כמה עצה יש במילה אח
עלון פסיכולוגיה עברית | 10/5/2013 | הרשמו כמנויים
מדי שנה מתאבדים בישראל כ-400 בני אדם כשההערכות מצביעות על מספרים גדולים אף יותר. ההתאבדות מותירה בני משפחה הלומי כאב, שלצד האובדן מוצאים עצמם מתמודדים גם עם תחושות של אשמה ועם תיוג חברתי הכרוך לא פעם במוות מסוג זה. על אף היקפה הנרחב של התופעה, נדמה שמוות בהתאבדות נותר המוות 'המושתק' ביותר.
רועי אופנבכר, עובד סוציאלי ואח שכול, ביקש להפר את השתיקה וראיין במסגרת עבודת התזה שלו 12 אחים ואחיות למתאבדים. בטקסט מרגש הנע לכל אורכו בין האישי לבין המחקרי, מתאר אופנבכר את חווית האובדן הייחודית - את ההתגייסות להצלת המשפחה, את היחסים המתמשכים עם האח המנוח ואת הדיאלוג האישי עם אפשרות ההתאבדות. מאמר נוסף בנושא של יעל וילצ'יק-אביעד, שלומית חסין ומיכל מלכא בוחן את ההשפעה של קיום תחושת משמעות לחיים או היעדרה על נטייה אובדנית בקרב בני נוער. בסיום המאמר מציעות החוקרות לבנות תוכניות מניעה המבוססות על התערבות חינוכית הממוקדת במציאת משמעות לחיים.
אל מול שלילת הקיום, כותבת לילי אהרון על החוויה החמקמקה של 'להיות אמיתי בעולם' וסוקרת את הרצאתו של יורי סלע שעסקה בחוויה הסכיזואידית והגבולית, במרחב הגופני של מטופלים אלה, ובחשיבות הקשב של המטפל לתחושות הגופניות שלו עצמו. שני שירים של יורי במסגרתם הוא מהרהר דווקא באי ההיות שלו - ביום מותו, תוכלו לקרוא בבלוג הכתיבה היוצרת שלנו. אילנה יוספזון כותבת על אוטיזם ופסיכואנליזה בעקבות דיאלוג חי בין ארנונה זהבי לפרופ' נורית ירמיה שהתבוננו בתהליכים הנפשיים של ילדים על הרצף האוטיסטי באמצעות מושגים של תיאורטיקנים פסיכואנליטים בולטים ודנו בסוגיה המורכבת של טיפול בילדים אלה. בהקשר זה, מומלץ מאד לצפות בסרטון קצר המובא ב'שפיות זמנית' ובו סיפורה של צעירה קנדית הסובלת מאוטיזם קשה ואילמות, שגילתה את אפשרויות התקשורת הטמונות במקלדת המחשב ופתחה צוהר נדיר ומעורר מחשבה אל המתרחש בעולמם הפנימי של מי שנראים מבחוץ כחיים ב'בועה'.
נחתום בעוד טור אישי ומקסים של פרופ' עמיה ליבליך שכותבת דווקא בשבחו של השקט, מהרהרת בשתיקה שיצאה לדאבונה מהאופנה ,מספרת על נסיעות רועשות מדי ברכבת ומתבלת את דבריה בציטוטים ממאמר של אניטה שפירא בנושא - "הדומיה דוברת לא פחות מן הדיבור, אך צריך להתאמץ ולהאזין להמייתה החרישית".סוף שבוע נעים ושנדע להאזין לרווח שבין המילים.
"הלומת געגועים
לקרבת-נפש בלי פניות
סיפרתי לרוח
שזרק קור על פני וברח
כמה עדינות כמה חסות
כמה עצה יש במלה אח.."
(מתוך שירה של זלדה 'הלומת געגועים')
