תרבות בלא נחת

הימים הם ימים של 'תרבות בלא נחת'. כתמיד, נראה שמתחת לנראה ולידוע, פועלים זרמים תת קרקעיים, תנודות טקטוניות של נפשות בלא נחת המרכיבות קהלות בלא נחת, המצטרפות לכדי מגזרים בלא נחת, שנארגים לרקמה אנושית אחת חיה ושסועה. ובינתיים באתרנו, שלל טקסטים מעניינים ואפילו הצגה אחת השתחלה:חשבתם פעם על החלפת המלתחה כתהליך טיפולי? על אף שבאופנה דבקה תפיסה של שטחיות שהרחיקה את העיסוק בה מדיסציפלינות כמו פילוסופיה ופסיכולוגיה, היא מהווה את אחת התופעות המשפיעות ביותר בחברה המערבית. ד"ר טלי סטולובי סבורה כי אופנה מבטאת ומעצבת זהות עצמית, מגדר, דימו גוף ותקשורת חברתית, ומציגה טענה מסקרנת לפיה ב'סטיילינג' כח טרנספומטיבי שהינו בעל פוטנציאל טיפולי רב. הכנס הבין-לאומי, שהתקיים לרגל פרסום חלופת המכתבים בין יונג לבין תלמידו המוערך אריך נוימן, אירח אנשי אקדמיה מכל העולם, וכן את נציגיהן של משפחות יונג ונוימן. ההרצאות עסקו בנושאים מגוונים, ובהם אמנות ויצירה, ספרות ופילוסופיה, בין המוסר החדש של נוימן לבין 'תשובה לאיוב' של יונג, תרבות גרמנית ויהודית, ועוד. רועי ששון נכח בשלושת ימי כנס יונג-נוימן מציג את תמצית ההרצאות מזווית אישית ואנושית. מומלץ. ד"ר רננה אלרן שוברת שתיקה ארוכה בעקבות הצגה שטלטלה לכמה שעות את עולמה וחוזרת אלינו עם טור נוגע ומעורר מחשבה. באירוע שאורגן על ידי ISPS-IL , הקבוצה המקומית של האיגוד הבינלאומי לקידום טיפול פסיכו-סוציאלי בפסיכוזה, הופיע אמיר בושרי עם הצגת היחיד שגם כתב 'ניקול ואני', המספרת את סיפורו האישי על אשפוז שעבר בגיל 22 בעקבות משבר פסיכוטי. בשיחה שהתקיימה עם הקהל לאחר ההצגה, דיבר בושרי גם על  "החלמה והבראה. כן, הבראה. מילה שכבר מילה שכבר מזמן נעלמה מאוצר המילים שלנו כשאנחנו מדברים על פסיכוזה. לא "התמודדות" או "חיים עם המחלה" וגם לא "החלמה", מילה שגורה בשדה בריאות הנפש ובעולם השיקום שכוללת הכרה במחלה וניהול שלה". בשבוע הגאווה התחוללה באוניברסיטת בר אילן וברשתות החברתיות סערה סביב סירובה של הנהלת האוניברסיטה לאפשר לחברי התא הגאה לקיים אירוע במתחם ציבורי במוסד. כמאה אנשי סגל בכירים וסטודנטים לתארים מתקדמים במגמות הטיפוליות במחלקה לספיכולוגיה באונ' בר אילן מפרסמים גילוי דעת נוקב בנוגע להתנהלות האוניברסיטה שלהם ביחס לאירוע הגאווה. בהזדמנות זו, נזכיר את האפשרות לפרסם בבלוג 'בכיכר העיר' מסמכי עמדה ודעה של קבוצות מקצועיות, איגודים וארגונים העוסקים בנושאים מקצועיים ואקטואליים במטרה להעלותם למודעות ולהביא לדיון ביחס אליהם. את הטקסטים יש לשלוח לכתובת hebpsy.content@gmail.com ולציין שהטקסט מוגש לפרסום "בכיכר העיר".

"..שירה חייבת לנוח, בעיקר לנוח.

שירה אינה חיבת להיות שירה.

...

שירה יכולה לבנות

בית מגורים

בית חולים

בית ספר

בית סהר

בית כנסת

אך היא מעדיפה

לגלות

באר חלב באמצע עיר".

(חזי לסקלי, מתוך 'באר חלב באמצע עיר', עם עובד, 2011)