מה שקורה באמסטרדם נשאר באמסטרדם או על הקשר בין drug costs וטיפול פסיכודינמי
ד"ר רפאל יונתן לאוס | 4/7/2018 | הרשמו כמנויים
[מוזיקת רקע מומלצת, צינגלה – תומר חן, https://www.youtube.com...=48qaWDlrrYc]
כבר די הרבה זמן עבר מאז שכתבתי כאן לאחרונה אבל הייתה לי סיבה טובה, בחיי. הייתי באמסטרדם. תעצמו לרגע עיניים ותנו למחשבות לרוץ קצת על המילה הזו.. זה גם מה שאני עשיתי בדרך ואז פתחתי אותן ומצאתי את עצמי במסדרון ארוך מלא באנשים שמנסים להגיע לחדר כלשהו באחת מעשרת הקומות שמעל. המעליות לא עבדו מסתבר ומחניק. היו חמש דקות של הפסקה בין הרצאה להרצאה ומי שאיחר גילה שכבר אין כיסאות פנויים. כל המהומה הזו כדי להקשיב לשלושה אנשים מתדיינים על נושאים סקסיים כמו "פני המחקר העתידי של הברית הטיפולית" או "יעילות של מתן משוב בטיפולים שירדו מהמסלול" וכל זה כשמהחלון נשקפת אלינו אמסטרדם על שלל רבעיה וטוליפיה. לא, לא לקחתי שום פטריה. החיים באמת יכולים להפתיע מדיי פעם וזה מה שקרה כששמתי פעמיי לכנס השנתי הארבעים ותשע במספר של האגודה הבין לאומית למחקר פסיכותרפיה* . היו רגעים שלא הייתי לגמרי בטוח שאני לא חלק ממטא מחקר גדול הרבה יותר שבו כולנו רק עכברים במבוך. למזלי היו שם מומחים מכל העולם להרגעת חרדות פרנואידיות.
מערכת היחסים בין חוקרי טיפול לבין מטפלים מלאה ברגשות חמים של אהבה והערכה לא פחות מאלו שבין חמות וכלה בבדיחות עממיות. היא מתאפיינת במשפחתיות ומטרה משותפת כלפי חוץ ובבוז וגיחוך נסתרים שמאפשרים לכל אחד מהצדדים להרגיש צודק ובעל משמעות ייחודית בדינמיקה שאותה כינה פרויד (1917) "הנרקיסיזם של ההבדלים הקטנים" שבה דווקא בגלל הדמיון או החפיפה יש צורך נפשי להעניק לכל הבדל משמעות עצומה. ועכשיו דמיינו לכם מה קורה בתוך מטפל שגם חוקר טיפול (אנונימי, לא אני, אולי בכלל היא) ברגעים כאלה. אבל כל הקושי היה שווה את זה כי הגעתי לשם בשליחות, חדור מטרה- לדבר שוב על כסף.
תוכיחו שאתם כלכליים או למה אין לך כובע?
מכירים את הבדיחה על האריה והשועל שהציקו לשפן**? אז בדיוק ככה.
כל מי שקיומו של טיפול פסיכולוגי ארוך טווח (או לא מאוד מאוד קצר) במסגרות ציבוריות מעסיק אותו, נתקל בשנים אחרונות בניסוחים כאלה או אחרים של הדרישה "תוכיחו לנו שאתם כלכליים קודם". אחרי שהיעילות הקלינית, עמידות האפקט ושביעות הרצון של המטופלים הודגמה והוכחה באין ספור מחקרים הפכה הדרישה להוכחת יעילות כלכלית לתירוץ התורן לחוסר ההשקעה בנגישות וזמינות של טיפול פסיכולוגי ציבורי חינמי. בשיחה שהייתה לי לפני כשנתיים עם נושא תפקיד בכיר בבמשרד הבריאות החלטתי להרים את הכפפה והצגתי לו סקירת ספרות שכללה עשרות מחקרים מרחבי העולם. הראשון שבהם משנות הארבעים של המאה הקודמת והאחרון פורסם ממש בסמוך לשיחה ב2016. המשותף למחקרים האלה היה הממצא שטיפול פסיכולוגי קשור בהפחתת צריכת שירותי בריאות. לאחר טיפול פסיכולוגי אנשים פנו לרופא המשפחה שלהם, הופנו לרופאים מומחים, בדיקות או טיפולים פחות משפנו קודם לכן. זו בסה"כ אינדיקציה לזה שאנשים הרגישו טוב יותר גם גופנית אחרי טיפול וזה ממצא די חשוב שכדאי למי ששוקל לפנות לטיפול לדעת. או אם נביט דרך החור של הגרוש – הם עלו פחות לביטוח הבריאות שלהם משעלו קודם לכן. היות שבניגוד למיתוס (המספרים בפוסט הקודם***) טיפול פסיכולוגי ובטח טיפול בשירות הציבורי דווקא זול, יכולתי לצפות לאור בעיניים, לתחילתה של השקעה מאסיבית בתחום בהכוונה של משרד הבריאות. אבל נחשו מה...."בלי מחקר ישראלי זה לא נחשב" הוא אמר לי. ואפרופו רצינות – יש הבדלים בין מדינות שונות זה ברור. אבל כמו עם השפן, הכובע הוא לא באמת העניין. אין הרי דרישה מקבילה למחקרים ישראליים על יעילות או כלכליות של תרופות פסיכיאטריות.
בכנס הצגתי מחקר שערכתי יחד עם אשר שטראוס וד"ר רינה קופר-קזאז תוך שימוש בנתונים ממרפאה של קופת חולים כללית. המחקר בחן את הקשר בין טיפול פסיכודינמי מרפאתי באורך ממוצע של 29 פגישות (על פני שנה וחודשיים) ושחזר את הממצא גם בישראל. לאחר טיפול אנשים פנו פחות לרופא המשפחה שלהם ונדרשו עבורם פחות הפניות (טופסי 17). גם העלות של בדיקות הדמיה שונות (CT, X-ray, MRI) קטנה. המשתנה היחיד שעלה לאחר הגעה למרפאה לבריאות נפש הוא העלות הממוצעת לאדם של תרופות פסיכיאטריות (Psychiatric drug costs). שזה לכשעצמו שווה שימת לב. נראה שבעוד שטיפול פסיכולוגי מסתיים מתישהו (בממוצע במדגם אחרי קצת יותר משנה) הטיפול התרופתי נשאר ברמתו הגבוהה בכל תקופת המעקב. גם זה שיקול כלכלי.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
הכנסים של הSPR מרשימים ומגוונים מאוד. חוויה מומלצת מהנה ומרחיבת דעת לכל מי שעוסק בטיפול פסיכולוגי ולא רק לחוקרים. ההתמרמרות והתלונות בגוף הטקסט נכתבו מתוך פולניות גרידא.
* תכנית הכנס http://www.sprconferenc..._program.pdf
** מי שלא סגור על הבדיחה ימצא אותה כאן http://jokesinhebrew.bl...post_29.html
***הקומה הנוספת שמגיעה עם כל מטופל-על סטריאוטיפים ומספרים https://www.hebpsy.net/....asp?id=2739
Freud, S. (1917), The Taboo of Virginity, Standard Edition, Vol. 11, Hogarth Press, London, 1953, pp. 191–208
