צ’ט עם חבר מחֶבְרָה אחרת / סיפור מאת שלומית מירון

חברי הקהילה | 14/4/2011 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

-- לאן כולם רצים?

לראות את התליה בכיכר העיר

-- עדיין? אתם עדיין תולים אנשים על עמוד עם חבל תליה, מול ההמונים?

לא בדיוק, עכשיו זה הרבה יותר מתקדם. הכול נקי, נאור, וירטואלי. הפושע מת רק מהמילים

-- והוא מת מיד?

לא מיד, בגסיסה איטית. בהתחלה השמועות, אחר כך ההאשמות, ולבסוף גזר הדין והכותרות בעיתון

-- אז איך הוא מת?

במקרים רבים הוא הורג את עצמו, ואם לא, הוא נשאר מת בתוכו, עם כל בני משפחתו. זומבים, מתים־חיים כאלה

-- זה נשמע עצוב. על מה השמחה?

מה זאת אומרת? על כך שהצדק ניצח והאיש הרע קיבל את עונשו

-- אבל לא כואב לכם על כך שאחד מכם התדרדר ועל בני משפחתו שהם בכלל חפים מפשע?

כואב לנו על הקורבנות, והכאב הזה מייצר רצון לנקמה. הוא לא מעניין אותנו בכלל

-- ראיה דיכוטומית

בדיוק. שחור ולבן. אין אמצע. שאנשים יחשבו פעמיים

-- והם חושבים?

לא

-- אז אולי משהו לא בסדר בחינוך שלכם. ניסיתם דרכים אחרות?

תשמע, אין לזה סוף

-- סוף לא, אבל התפתחות. משהו לא מסתדר לי. אני יודע שבני האדם בחברה שלכם מתפתחים כל הזמן

מה הקשר?

-- מתפתחים פירושו – פיתוח המחשבה והחמלה, לא?

המחשבה אני מבין. חמלה זה עניין של עמדה. אצלנו אומרים: המרחם על רשעים מתאכזר לרחמנים

-- בחברה שלנו – כשאדם מבצע פשע, לפני שנותנים את עונשו, כולם עומדים סביבו ובוכים אתו. אנו מענישים, אבל לא שמחים, כואב לנו הלב על מי שסרח, כמו היה זה בנינו – עצמנו ובשרינו

זה טוב לחברה אוטופית

-- לא, לא. זה טוב למשפחות טובות

מה?

-- אתה יודע, משפחה שבה כולם דואגים לכולם ממש מהתחלה, מעורבים ומשגיחים. ואם מישהו נופל, מיד כולם מתגייסים לעזרתו

זה משפחה וזה חברה – שני דברים שונים. אי אפשר להשגיח על כל אחד או לדאוג שכל המשפחות יהיו טובות. יש משפחות רעות שיוצאים מהם אנשים רעים ויש סתם אנשים רעים בגלל הרבה מאוד סיבות פסיכולוגיות, אירועי חיים או סתם גנים מחורבנים. אין דרך לדעת מראש

קלינאי/ת תקשורת
אינדקס קלינאי תקשורת. קלינאית תקשורת מטפלת בלקויות בדיבור, בהגייה, בגמגום, בהבנה ובהבעה של שפה מדוברת

-- בטח שיש. רוב המשאבים שלנו מושקעים בחינוך ילדינו לאמפתיה ובמניעה של סוציופתיה. יש לנו למשל טכנולוגיה שמאתרת רצון להרע, במיוחד בקרב ילדים. הטכנולוגיה הזאת קוראת תחושות ומתרגמת אותם לצבעים. היא מתריעה ומתרגמת רגשות שליליים לצבעים כהים שיוצרים שדה כהה סביב הילד. כל שדה כזה עשוי להתפשט כאש בשדה קוצים, ולכן ברור לנו שחייבים לעצור אותו, אחרת כולנו בסכנה

אז מה אתם עושים?

-- נכנסים לפעולה מיידית. מטפלים. כל אחד בחברה שלנו יודע שכעס, קנאה, תסכול ודחייה מייצרים צבעים כהים שפירושם שנאה ותחושת הפרדות. כולם שואפים להיות עם צבעים בהירים שפירושם אכפתיות, אמפתיה, חמלה ותחושת שייכות.

זה נשמע קצת נאיבי, הדברים לא כל כך פשוטים

-- הגדר נאיבי

לא רציונלי, אתה יודע, לא עומד במבחן המציאות

-- אין אצלנו דברים כאלה. הסברתי לך שאנחנו מכוונים להתפתחות המחשבה ולא רק החמלה. המחשבה היא לעולם רציונאלית וחייבת לעמוד במבחן המציאות. מה שלא מוכח ולא עומד במבחן המציאות, לא קיים.

אז אתם בטח הולכים רק אם בגדים נוחים ואוכלים רק מאכלים בריאים

-- ברור!

אז ממה בדיוק אתם נהנים?

-- להיות, ליצור, לדבר – כמו שאני ואתה עכשיו, מתוך רצון טוב

אנחנו באמצע ויכוח אם לא שמת לב, מה זה קשור לרצון טוב?

-- הדגם החברתי שעל פיו אנחנו מחונכים ופועלים נקרא – מעגל של רצון טוב. לפי הדגם הזה אנו מחויבים לשים את עצמנו – לפני כל תגובה לאחר – במקומו ולתעד את תחושותינו. בנוסף אנו מחויבים לכך שכל חבר בחברה שלנו יידע שאכפת לנו ממנו, שלעולם איננו צריך להתבייש במי שהוא, שלעולם לא נשמח בכישלונו ושאם יכשל תמיד ננסה לעזור לו. הדגם שלנו מוכיח שאין אדם שלא יגיב ליחס כזה ברצון טוב בחזרה. האמת היא שכמה מהרעיונות היותר מוצלחים שלנו לקחנו מאנשים מהחברה שלכם כמו מרטין בובר ולוינס.

מי?

-- מרטין בובר – אתה יודע – אני אתה, ועמנואל לוינס – האחר

כן, כן, והיה גם מי שאמר ואהבת לרעך כמוך. הוא לא לקח בחשבון ניגוד אינטרסים

-- ניגוד אינטרסים הוא תוצר של חינוך לחשיבה מופרדת

לא משנה, זה עדיין נשמע מופרך לגמרי ופשוט מידי מול המורכבות של בני האדם

-- זה באמת פשוט, כי אצלנו כל ילד יודע מה פירוש הצבעים, ממה הם נובעים ואיך הם מתפשטים. אנחנו מלמדים אותם את חוכמת הצבעים עוד לפני שהם לומדים לדבר. הצבע הטוב מתגמל, הצבע הרע מכאיב. אף אחד לא רוצה להיות מוקף בצבע כהה, זה כואב לו וזה כואב לסביבתו. אנחנו מגיבים מיידית. אף ילד, או אדם שמסתובב עם צבע כהה סביבו לא נזנח. זה מדבק, זה מסוכן. לימוד הצבעים הוא כמו סוג של חיסון שנותנים לילדים ישר כשהם נולדים, שלא תתפרץ מגפה

הלוואי שזה היה יכול להיות כך. מיגרנו כמה מחלות קשות עם חיסונים

-- אז למה אתם לא ממציאים גם חיסון לזה?

זה הרבה יותר מורכב. הסימפטומים של העבריינות לא תמיד גלויים, אי אפשר לדעת מתי היא תתפרץ ולמה

-- בטח שאפשר, והאמת היא שאני לא רואה מה ההבדל בין לחקור מחלה ולמנוע אותה לבין לחקור עבריינות ולמנוע אותה, הכל עניין של מיקוד והתכוונות. חברה מפותחת יודעת שאין הבדל בין התנהגות לא מוסרית לבין מחלה פיזית. הדברים פועלים באופן דומה. אינך מסכים איתי?

אההה, אולי..יש משהו..אבל לא ככה רואים את זה אצלנו

-- אולי אתה תוכל להראות להם

הצחקת אותי. מי אני בכלל

-- אתה אחד מהם

רק אחד ולא ממש נחשב. מי יתייחס אלי? מקסימום יצחקו עלי ועליכם יגידו שאתם כת מסוכנת

-- אצלנו מתייחסים לכל אחד ויש איסור מוחלט ללעוג. מותר רק להביא טיעונים רציונאליים בעד ונגד. אין אצלנו כתות, רק חוקים מחייבים להתנהגות חברתית

כן, כן, שמעתי. יופי לכם

-- אני רואה שאתה קצר רוח. תרצה לדבר כשתהיו בשלים יותר?

בטח, בטח. אל תתקשר אלי, אני אתקשר אלייך

שלומית מירון

http://www.hebpsy.net/s...asp?id=29319