האם יש באמת 'פסיכולוגיה עברית'?
פרופ. עמיה ליבליך | 10/2/2010 | הרשמו כמנויים
בימים אלה של חופשת הסמסטר אני מבקרת בניו יורק, ובין סופת שלגים אחת לשנייה, פוגשת קבוצה של סטודנטים מקומיים לדוקטוראט שאני מדריכה בעצה טובה. לאמר פגישה שכזו אמש, אני נדהמת לגלות עד כמה דומים הנושאים והשיטות בהם עוסקים החוקרים הצעירים כאן - לנושאים הטובים והמוכרים שאני פוגשת בעבודות מוסמך ודוקטוראט במוסדות שבארץ, ובמיוחד בין המסגרות המאפשרות עבודות מחקר איכותניות.
ובכן, אתמול דיברתי כאן באוניברסיטה עם: 1. בחור המתרגל מדיטציה ולומד בודהיזם, שעומד לערוך עבודת דוקטוראט על שני דורות של הגולים הטיבטים בארצות הברית. הוא מעוניין במיוחד לראיין קבוצה של גולים מ"הדור הראשון", כאלה שעברו בעצמם את הגירוש או הבריחה ממולדתם, ובהשוואה אליהם קבוצה של גולים מ"הדור השני", שנולדו בגלות, בהודו או בארצות הברית. האם וכיצד מועבר המטען התרבותי והנרטיב ההיסטורי של הגירוש והגעגוע למולדת מדור הגולים הראשון אל השני?
2. בחורה שהצטרפה במשך החודשים האחרונים למסע של פעילי שלום שעוברים ממקום למקום ברחבי העולם. היא עצמה ילידת צ'ילה, ומדברת בקלות בארבע שפות. המרואיינים שלה הינם 200 (!) ממשתתפי המסע, בני עמים שונים וגילים שונים, שאיתם היא שוחחה במהלך המסע, וכמובן הקליטה את השיחות. בעקבות ההדרכה שקיבלה ממני בשנה שעברה, היא לא "שואלת" אותם דבר, אלא "מבקשת" אותם לספר לה חוויה משמעותית מהמסע שהם עורכים. כרגע יש לה הרים של חומר, ועליה להחליט מה תעשה בו לעבודת המחקר שלה.
3. בחור ממוצא רוסי חוקר את סיפורי החיים של משוררים. הוא עצמו, כמובן, חוטא בכתיבת שירים בעצמו, ומקווה לעסוק בכך יותר אחרי הדוקטורט. בחור זה ראיין לעומק שלושה משוררים במטרה להבין את מקומה של היצירה בחייהם. הוא גם למד את מכלול היצירה שלהם, וחיפש מהי זהותם כפי שהיא מפציעה מתוך השירים. ממד נוסף שהוא מתעמק בו הוא מה הם חושבים זה על שירתו של זה. סיפרתי לו על דוקטור מיכל נחמיאס, שעשתה לפני שנים אחדות עבודה דומה ממש באוניברסיטה העברית בהדרכתי. הצרה היא שאיננו קורא עברית, ולא נותר לי אלא להבטיח שאשלח לו מהארץ את התקציר של עבודת הדוקטורט המרתקת הזו באנגלית.
4. בחורה בגיל העמידה, שואלת כיצד ניתן לספר לילדים קטנים על השואה. היא עצמה בת לניצולי שואה ואיננה שוכחת איך גילתה בהדרגה את הזוועות שעברו על הוריה. עתה היא חוקרת ספרות ילדים שיצאה לאור ומחפשת מהן הדרכים בהן מיוצגת השואה מול קוראים צעירים. כחוקרת במדעי החברה סיפרה לי בהשתאות כי יש באוניברסיטאות אחדות עכשיו מרכזי למידה בינתחומיים שנקראים "לימודי הילד" ומאגדים יחד חוקרים שעוסקים בהבטים הרבים של הילדות במבט בינתחומי -רופאים, פסיכולוגים, מחנכים ועוד ועוד. כיון שהיא עצמה חונכה במחלקה לפסיכלוגיה, היא אף עומדת לראיין מורות ומורים של הגיל הרך ולדובב אותם על הנושא.
ישנם מחסומים של שפה בינינו, אבל מה עוד? הרגשתי מאוד 'בבית' בין אלה ואחרים שהתקבצו לסמינר. אפילו העובדה שהשיחה התקיימה כמובן באנגלית כמעט ולא עמדה למכשול מול תחושת הקירבה. עמדתי לאחר המפגש במסדרון, וחשבתי לעצמי בעברית - סדנא לארעא חד הוא? האם יש משהו מיוחד שאנו עושים ב'פסיכולוגיה עברית' והוא אחר? ממש אינני בטוחה. ומצד שני, כמה קל ונכון היה לראות את התלמידים האלה עוסקים במחקריהם אצלנו, וכמה חבל שהאוניברסיטאות בארץ אינן ששות לסוג כזה של עבודה.
