורה לרקוד יחד איתה[1]:

קלפי רילקס
קלפים לרכישת מיומנויות ויסות, הרגעה וחיבור למשאבים. לאנשי מקצוע, להורים וילדים, ולשימוש עצמי.

"בְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה עַל פִּי מָשָׁל
שֶׁלִּפְעָמִים כְּשֶׁבְּנֵי אָדָם שְׂמֵחִים וּמְרַקְּדִים
אֲזַי חוֹטְפִים אִישׁ אֶחָד מִבַּחוּץ
שֶׁהוּא בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה
וּמַכְנִיסִים אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ לְתוֹך מְחוֹל הַמְרַקְּדִים
וּמַכְרִיחִים אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁיִּהְיֶה שָׂמֵחַ עִמָּהֶם גַם כֵּן
כֵּן יֵשׁ בְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה
כִּי כְּשֶׁאָדָם שָׂמֵחַ
אֲזַי הַמָּרָה שְׁחֹרָה וְיִסּוּרִים נִסְתַּלְּקִים מִן הַצַּד
אֲבָל מַעְלָה יְתֵרָה לְהִתְאַמֵּץ לִרְדּף אַחַר הַמָּרָה שְׁחֹרָה דַּוְקָא
לְהַכְנִיס אוֹתָהּ גַם כֵּן בְּתוֹך הַשִּׂמְחָה
בְּאפֶן שֶׁהַמָּרָה שְׁחוֹרָה בְּעַצְמָהּ תִּתְהַפֵּך לְשִׂמְחָה"

אז איך מרבין בשמחה? מומלץ לוותר על המאמץ לסלק בכוח את המרה השחורה. במקום להיבהל ממנה ולחוש סלידה מנוכחותה - כדאי לתת לה מקום. לחמם אותה. לרכך אותה. לשמחה יש את הכוח הזה להתיך, למוסס ולהתמיר, כי היא הייתה שם בפנים מימים-ימימה. הנפש שלנו מכירה אותה משחר ילדותה.

חודש טוב!