הנאמנות לאני

עֹז טל3/10/2011

האני הפרטי והאני שהוא חלק מהחברה. הם שני חלקים של אותו 'אני'.
לעיתים קרובות אנחנו מטשטשים את ה'אני' לפי מה שנראה לני שהחברה מצפה מאיתנו, כשלחברה באמת לא כ"כ איכפת, או שאפילו החברה מעדיפה את ה'אני' הנסתר שלנו.
אולי לפעמים כדאי להניח בצד את ההקשבה לטובת היכולת להגדיר את ה'אני' בנינוחות בלי 'לדרוך' על אף אחד. כך יהיה יותר מקום לכולם.

[אל תתיאש ממיעוט תגובות, זו דרכו של עולם, לפעמים הדברים נישאים ברוח ומתגלים לאחר זמן, בחינת 'שלח לחמך על פני המים...'

עֹז טל3/10/2011

האני הפרטי והאני שהוא חלק מהחברה. הם שני חלקים של אותו 'אני'.
לעיתים קרובות אנחנו מטשטשים את ה'אני' לפי מה שנראה לני שהחברה מצפה מאיתנו, כשלחברה באמת לא כ"כ איכפת, או שאפילו החברה מעדיפה את ה'אני' הנסתר שלנו.
אולי לפעמים כדאי להניח בצד את ההקשבה לטובת היכולת להגדיר את ה'אני' בנינוחות בלי 'לדרוך' על אף אחד. כך יהיה יותר מקום לכולם.

[אל תתיאש ממיעוט תגובות, זו דרכו של עולם, לפעמים הדברים נישאים ברוח ומתגלים לאחר זמן, בחינת 'שלח לחמך על פני המים...'

דים סאם14/2/2010

מעניין. קראתי את הפוסט בעבר, ונראה לי שרק עכשיו אני מבינה. לא הייתי מודעת לחסימה הזו אצלי. תודה.

מצד שני, מעניין מה המחיר שמשלם מי שלא מקריב את האני שלו. מי שנשאר נאמן רק לאני שלו, ולא מוכן למען האחר להציג דימוי סולידרי, חברתי. האדם המערבי, לדעתי, חי בדיאלקטיקה הזו, כי אנחנו עדיין צריכים להיות שכנים טובים, ואנשי קהילה טובים. מצד שני, אולי היום אנחנו יותר ערים לויתור, ופה שורש המתח בין האינדיבידואליות לקולקטיביות.

ירון אבני14/2/2010

עצמי עצמאי ועצמי מקושר או עצמי אמיתי ועצמי כוזב. עצמי עצמאי ועצמי מקושר הם שני מושגים מפסיכולוגיה חברתית שמדברים על חלקים שונים במבנה העצמי שלנו בהקשר של עצמי חברתי. מבחינה מסוימת הם מייצגים לדעתי את הפער בין עצמי אמיתי לעצמי כוזב שנבנה מתוך הרצון לרצות את האחר.
דוגמה אחת לדרך שבה אנו מפתחים עצמי כוזב אצל ילדים מצאתי בימים אלו כאשר לכבוד יום המשפחה התבקשו הילדים בכיתה של בני לכתוב מכתב ברכה מצולם למשפחה. כיוון שלא ניתנה לילדים כל אפשרות להתייחס גם לרגשות השליליים שלהם, (ולו בדרך אנונימית) הרי שכולם (חוץ מילד אמיץ אחד) מילאו פיהם שבחים למשפחות המופלאות שלהם ("זהב טהור").
מה אמור לחשוב אותו ילד שאולי כועס על ההורים שלו ולפעמים גם שונא אותם? שאלו רגשות לא לגיטימיים?
האם העובדה שאין לנו כמבוגרים אומץ להתמודד עם רגשות שליליים של ילדים אינה גורמת להם לפתח עצמי כוזב במחיר של עצמי חברתי?
זה שלמורות אין אולי כלים לחשוב במונחים פסיכולוגיים זה לא מפתיע ואולי כדאי היה לעשות משהו בנידון.
אבל מסתבר שגם פסיכולוגית חינוכית שנמצאת בבי"ס לא מסוגלת לנתח מצבים מורכבים כאלה מבחינה רגשית,
איננה מבינה שלחץ פסיכולוגי לקונפורמיות ואיבוד היכולת להביע ולהכיל גם חלקים רעים אצל ילד הם חיוניים להתפתחות נפשית תקינה - זה די חמור בעיני.
ירון

רחל בר-יוסף-דדון6/2/2010

למה לא מגיבים? כל-כך חשוב. עופר, בפוסט אחר כתבת שהיה לך קשה עם מיעוט התגובות, ואני מרגישה שאני חייבת לכתוב, עד כמה הנושא הבעייתי של תרבותנו, של הנאמנות ל"אני" - הוא חשוב. גם בפסיכולוגיה הבודהיסטית מתייחסים כגורם בעייתי, שכשמגזימים בו - פוגעים בזולת ובאושר שלך עצמך.
חוץ מזה אשמח אם תכתוב אלי למייל שלי, רציתי לשאול אותך משהו: rachelbada@gmail.com