האדמה בוערת והפסיכולוגיה מנותקת
ד"ר ניצה ירום | 26/7/2011 | הרשמו כמנויים
האדמה בוערת והפסיכולוגיה - מנותקת
השנה האחרונה התאפיינה בבעיות סוערות של ציבור המטפלים על כל גווניו:
העובדים הסוציאליים, המהווים חלק גדול מציבור המטפלים ורוב בין הסטודנטים הלומדים בתוכניות לפסיכותרפיה, שבתו שביתה תקיפה - הן משום שתנאי העבודה אינם מאפשרים להם לתת שרות מינימאלי נדרש לאוכלוסיית הנזקקים והן משום שהם זקוקים להבטחת הכנסה למחייתם.
הפסיכולוגים הקליניים, אוכלוסיית המפתח השנייה של התוכניות לפסיכותרפיה, נמצאים באובדן דרך כשנציגיהם השונים מגלים חוסר יכולת לתקשורת ביניהם ולהסכמה לגבי מהות הפסיכולוגיה הקלינית, עד כדי סיכון עצם קיומה העצמאי.
הרופאים הפסיכיאטרים, הקבוצה השלישית של התוכניות לפסיכותרפיה, שובתים כבר למעלה ממאה ימים, כחלק משביתת הרופאים ועדיין אין מסתמן סוף לשביתה, כשמאבקם אינו נראה כמתייחס אל רפואת הנפש.
והציבור הרחב, נשחק בבעיות בוערות:
התחנות הציבוריות לטיפול פסיכולוגי פוגשות יותר ויותר מטופלים בעלי פסיכופתולוגיה קשה. הייעוץ וההכוונה שהספיקו בעבר, לא מספיקים לצעירים אובדי דרך, המתפקדים אבל לא מתקשרים, ומתקשים בהסתגלות למצב החברתי המסובך.
הבעיות הבוערות משתקפות במספרם העולה של ילדים הזקוקים או מופנים לטיפול. מה שמעיד על מצבם של ילדים כיום או על מצבם של הורים, האובדים בלחצי הקיום והיומיום וזקוקים לעזרה בשיקום יכולות שיקול הדעת והמודעות.
אנשים צעירים נאבקים על קורת גג, ומטופלים כותבים באינטרנט: "לוקחים משכנתא למימון טיפול", וקובלים על המחירים שהמטפלים גובים כשהתמורה הנאותה שהמטופל מקבל אינה ברורה.
מאידך, מדי שבוע נפתחות תוכניות חדשות לפסיכותרפיה, הגיוון והאזוטריות בתוכניות המתפרסמות ומזמינות את הקהל להצטרף אליהן הוא רב מאד. עובדה זו מעידה הן על צורך בטיפול נפשי בציבור והן על היצע של מועמדים למקצועות טיפוליים, אך גם על היעדר בקרת איכות לרמת ביה"ס.
מכל הנאמר עד כה, עולה השאלה: איפה מעצבי המקצועות הטיפוליים, איפה בתי הספר הקנוניים לפסיכותרפיה? כיצד הם מתאימים עצמם לצרכים והמצבים הדינמיים המשתנים?
הופתעתי כשקבלתי הזמנה לטקס סיום שנת הלימודים של התכנית לפסיכותרפיה של אוניברסיטת תל אביב: תכנית ערב הסיום כללה ברכות והרצאה על מוסיקה, כאילו תמו כל הסוגיות הטיפוליות. בשנה ובתקופה שהעוסקים בפסיכותרפיה מתמודדים על קיומם והפסיכותרפיה עומדת מול עולם משתנה ובעיות אקטואליות בוערות, תוך שהיא נאחזת במודלים ישנים - זהו סיום המציג פסיכותרפיה מנותקת מן המציאות.
בוגרי התוכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת בר אילן, בחרו השנה לא להציג את מה שלמדו בטכס סיום, כפי שהיה נהוג בעבר, אלא לחגוג אותו באופן פרטי מחוץ למסגרת האוניברסיטה. באופן פרקטי הם זכו להיתר לעיסוק בפסיכותרפיה, אולם יחסם אל הנלמד והמלמדים התבטא כנראה באופן שבו בחרו לחגוג את סיום לימודיהם: ברגלים.
נראה שעל התוכניות הקנוניות לפסיכותרפיה מוטלת האחריות להיות קשובות לבעיות השעה ולקולות האנשים בשטח ומצוקותיהם, תוך שמירה על ליבה קלאסית-בדוקה. דיסציפלינה הבונה עצמה על בחינה עצמית לא יכולה להרשות לעצמה להיות מנותקת מן המציאות ולהסתגר בהוראה הממחזרת את עצמה, ללא התאמתה לתקופה ולאנשים שבסיוע להם ובהכשרה הנאותה שלהם מותנים קיומה ומעמדה.
