לא לאנוס את הלב

ד"ר מרים אבנרי-כהן | 5/1/2019 | הרשמו כמנויים

כבר בעיצומו של התואר הראשון בפסיכולוגיה התעורר בי הרצון להעמיק בלימודי CBT. אני הרי לא רוצה להיות 'כמוהם', הדינאמים הכבדים והמיושנים האלה. אצלי הטיפולים יהיו קצרים, ממוקדים, חדשניים, מגובים במחקר העדכני ביותר. והכי חשוב, הכל יהיה בגובה העיניים: המטופל ידע בדיוק מה קורה כאן בחדר, ותהיה לו תחושת שליטה גדולה בטיפול. האידאולוגיה שמאחורי הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי התאימה כמו כפפה ליד החמימה של האמונה החסידית שלי, הרי 'מוח שליט על הלב'.

לימודי ה-CBT אכן הגיעו כמצופה, אך היסוסים ותהיות החלו לכרסם בי בהדרגה, ולקח לי זמן לאזן את האהבה הזו: לא להתגרש אך גם לא להישאר במונוגמיה. הפוסט הזה אינו אודות נטישת ה-CBT ואין בו הוצאת לעז על אחת מגישות הטיפול הנפלאות והחזקות ביותר שירדו לעולם (לעניות דעתי כמטפלת וכאדם). אך ברצוני להרהר בפשטות בקושי האנושי להפוך את המוח לשליט על הלב, ובשאלה האם זה נכון בכל עת. בפתח הדברים, חשוב לי להדגיש כי בעיני גישות הגל השלישי של ה-CBT מעניקות מענה משמעותי לקונפליקט שיוצג להלן, ולמעשה מאפשרות להתגבר על אותו קושי שבו אעסוק כעת, העולה בעיקר מגישות הגל השלישי של ה-CBT.

אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך

הבעל שם טוב הקדוש הבליט במשנתו את התפיסה לפיה במקום שנמצאת מחשבת האדם, שם הוא כולו.[1] ידועה אמירתו כי האדם נמצא במקום שבו נמצאות מחשבותיו, לכן עליו לוודא כי מחשבותיו נמצאות במקום שבו הוא רוצה להיות. האם די בהחלטה פשוטה לאחוז במחשבות הרצויות ולדחוק את אלו שאינן רצויות? מצב בו המחשבה מושכת אותנו אחריה בדרך ארוכה ומפותלת, עד כי איננו מבינים כיצד הגענו אל המקום שבו אנו מצויים, אינה זרה לרובינו.

היכולת לנהל את עולם המחשבה תובעת כוחות נפש אדירים, כיוון שבתודעתנו מתנהל מאבק בין כוחות חזקים: רגשות, רצונות ויצרים המנסים להכתיב את מחשבותינו, דיבורינו ומעשינו. על פי האדמו"ר הזקן של חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, במצב בו האדם מאוזן, בעל הבית אשר מנהל מאבק זה ביד רמה הוא כוח המחשבה. ובמילותיו: "מוח שליט על הלב"^.[2]. לתפיסתו, המחשבה בעלת כוח לא רק לשלוט בלב ולקבוע אלו רגשות ורצונות ייושמו בחיים ואילו יידחו ויודחקו, אלא גם ליצור רגשות ורצונות מסוימים ולבטל רגשות ורצונות אחרים. אולם לצורך כך נדרשת התבוננות.

רוח אדם - תכנית הכשרה פסיכואנליטית־בודהיסטית
מציעה אנליזות בתעריף מיוחד

המחשבה כסוס פרא

מציאות חיינו מתבררת דרך המחשבה, כפי שכתוב בזוהר הקדוש: "הכל במחשבה יתבררו".[3] כיוון שהמחשבות באות והולכות בשטף ובמהירות, הכוח להתמודד עמן מתחיל ביכולת המעקב אחריהן. בעזרת ההתבוננות במחשבותינו ובחינתן אנו מסוגלים לברור את המחשבות השונות ולהבדיל בין טוב לרע, בין רצוי לשאינו רצוי. על פי רבי נחמן, מלאכת בירור המחשבה משולה למציאות של סוס ורוכבו:[4]

'המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו למקום שהוא רוצה. והוא ממש כמו סוס שפונה מן הדרך וסר לדרך אחר, שתופסין אותו בריסנו ומחזירין אותו בעל כרחו אל הדרך הישר'

במקום אחר, דימה רבי נחמן מחשבות טובות ומחשבות רעות לחיות טובות וחיות רעות הנלחמות בזירת התגוששות. כאשר החיות הטובות מתגברות ומנצחות, השלום הפנימי חוזר לשרור בתודעת האדם, והוא שב למצב בו המוח שליט על הלב.[5]  הרעיונות שהוצגו לעיל מדגישים התמודדות עם מחשבות בדרך של ניהול, שליטה, מאבק ואף ניסיונות כפייה, כפי שעולה מהסיפור הבא:[6]

"מעשה בחסיד אחד שהגיע אל רבו הבעל שם טוב וביקש ממנו ללמוד דרך בשמירת המחשבה. שלחו הבעל שם טוב לכפר מרוחק ואמר לו כי בבית אחד החסידים הגר בקצרה הכפר, ילמד את השיעור היקר. לאחר דרך ארוכה ומפרכת הגיע החסיד בשעת לילה אל אותו הבית, נעמד אל מול דלת העץ הישנה ודפק עליה. קולות ערניים נשמעו מתוך הבית, אך הדלת לא נפתחה. המשיך החסיד לדפוק ולדפוק עד שהכאב שהתפשט בפרקי אצבעותיו מנע ממנו להמשיך והוא התיישב על המפתן בחוסר אונים. לאחר שעה ארוכה נפתחה הדלת ובעל הבית ניצב לעומתו בחלל הפתח ואמר לו נחרצות: האם עדיין לא הבנת את השיעור? בעל הבית אינו חייב לפתוח למי שאינו חפץ שייכנס! ורמז לו בדבריו שהאדם צריך להיות 'בעל הבית' על ראשו ואינו חייב לפתוח פתח לכל הרהור מזדמן להיכנס אל ראשו ולהפוך למחשבה, אם אינו רוצה בה".

רבי נחמן טען כי המקום החשוב ביותר בגופו של האדם ומאידך גם המוזנח ביותר הוא זירת מחשבתו.[7] כיצד ניתן להתמודד עם נטייה זו? ה-'חשיבה על-החשיבה', דהיינו ההתבוננות במחשבות, בירורן וזיהוי העיוותים שבהם מסייעים בתהליך הוויסות. גישת הטיפול הקוגניטיבית מספקת כלים מגוונים וחזקים לוויסות החשיבה, ואין ספק כי במקרים רבים היא מחוללת הגמשה של מחשבות בלתי פונקציונליות הפוגעות בתפקוד. אלא שלא תמיד הלב נכון ופתוח לשתף פעולה עם מה שהשכל מנסה להכתיב לו.

לא לאנוס את הלב

הסיפור הבא מסופר על רבי נפתלי מרופשיץ:

"פעם אחת נכנס תלמיד לשאול בעצתו של רבי נפתלי מרוּפּשִיץ. סיפר התלמיד במבוכה כי בשעה שהוא יושב ללמוד בבית המדרש, באות לראשו מחשבות מגונות – ואילו בשעה שהוא יושב בבית הכיסא, עולות במחשבתו מחשבות קדושות ודברי תורה. ענה לו הרבי בבדיחות הדעת, כדרכו: "אם כן, מוטב שתשב תמיד בבית הכיסא ותחשוב על בית המדרש, ולא תשב בבית המדרש ותחשוב על בית הכיסא"

רבי נפתלי מנסה ללמד את תלמידו להתמודד באופן עקיף עם מחשבות טורדניות, ואף מציע לו פתרון מוזר ולכאורה שגוי מבחינה הלכתית. בתשובתו טמונה ההבנה שעצם הלחץ והדאגה מפני המחשבות מזמנת אותן בצורתן הטורדנית. בקרב תלמידו נוצרה כעין התניה תודעתית, כך שכשהוא נכנס לשירותים הוא חושש באופן אוטומטי מבואן של מחשבות קדושה, ובשל חשש זה, הן אכן מגיעות. דבר דומה מתרחש בכניסתו לבית המדרש. הרבי מרופשיץ, שהיה ידוע בכושר הבדחנות שלו, מנסה לשחרר את תלמידו מן הדאגה, וסבור כי דרך 'ההיתר' המאפשר לו לחשוב על בית המדרש כשהוא בבית הכיסא, תרד רמת המתח שלו והוא יוכל לווסת את מחשבותיו ביתר גמישות.

קלינאי/ת תקשורת
אינדקס קלינאי תקשורת. קלינאית תקשורת מטפלת בלקויות בדיבור, בהגייה, בגמגום, בהבנה ובהבעה של שפה מדוברת

חלק מן הקושי להנהיג כרצוננו את עולם המחשבה נובע דווקא מן הרצון לאחוז חזק במחשבה, לשלוט בה ולכפות עליה את רצוננו. כשם שעלינו ללמוד לווסת את המחשבה, עלינו ללמוד מתי להרפות ממלאכת הוויסות, ולא להפעיל כוח לנוכח מחשבה לא טובה. לעיתים הצעד המתבקש הוא פשוט להניח למחשבה להישאר, לשחרר בעדינות את עולם הרגש הצועק את צעקתו, ובכך להעניק לעצמנו דרגות חופש שבבוא העת יגמישו גם את המחשבה.

וברוח זו, איני יכולה שלא לסיים את הדברים בציטוט הארוך והמקסים הבא, שכתב יריב מזרחי:[8]

"מדוע אין הלב מתעורר ברצון כאשר השכל מבין שדבר מסוים הוא אמת? בהיררכיה הפנימית של האדם השכל הוא מדריכו של הלב. כלומר השכל מבין דבר מה ומבקש מן הלב לעשותו. פעמים רבות שדרך ההתקשרות בין שני חלקים אלו היא דרך שלטון ורודנות. השכל משתרר על הלב בגסות ואונס אותו לעשות דברים שלא כרצונו. לאחר מספר פעמים שהלב נאלץ להתבטל בפני תוקפנות השכל והבנותיו המרובות, הוא מתכנס ונעלם במקומו, חושש שייאלץ להתמודד פעם נוספת אל מול החלטה שרירותית חדשה.

לכן, כאשר האדם מבקש לעורר בעצמו רצון פנימי אמיתי ולשתף את ליבו בחייו, עליו לפנות בשיחה סובלנית ולדבר אל ליבו במילים אותן ישמח הלב לשמוע ויוכל להבין, כדוגמת מבוגר הפונה אל ילד קטן ומסביר לו במתינות מה הוא צריך לעשות, או מה הוא יקבל בתמורה, מנסה לשמוע את קולו, משתדל שלא להתכחש למציאותו, אומר לו בכנות וסבלנות כי זה בסדר שהוא עדיין עסוק בדברים שאינם ברומו של עולם. בדרך זו יתעודד הלב, יתאושש מחבלותיו וישמח להצטרף בהדרגה אל הבנותיו של השכל, ובכך יעניק לאדם דבר שאינו יכול להתרחש בשכל לבד, יעניק לו רצון לבבי, פשוט וכן לעשות טוב".