בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום
עלון פסיכולוגיה עברית | 5/11/2017 | הרשמו כמנויים
בשבוע החולף המימד המדיני-פוליטי תפס נתח נכבד מחיינו הציבוריים, התרחשויות ששיאן ביום הזכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל שחל אתמול. וכמו תמיד עולה השאלה לגבי מיקומנו כמטפלים במעגלים היותר ציבוריים של החיים במדינה, האם בכובענו המקצועי יש לנו תפקיד בציבוריות הישראלית? האם מתפקידנו לנקוט עמדה, ומתי? מהם גבולות החדר? במאמרים המתפרסמים השבוע יש כמה התבוננויות על מיקומנו הציבורי- אם בהוראה ובהנגשת ידע לקהלים רחבים, אם דרך אחריות ציבורית על תהליכי אבחון, בחינה מחודשת של ייצוגים מגדריים בחדר ומחוצה לו ועוד. השבוע הביא עמו בציר מכובד מאגף הבלוגיה שלנו, בנושאים מגוונים מאוד. פרופ' עמיה ליבליך משתפת בתחושותיה סביב פתיחת השנה האקדמית והפרספקטיבה שלה כותיקה בתחום ההוראה. היא גם נוגעת בביקורות סביב הלימודים במכללה ובאני מאמין שלה סביב מטרות הלימוד והתרומה הייחודית של הלימודים לאוכלוסיה המגוונת אותה היא מלמדת. ד"ר ניצה ירום עוסקת בגוף בחדר הטיפולי- נוכחותו הגופנית ממשית של המטפל כמו גם הקושי להתמודד עם אספקט זה בשיח הטיפולי, ומהצד השני- גופו הפגוע של המטופל, נוכחות של חולי המטופל בחדר ובשיח הטיפולי. ד"ר ארנון רולניק מסייר מחדש בעולם הקבוצות ומציע חשיבה על סוגים שונים של התערבויות קבוצתיות, הנגזרות מתאוריות אינטגרטיביות שונות. בנוסף סקרנו את מאמרה של יהודית כץ העוסק בנושא הפחד- עד כמה והיכן הפחד אדפטיבי עבורנו, מתי הוא כבר אינו משרת אותנו ומהי התנועה הנכונה בין שני המצבים. בשבוע שעבר הבאנו מאמר דעה של דניס ברנשטיין בנוגע לפיתוח כלים אבחוניים על ידי גופים ממשלתיים, והשבוע מובאת תגובתו הרשמית של משרד החינוך לדברים, בהתמקדות בפיתוח הגרסה הישראלית למבחן האינטליגנציה Woodcock Johnson 3. התגובה כוללת קישור להרצאתה של ד"ר עינת נוטע קורן שעמדה בראש פרויקט הפיתוח ומתארת את מורכבותו. תמי קויפמן במאמרה "כולנו זקוקים לחסד" דנה בעמדת המטפלת אל מול בני משפחה של המתמודדים עם מחלה נפשית של הקרוב אליהם, ומציעה כיוון טיפולי לתמיכה בבני המשפחה שכולל עבודה ממוקדת חמלה עצמית. עבודה זו מעלה על נס את הנדיבות לעצמי ולאחר ואת הקבלה העצמית, ומסייעת לפתח מודעות המקלה ומשפרת את ההסתגלות האישית והמשפחתית. ברשימתו "בנים חוזרים" סקר אורי פריד את יום העיון "גבריות ואבהות בתקופה של שינוי", השני בסדרת ימי העיון שמבקשת להמשיך לבחון ולקעקע את מבני החשיבה המאפיינים את ההסללה הגברית. הרצאות נגעו ביצוגים גבריים במדיות השונות, בחיי היומיום ובחדר הטיפול והז'רגון הפסיכואנליטי. לבסוף אנחנו שמחים להביא פרק מספרו של אורי ורניק, Nietzsche Trauma and Overcoming. הספר מראה כי ניטשה סבל מהפרעת דחק פוסט טראומטית וכי ככל הנראה היה קורבן לפגיעה מינית בילדותו, ובהתבססות על נסיון חייו הוא בעצם מלמד התמודדות עם כאב וסבל. שלושת הנושאים המרכזיים בתורתו הנוגעים בעל-אדם, השיבה הנצחית והרצון לעוצמה, בעצם הלב של הפילוסופיה והפסיכולוגיה שלו, מובנים כעת באור חדש, בקשר לסבלו והתגברותו. "... כולנו רוצים לתת רק מעטים יודעים איך. צריך ללמוד כעת שהאושר לא מחייך, שמה שניתן אי פעם לא ילקח לעולם. שיש לכל זה טעם, גם כשהטעם תם... בואי ואראה לך מקום שבו עוד מאיר אור יום." מתוך 'כולנו זקוקים לחסד' מאת נתן זךPhoto by Tanja Heffner on Unsplash
- פרסומת -
